בין פוטנציאל למציאות: עונת הפריצה של דני אבדיה

נתחיל במשפט קלישאתי ומפוצץ. זאת הייתה השנה הטובה ביותר בקריירה של דני אבדיה. עונת 25/26 סיפקה לנו את קפיצת המדרגה המשמעותית ביותר של הילד מהרצליה והציבה אותו בעמדת הובלה בליגה ככלל ובתוך קבוצתו בפרט. עונה שהתחילה בסערה עם פרידה מהירה ממאמן, המשיכה עם פציעה טורדנית שלא שיחררה ונגמרה בעלייה היסטורית לפלייאוף. הסיכום הזה ייקח אותנו אחורה ויסקר את כל מה שעבר עליו, מהשינויים הסטטיסטיים והמקצועיים ועד הדרמות מאחורי הקלעים והמשמעות שלהן. מרגעי השיא ושבירת התקרות ועד ההגעה לבמת הכדורסל הגדולה בעולם. אז שבו בנוח, קחו כוס קפה או תה ובואו נצלול פנימה אל תוך עונת הכדורסל הגדושה, המרגשת ומלאת הרגעים של דני אבדיה.

רגע לפני, נשאל את עצמנו שאלה מתבקשת: האם באמת הופתענו מהיכולת האדירה שלו העונה? כשמסתכלים על רמת הכדורסל שראינו העונה מצידו של דני אבדיה, קל לחשוב שהכל קרה בבת אחת והגיע משום מקום. המספרים קפצו משמעותית, השליטה בקצב המשחק השתדרגה והנוכחות על הפרקט הפכה למשמעותית הרבה יותר. אבל השורשים של השיפור הזה ניטעו כבר מחודש מרץ בשנה שעברה. שם התחלנו לראות ניצנים ראשונים של שינוי אמיתי בקבלת ההחלטות, ביעילות ההתקפית וביכולת לייצר מצבים. האם היינו צריכים לצפות שהמגמה הזו תתפוצץ בדיוק לממדים שראינו העונה? כנראה שהכתובת הייתה על הקיר, גם אם העוצמה של הפריצה תפסה חלק מאיתנו לא לגמרי מוכנים.

סטטיסטיקס

אבדיה רשם העונה שיפור סטטיסטי אדיר ושורת הישגים יוצאי דופן. נדבר רגע במספרים כדי להבין את גודל השינוי: בעונת 24/25 המספרים שלו עמדו על 14.7 נקודות, 7.2 ריבאונדים ו3.5 אסיסטים למשחק. השנה ראינו זינוק אדיר לממוצעים של 24.2 נקודות, 7.8 ריבאונדים ו6.8 אסיסטים. מדובר בקפיצה של כמעט 10 נקודות למשחק והכפלה של כמות האסיסטים, הנתונים הללו לא רק מראים עלייה אדירה באחוז השימוש שלו בהתקפה, אלא מעידים על שינוי עמוק וחיובי במעמד שלו בתוך פורטלנד. וגם על איך הוא מסתכל על עצמו ועל מעמדו.

הוא הפך לאופציה המרכזית ולמנהל משחק בפועל. כוח המשיכה שלו כשחקן על המגרש מיגנט אליו הגנות ופתח את הצבע ואת קשת השלוש לחבריו למגרש, נתון שהתבטא היטב בסטטיסטיקות מתקדמות לאורך כל העונה הסדירה: אבדיה סיים במקום הראשון בליגה בחדירות לסל, במקום השני בכמות זריקות עונשין למשחק ובמקום הראשון בכמות הAnd one. אבדיה סיים גם עם כמות מכובדת של 19 דאבל דאבלים ו5 טריפל דאבלים [מקום 8 בליגה] כשהמרשים ביותר מבניהם לטעמי הגיע ביום הולדתו: 29/11/10 ושלשת ניצחון על הראש של קאסל.

ראינו השנה גם ארסנל התקפי משודרג ועשיר. נרשם שיפור משמעותי ביעילות מכדרור והייתה עלייה בכמות הפעמים שבהן הגיע לטבעת באחוזים גבוהים גם תחת לחץ הגנתי כבד. השליטה בקצב המשחק והיכולת לייצר מצבים לחברים מיקמו אותו כמייצר הראשי של פורטלנד. היכולת להוביל כדור ולנהל משחק השתפרה והגיעה לרמות הכי גבוהות מה שהתבטא באחוזי יוסג' גבוהים [28.5%] והרבה אחריות על הכדור.

