ירידות, עליות וזריקות לשלוש: השבוע המיוחד של אבדיה ופורטלנד

דניאלה ברקוביץ'

לא בכל יום יוצא לי להגיד שצדקתי, אז כשההזדמנות מגיעה, אני בהחלט מתכוונת לנצל אותה. אחרי האופוריה בטור הקודם סיימתי בהסתייגות: אמרתי שהמבחן האמיתי של פורטלנד לא יהיה כשהכול מתחבר, אלא דווקא ברגע שבו הדברים יתחילו להתפרק. ובכן, צדקתי? נראה שכן. לא היה צורך ביותר משבוע כדי לקבל תשובה, לפחות ראשונית, ואיזה שבוע זה היה: לו"ז מהגיהנום, עם הלייקרס בחוץ, סן אנטוניו בבית ואוקלהומה סיטי פעמיים ברציפות. רצף משוגע לא פחות, שהגיע בדיוק בזמן כדי לבחון את גבולותיהם של הבלייזרס.

כשהסדקים הפכו לשברים

הפסדים הם חלק בלתי נפרד מעונת NBA, אבל לפעמים הדרך שבה הם מגיעים חשובה הרבה יותר מהתוצאה הסופית. במקרה של פורטלנד, שני ההפסדים הראשונים של השבוע חשפו שתי בעיות שונות, שלרגע גרמו לפתיחת העונה המרשימה להיראות קצת פחות מבטיחה.

נתחיל בלוס אנג'לס. על פניו, הפסד בשש נקודות ללייקרס בחוץ אינו תוצאה שאמורה להדליק נורות אזהרה. אבל מי שיעיין בגיליון הסטטיסטיקה יגלה שפורטלנד קלעה 51.4% מהשדה ו־44.2% מחוץ לקשת, מסרה 29 אסיסטים ועדיין יצאה בידיים ריקות. האופנסיב רייטינג שלה, 114.8, לא מעיד על קריסה התקפית, נכון? אלא שהבעיה הייתה דווקא בהתקפות שלא הגיעו בכלל לזריקה. הבלייזרס איבדו 24 כדורים, לעומת 11 בלבד של הלייקרס, ואפשרו ליריבה לקחת 17 ריבאונדים בהתקפה. בזמן שפורטלנד נהנתה מערב קליעה מצוין, הלייקרס פשוט קיבלו יותר הזדמנויות לקלוע. התוצאה הייתה דיפנסיב רייטינג של 120.6 ונט רייטינג של מינוס 5.8, נתונים שממחישים כיצד אפשר לקלוע באחוזים נהדרים ועדיין להפסיד את המשחק.

ובתוך כל זה, אבדיה היה אולי הדוגמה הטובה ביותר לפער שבין מעורבות התקפית גבוהה לבין יעילות בקבלת ההחלטות. 22 נקודות, 9 ריבאונדים ו־11 אסיסטים הם מספרים שמזוהים בדרך כלל עם הופעה יוצאת דופן, אבל לצידם נרשמו גם שמונה איבודי כדור, שליש מכלל האיבודים של פורטלנד. יחס האסיסטים לאיבודים שלו עמד על 1.38 בלבד, נתון שמקבל משמעות נוספת כשמבינים עד כמה ההתקפה נשענה על היכולת שלו לייצר לאחרים. אבדיה אמנם זרק 14 זריקות עונשין, אבל קלע רק תשע מהן, כך שגם היתרון שייצר באמצעות הפיזיות שלו לא תורגם במלואו לנקודות. זה לא היה משחק שבו אבדיה התקשה להיות מעורב, אלא משחק שבו המעורבות הזאת גבתה מחיר.

