אור לוי

תמיד הייתי איש של מספרים. זה התחיל ב-NBA Live 2001, כשישבתי שחקן שחקן ורדפתי אחרי טריפל דאבלים, לפעמים אפילו קוואדרופלים. בארץ זה היה עולם אחר לגמרי, בטח במשחקים של מכבי ראשון, אבל הסטטיסטיקות כבר נכנסו לי עמוק לראש. במקום הנוראי ההוא, הן היו מה שהחזיק אותי שפוי. שמות של שחקנים איזוטריים משנות האלפיים שצפו לי בזיכרון, רק כדי להיאחז במשהו. מהרגע שחזרתי ועד היום, כדורסל זה הדבר היחיד שאני מסוגל לראות. לא משנה איפה אני נמצא, הראש תמיד מחפש משחק לשבת לראות עם אלמוג. לתפוס עוד קצת מאותה ילדות, כשהכל עוד היה פשוט: סל, ריבאונד, אסיסט.