בזכות, לא בחסד

בשנתיים האחרונות השתנו סדרי עולם. מלחמות, הפיכות, שלל הפתעות טובות ורעות, ועוד איזה משהו קטן. דני באולסטאר. כן, אני יודע, אני מגזים. אבל עבורי, עבור אחד שהעריץ את המשחק הזה כל חייו, זה רגע שהוא הרבה מעבר לספורט.

גדלתי על NBA Live ואחר כך עברתי ל־2K, בונה שחקנים מישראל. אני זוכר שבמשחקים הראשונים ישראל בכלל לא הייתה אופציה ביצירת שחקן. הייתי בוחר קונטיקט, בגלל שפר. אני זוכר איך זה היה חלום שיהיה לנו שחקן בליגה הזאת. אני זוכר איך תפסנו את הראש כשקטש מצא את העונה הכי גרועה לנסות ללכת ל־NBA, ובגלל שביתת השחקנים פספס את הגל. איך בזה אחר זה הופיעו שחקנים שמותגו עם הטייטל "הישראלי הראשון ב־NBA" וכולם, בזה אחר זה, נפלו.

אתן רפרנס לכדורגל, מניח שתבינו. זה הרגיש כמו דרבי בין הפועל למכבי. כמו משהו שבחיים לא יקרה. הפועל לא תנצח את מכבי, ולא יהיה ישראלי ב־NBA. אז כן, הפועל סופסוף ניצחה את מכבי. ובNBA? שם כבר לפני מספר שנים כספי פרץ את תקרת הזכוכית הזאת, אחריו הגיע גם מקל, לשבריר. כספי היה שחקן NBA סולידי. לא כוכב, אבל כזה שקבוצות אוהבות שיש להן. הוא נתן קריירה מעולה, ועד לא מזמן כנראה היינו מגדירים אותו ככדורסלן הישראלי הטוב בכל הזמנים.

ואז דני הגיע.

דני נכנס ל־NBA עם המון מה להוכיח. הוא הגיע אחרי יוגוסלבי אחר, דומה במידותיו הפיזיות, שפרץ לליגה בסערה. כמובן, לוקה דונצ׳יץ'. אני זוכר את המוקים לפני הדראפט, את ההשוואות המוגזמות של הסקאוטים. בסופו של דבר דני ירד ממוקים של לוטרי לבחירה 9, אבל הבעיה הגדולה באמת הייתה הסיטואציה והקבוצה אליה הוא נבחר.

וושינגטון לא הייתה קבוצה חכמה. היא לא באמת האמינה בו, אלא ניסתה להפוך אותו לשחקן 3&D. זה קשה כשמדובר בשחקן שקולע בפחות מ־30 אחוז משלוש. זה כמובן לא עבד. ואותנו זה תסכל. לראות את דני תקוע בפינות, לא משפיע על המשחק. אני זוכר שלא הייתי מסוגל לראות משחקים של הוויזרדס. רציתי לחנוק את ראול נטו, לצעוק על דני להיות אקטיבי, או פשוט לגרום לווס אנסלד להחזיר את המפתחות. התחושה הייתה שאולי זו התקרה שלו. שחקן סולידי, רול פלייר קלאסי. זאזה פצ'וליה שכזה.

מריץ שנה וחצי קדימה, עבורי כמעט לא קרה בה כלום, ופתאום דני בפורטלנד. סיום עונה מטורף. המלעיזים אמרו שזה סוף עונה שלא מעניין אף אחד. וככה הגענו לעונת 25–26. דובר על דני כמועמד לשחקן המשתפר, לא הרבה יותר מזה.

ואז דני הגיע באמת. בין לילה הוא הפך לכוכב של פורטלנד. הוא ניצל רצף פציעות כמעט בלתי אפשרי כדי לקחת על עצמו את תפקיד הרכז. אחרי לילארד, סקוט הנדרסון וג'רו הפצועים. סטטיסטיקות לא נורמליות. 25.5 נקודות, 7 ריבאונדים, 7 אסיסטים. כאלה שמזכירות את אותו יוגוסלבי אחר. אבל הכי חשוב, מנהיגות. הוא לוקח את הכדור. מחפשים אותו. מתמקדים בו.

ואז הגיע האולסטאר. דני, בעזרת תושבי מדינת ישראל, נדחף עד למקום החמישי בהצבעות. לחמישיות הוא לא נכנס, ובצדק. וכבר הרגיש שזה לא יקרה. ואז בלילה זה קרה. קמתי בבוקר, ראיתי את הווידאו של הבחירה בו. התרגשתי. צעקתי לאלמוג: אלמוג אלמוג, בוא תראה. דני אבדיה נבחר למשחק של הכוכבים של הליגה. אלה הכי טובים נגד הכי טובים. ראינו יחד את רגעי השיא שלו. ויותר מהכול, לשמוע את הדברים הטובים שטרייסי מגריידי אומר עליו. זו כבר לא פרובינציאליות. ניסיתי להבין כמה זה נדיר. מאוד. בערך 5,000 שחקנים שיחקו ב־NBA בכל הזמנים. רק 466 מהם נבחרו אי פעם לאולסטאר. פחות מעשרה אחוזים. ומאירופה? 28 בלבד. ודני אחד מהם.

פעם האולסטאר היה מרגש. תחרות ההטבעות הייתה אירוע שחיכית לו. המשחק בין רוקיז לסופטמורס הצית ריבים של ותק. הרעיון היה פשוט. קח את השחקנים הכי טובים בעולם, תן להם לשחק. מה כבר יכול להשתבש. מסתבר שהרבה. ליגה שגם ככה נטולת הגנות מקבלת משחק שבו לאף אחד אין סיבה לכופף ברכיים. שחקנים כמו ניקולה יוקיץ' לא מוצאים את עצמם. הוא לא שחקן של היילייטס, בטח לא כשלאף אחד לא אכפת. כל סטטיסטיקה מראה יחס הפוך בין אחוזי הקליעה לרייטינג, ואדם סילבר הבין את זה.

בשנה שעברה הוא ניסה פורמט מוזר של טורניר של שלוש קבוצות. זה לא הציל את הרייטינג. אז השנה שוב שינו. טורניר בין שלוש קבוצות, שתיים אמריקאיות ואחת אירופאית. אולי קרב של אנחנו נגד העולם יעבוד. זה עזר לטראמפ, אז למה לא לאדם סילבר.

אז דני הולך להיות באולסטאר. המשחק כנראה לא יהיה מעניין, אבל אני בטוח שכמות הישראלים שתשב מול המסך תשבור שיאים. ייתכן שגם אחוזי הקליעה. ההגנה, כרגיל, תהיה שלילית. ואני אחייך. אזכר בתקופות שהתחננתי שיקבל פירורים ליד שחקנים כמו רוי האצ'ימורה, אנטוני גיל ותומאס סטורנסקי. ועכשיו הוא הולך לשחק עם הכי גדולים שיש. שווה בין שווים.

כן, התמיכה שלנו דחפה אותו. היא בוודאי עזרה. אבל היא לא גורעת גרם מהבחירה בו. הוא שם בזכות, לא בחסד. לפני בנקרו, קוואי, הארדן ועוד רבים וטובים. וזה מטורף. מה התקרה של דני? אני לא בטוח. בעיניי זה הרעב שלו. זה מה שמונע ממנו ליפול לבינוניות. זה מה שידחוף אותו למחוזות ורודים עוד יותר. ועד אז, נמשיך לחלום. ולקוות לכמה היילייטס מהאולסטאר שכמובן אראה עם אלמוג.