אם מול הלייקרס אפשר היה להצביע על ההזדמנויות שהתבזבזו, מול סן אנטוניו כבר היה קשה הרבה יותר לייצר הזדמנויות מלכתחילה. יממה בלבד אחרי ההפסד בלוס אנג'לס, פורטלנד חזרה הביתה לפגוש את הספרס ונעצרה על 103 נקודות, עם 41.7% מהשדה ו־25.7% לשלוש. הבדל עצום לעומת הלילה הקודם. האופנסיב רייטינג צנח ל־97.4, ירידה של 17.4 נקודות לעומת המשחק הקודם. במקביל, הדיפנסיב רייטינג עמד על 118.3 והנט רייטינג הידרדר למינוס 20.8. אלא שהנתון המדאיג באמת היה הירידה ל־17 אסיסטים קבוצתיים בלבד, 12 פחות מאשר מול הלייקרס. גם שיעור סלי השדה שהגיעו מאסיסט ירד מ־80.6% ל־48.6%. במילים אחרות, פחות ממחצית מסלי השדה של פורטלנד הגיעו מאסיסט, תמונה שונה לחלוטין מזו שראינו בלוס אנג'לס.

אבדיה, שהיה אחראי ל־11 מתוך 29 האסיסטים הקבוצתיים מול הלייקרס, הסתפק הפעם באסיסט אחד בלבד. לא אופייני בכלל. גם היכולת שלו לכפות מגע נפגעה: אחרי 14 זריקות עונשין במשחק הקודם, הפעם הוא זרק ארבע בלבד. הירידה הזאת משמעותית במיוחד עבור שחקן שחלק מרכזי מערכו ההתקפי נובע מהיכולת לתקוף את הצבע ולייצר יתרון באמצעות הגוף, וקרדיט גדול מגיע כאן להגנה של סן אנטוניו. הוא סיים עם 15 נקודות ב־23 וחצי דקות, אבל המספרים האישיים הם רק חלק מהעניין, כי כשאבדיה לא מצליח לייצר לאחרים או להגיע לקו בתדירות הרגילה, פורטלנד מאבדת שניים ממקורות היצירה החשובים שלה.

ובזמן שההתקפה התקשתה למצוא פתרונות, ההגנה לא הצליחה לעצור את הדימום. סן אנטוניו קלעה 87 נקודות ברבעים השני והשלישי יחד, סיימה עם 17 שלשות ונהנתה מ־29 נקודות של וומבניאמה ב־24 דקות בלבד. הספרס הובילו בשיא ב־35 נקודות, ופורטלנד לא הובילה אפילו פעם אחת. אם ההפסד ללייקרס היה החמצה, מול סן אנטוניו זו כבר הייתה קריסה.

בתוך פחות מ־24 שעות מצאה את עצמה פורטלנד עם שני הפסדים רצופים ושתי בעיות שונות לפתור. מול הלייקרס היא ייצרה מספיק כדי לנצח, אבל לא שמרה על הכדור. מול הספרס היא כבר לא הצליחה לייצר באותה איכות, ובמקביל איבדה לחלוטין את השליטה במשחק. השאלה כבר לא הייתה האם פתיחת העונה שלה מרשימה, אלא האם יש לה מספיק כלים להתמודד גם כשהיתרונות שהביאו אותה למאזן 6:1 מפסיקים להספיק.

מהתקרה לרצפה, ובחזרה

אחרי שני הפסדים רצופים, היה ברור שפורטלנד צריכה לשנות משהו. נורי לא חיכה יותר מדי, והחליט להתחיל דווקא בחמישייה. ההרכב של לילארד, אבדיה, קמארה וקלינגן יחד עם הנדרסון הציג אופנסיב רייטינג של 86.2 נקודות ל־100 פוזשנים, 27 נקודות מתחת לממוצע הליגה והנתון הנמוך ביותר בליגה. לקראת המפגש הכפול עם אוקלהומה סיטי החליט נורי להוציא את הנדרסון ולהעלות במקומו את סיסוקו. שינוי נקודתי על הנייר, אבל כזה שסימן שהבלייזרס לא מתכוונים להמשיך באותה דרך ולקוות לתוצאה אחרת.

בשני ההפסדים שקדמו לבאק טו באק מול הת'אנדר רשמה פורטלנד נט רייטינג ממוצע של מינוס 13.3, ואילו בשני הניצחונות על הת'אנדר הוא טיפס לפלוס 15.2. פער של 28.5 נקודות ל־100 פוזשנים בין שני צמדי המשחקים, שממחיש עד כמה חד היה שינוי הכיוון של הבלייזרס. כדי להבין מאין הגיע הפער הזה, צריך לפרק אותו לשני צידי המגרש. האופנסיב רייטינג של פורטלנד זינק מ־106.1 ל־121.2, שיפור של 15.1 נקודות ל־100 פוזשנים. במקביל, הדיפנסיב רייטינג ירד מ־119.5 ל־106.0, שיפור של 13.5 נקודות נוספות בצד ההגנתי. עבור קבוצה שימים ספורים קודם לכן נראתה חסרת אונים מול סן אנטוניו, זו לא רק התאוששות, אלא שינוי של ממש ברמת הביצוע.

ואולי הנתון המעניין ביותר נמצא דווקא בצד ההגנתי. בעוד שהתפוקה ההתקפית של פורטלנד עלתה בעשר נקודות למשחק, מספר הנקודות שספגה ירד מ־124.5 ל־105.5 בממוצע. כלומר, לצד השיפור ביעילות ההתקפית, הבלייזרס הצליחו לצמצם משמעותית גם את התפוקה של היריבה. קחו למשל את ההתמודדות עם SGA. בשני המשחקים יחד הגבילה אותו פורטלנד ל־17 מ־42 מהשדה, 40.5% בלבד, ול־0 מ־11 לשלוש. הוא אמנם המשיך להגיע לקו העונשין ולייצר נקודות, אבל הבלייזרס הקשו עליו דווקא בזריקות מהשדה, המקום שבו הוא מעניש יריבות. מול שחקן שההתקפה של הת'אנדר נשענת במידה רבה על יכולתו לייצר יתרון, לנתונים האלה יש משמעות נוספת. פורטלנד לא הייתה צריכה להעלים את SGA כדי לנצח, אלא בעיקר לגרום לו לעבוד קשה יותר בשביל הנקודות שלו.

בואו נחזור לרגע לטורים הקודמים. הנושא המרכזי שאנחנו בודקים כל שבוע מחדש הוא שלישיית הכוכבים, שבשבועיים האחרונים ומעט יותר הפכה לזמן קצר לצמד. וכבר עכשיו אי אפשר להתעלם מההשפעה של לילארד על אבדיה; זה יהיה מחדל מצידנו. אחת השאלות המרכזיות שהעסיקו אותנו בקדם העונה ובפתיחתה הייתה כיצד חלוקת הכדור בין הכוכבים תשפיע על אבדיה עצמו, שהפך בעונה שעברה לאחד ממוקדי ההתקפה של הבלייזרס. אלא שאחרי 11 משחקים, נדמה שהפתרון שמצא מייקה נורי שונה לגמרי מהצפוי. אור, הבמה שלך:

אחד הדברים שהטרידו אותנו עם חזרתו של דמיאן לילארד וצירופו של ג'ה מוראנט לפורטלנד היה מה יקרה לנגיעות של דני במשחק ההתקפה של הבלייזרס. הפסימיים אפילו חוו פלאשבקים לימים שבהם ראסל ווסטברוק ובראדלי ביל שיחקו "עכשיו תורי, עכשיו תורך" והשאירו שאריות לשאר הקבוצה. אחרי 11 משחקים אפשר לנשום לרווחה: נכון להיום, היוסג' של דני (אחוז ההתקפות שמסתיימות בידיו) זהה לזה של העונה שעברה (29.3%), והפער בממוצע הנקודות מוסבר בירידה (הזמנית?) באחוזי העונשין. למעשה, לתוספת של לילארד יש השפעה חיובית על דני: הוא מגיע רענן יותר לרבע האחרון, ונוכחותו של לילארד על המגרש מעניקה לו מרווח פעולה גדול יותר. את העונה שעברה סיים דני, ששיחק 66 משחקים, עם 388 נקודות ברבעים הרביעיים ובהארכות (מקום 11 בליגה) ו־92 אסיסטים (מקום 18), אבל היעילות שלו הייתה נמוכה. הוא היה אחרון מבין 24 השחקנים עם 90 אסיסטים לפחות ברבע האחרון (בפער משמעותי של 0.2 מהשחקן שלפניו), ובמקום ה־14 באחוז הקליעה האפקטיבי מתוך 22 שחקנים עם 350 נקודות לפחות ברבעים המכריעים. העונה, ובהסתייגות של מדגם קטן, הוא משפר בכמעט חמש נקודות אחוז את אחוז הקליעה האפקטיבי שלו (מ־53.6% בעונה שעברה ל־58.3% העונה), וגם יחס האסיסטים לאיבודים השתפר (מ־1.44 ל־1.86). גם העובדה שהמשחק האחרון היה בערב השני של בק טו בק יכולה להיות סימן מעודד להמשך.

אז אם נסכם: בעונה שעברה נדרש אבדיה לייצר יתרונות גם כשהעייפות כבר נתנה את אותותיה, ואילו העונה הוא יכול לחלוק את האחריות הזאת עם אחד השחקנים המנוסים בליגה בדקות ההכרעה. במקום שהנוכחות של לילארד תבוא על חשבונו, לפחות בינתיים נראה שהיא דווקא מאפשרת לו להיות יעיל הרבה יותר ברגעים החשובים.

האם כל זריקה פנויה היא זריקה טובה?

13 ניסיונות לשלוש, שיא קריירה חדש, וארבע קליעות בלבד. אלה המספרים שאיתם סיים אבדיה את המשחק האחרון מול אוקלהומה סיטי, ולדעתי יש כאן שאלה שכדאי להתחיל לשאול בקול רם: האם שחקן שהיתרון המרכזי שלו נמצא בדרך לסל צריך להמשיך לזרוק מבחוץ בכל הזדמנות, רק משום שההגנה מאפשרת לו?

אחרי 11 משחקים, אבדיה עומד על 33.9% לשלוש, עם 5.6 ניסיונות בממוצע למשחק. אלה לא אחוזים שמחייבים את היריבה להיצמד אליו על קשת השלוש, ובוודאי לא כאלה שהופכים כל זריקה פנויה לבחירה הנכונה. מול הת'אנדר הגיעה הדילמה הזאת לשיאה, כש־13 מתוך 20 הזריקות שלו מהשדה נלקחו מחוץ לקשת. במילים אחרות, 65% מהזריקות של שחקן שהפיזיות ויכולת תקיפת הצבע הן מהיתרונות הבולטים במשחקו נלקחו דווקא מהאזור שבו הוא פחות יעיל.

והפער ביעילות היה משמעותי. אבדיה קלע ארבע מ־13 לשלוש, 30.8%, לעומת חמש משבע לשתיים, 71.4%. כשמתרגמים את הנתונים לנקודות לניסיון זריקה, מתקבלות 0.92 נקודות מחוץ לקשת לעומת 1.43 בתוכה. נכון, לא כל זריקה לשתיים היא חדירה, ולא כל ניסיון לתקוף את הסל מסתיים בזריקה נוחה, אבל קשה להתעלם מהפער הזה, במיוחד כשמוסיפים למשוואה את היכולת של אבדיה לסחוט עבירות ולייצר מצבים לאחרים.

וכאן נכנסת לתמונה גם אוקלהומה סיטי. לפחות לפי האופן שבו התפתח המשחק, נראה שהת'אנדר היו מוכנים לחיות עם הזריקות של אבדיה מבחוץ, וכל זריקה הייתה פנויה יותר מקודמתה. אני לא חושבת שאבדיה קיבל אי פעם כל כך הרבה הזדמנויות פתוחות מחוץ לקשת. ואוקלהומה סיטי? מה אכפת לה, כל עוד האלטרנטיבה היא לאפשר לו לצבור תאוצה בדרך לטבעת? זה סיכון שגם אני לא הייתי לוקחת. מבחינתם, להפוך שחקן שמסוגל לייצר יתרון באמצעות המהירות והפיזיות שלו לקלע שעומד על קשת השלוש היה הימור משתלם, ובצדק. הרי בסופו של דבר, גם כשהזריקה שלו פנויה לחלוטין, ההגנה לא בהכרח הפסידה את הפוזשן. היא אפילו הרוויחה אותו.

אבל כדי להבין את התמונה המלאה, צריך להסתכל גם על המשחק הראשון בין השתיים. בניצחון הראשון זרק אבדיה ארבע שלשות בלבד מתוך 15 ניסיונות מהשדה, וקלע שמונה סלי שדה בדרך ל־24 נקודות. יממה לאחר מכן עלה מספר הזריקות הכולל שלו בחמש, אבל מספר ניסיונות השלוש זינק בתשעה. בתוך פחות מ־24 שעות, חלקן של השלשות מכלל הזריקות שלו קפץ מ־26.7% ל־65%. השינוי החד הזה מעלה את השאלה האם אבדיה באמת לקח את הזריקות הטובות ביותר עבורו, או פשוט את אלה שאוקלהומה סיטי הייתה מוכנה לתת לו.

מצד שני, גם להימנעות משלשות יש מחיר. אבדיה לא יכול להרשות לעצמו להפוך לשחקן שההגנה יודעת מראש שלא יזרוק מבחוץ. ברגע שהשומר יכול להתרחק ממנו בלי לחשוש משלשה, הדרך לצבע נעשית צפופה יותר, והיתרון שהוא מייצר בחדירה מצטמצם. לכן, לדעתי, הפתרון הוא לא להפסיק לזרוק, אלא למצוא את האיזון בין האיום מבחוץ לבין ניצול היתרונות שכבר קיימים במשחק שלו. אין צורך לזרוק 13 פעמים לשלוש בערב אחד רק משום שזה מתאפשר, כשהאחוזים עדיין לא מצדיקים זאת.

חושבים אחרת? Change My Mind.

אז מה למדנו מארבעת המשחקים האחרונים? בעיקר שפורטלנד היא קבוצה טובה מאוד, אבל גם קבוצה בתהליך, כזאת שמסוגלת להיראות חסרת אונים בערב אחד ואז לנצח את אחת הקבוצות הטובות בליגה פעמיים ברציפות. גם במקרה של אבדיה התמונה אינה מושלמת. לצד השיפור ביעילות והיכולת להשפיע על המשחק בדרכים שונות, עדיין יש שאלות פתוחות לגבי בחירת הזריקות שלו והאיזון בין הרצון להתפתח כקלע מבחוץ לבין ניצול היתרונות שכבר הפכו אותו לשחקן משמעותי. בינתיים, המבחן של פורטלנד ושל אבדיה לא יהיה להימנע ממשברים, אלא לדעת מה לעשות כשהם מגיעים. השבוע האחרון הוכיח שהם בכיוון: עדיין לא נמצאו כל התשובות, אבל לפחות הם מתחילים לשאול את השאלות הנכונות.

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?
בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.
אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

דניאלה ברקוביץ'

האהבה הראשונה שלי זה כדורסל, ולמזלי עדיין לא נשבר לי הלב. מנתחת משחקים עד לפרט הקטן ומתרגשת מכל דאנק או תזוזה מיוחדת על המגרש, גם אם בחיים לא הצלחתי לכדרר בלי לאבד אחרי שתי שניות. מלכת הבוקס סקור, אוהבת לגלות דברים חדשים, להיתקע על מהלך ולפרק אותו לגורמים או לשמוע פרשנות ולהתחיל לנסח על בסיסה חצי טור. חלק מצוות ״מכביבול״ האדיר, בזמני הפנוי גם סטודנטית למערכות מידע ומנסה איכשהו לשלב בין הקודים שאני כותבת לבין הכדורסל. מעריצה שרופה של ראסל ווסטברוק ניקולה יוקיץ וארון גורדון.