אבדיה הוא שחקן כנף גבוה שלמד להוביל כדור ולקבל החלטות מדויקות בחלקיקי שנייה, אלמנטים שהעונה פשוט התחברו לכדי מערך כדורסל יעיל במיוחד שקשה להגנות היריבות לפצח. כל זאת ועוד זיכה אותו במקום השלישי במירוץ לשחקן המשתפר של העונה עם 135 נקודות. את רוב העונה הוא בילה במקום הראשון אך צנח בעקבות הפציעה הממושכת בגבו. אם תשאלו אותי, המקום הראשון הגיע לו ללא ספק. אבל אנחנו לא מתלוננים.

השיפור הסטטיסטי לא הגיע בחלל ריק, אלא התבטא ביכולת של אבדיה לקחת פיקוד בדיוק כשהיה צריך מנהיג על המגרש. כבר בתחילת העונה, בניצחון המרשים 119-121 על אוקלהומה סיטי, ראינו הצהרת כוונות אמיתית כשהוא העמיד כמעט טריפל דאבל של 26 נקודות, 10 ריבאונדים ו-9 אסיסטים מול אחת הקבוצות החזקות במערב והאלופה המכהנת. צמד הנצחונות הרצופים על יוסטון ודוראנט יחד עם זינוק מרשים להצלת הכדור במהלך הגנתי יוצא דופן. היו גם רגעי מאני טיים של ממש בעונה הסדירה: היפים שביניהם היו צמד המשחקים הגורליים מול קוואי לאונרד והקליפרס שבשניהם אבדיה פשוט התפוצץ על המגרש. בניצחון הראשון מביניהם הוא סיים שוב עם כמעט טריפל דאבל של 28 נקודות, 11 ריבאונדים ו-8 אסיסטים עם יעילות מדהימה מהקו (11 מ-12), ובניצחון השני סיים עם 35 נקודות ויעילות דומה מקו העונשין (12 מ-13) שהבטיח לפורטלנד את המקום השמיני בסוף העונה הסדירה.

ה-אולסטאר

הבחירה של אבדיה למשחק האולסטאר לא הייתה רק רגע מרגש עבור חובבי הכדורסל בישראל אלא חותמת רשמית על השייכות שלו לצמרת הגבוהה ביותר של הליגה הטובה בעולם. אבדיה נבחר כשחקן בנבחרת המערב ועשה היסטוריה כנציג הישראלי הראשון אי פעם שמגיע למעמד היוקרתי הזה, הישג שפשוט אי אפשר להקל בו ראש. המספרים והיכולת הדומיננטית על המגרש גרמו לקהל להצביע בהמוניו עם יותר מ2.2 מיליון קולות שדירגו אותו במקום החמישי במערב לפני שמות ענקיים וותיקים כמו קווין דוראנט ולברון ג'יימס. אבל מה שהוביל לבחירה הזו באמת הייתה ההכרה של המאמנים בליגה בכך שאבדיה הוא כבר לא רק שחקן משלים מוכשר אלא כוכב שמשנה משחקים בכל ערב נתון.

הבחירה הזו סימלה את המעבר המוחלט שלו למעמד של שחקן מוביל בליגה שכל תוכנית משחק של היריבה מתחילה ונגמרת בניסיון לעצור אותו. אבדיה קבע סטנדרט חדש ומה שהיה נראה פעם כחלום רחוק הפך למציאות שבה הוא חלק בלתי נפרד מהעילית של הכדורסל העולמי. ההתנוססות של דגל ישראל על במת הכדורסל הטובה בעולם היוותה עבורנו ככלל ועבור אבדיה בפרט ציון דרך משמעותי בעונה וגם להמשך הקריירה שלו. אז האם הוא מסוגל להיבחר שוב? התשובה היא חד משמעית כן. היכולת שלו לשמור על יציבות לאורך עונה שלמה בשילוב עם מנהיגות שקטה וחיבור חזק לקהל הופכים את המעמד הזה לבית הטבעי שלו. זו כנראה לא הייתה הבלחה חד פעמית אלא הצהרת כוונות לגבי המקום שלו בליגה בשנים הקרובות והוא לגמרי הוכיח שהוא כאן כדי להישאר בטופ.

פלייאין טיים

אם היינו צריכים משחק אחד שיסכם את העונה של אבדיה והמעבר שלו מסטטוס של שחקן מבטיח לכוכב בליגה, אז קיבלנו את דני אבדיה בפלייאין. היישר מהמקום השמיני. במשחק של כמעט הכל או כלום הוא פוגש את הפיניקס סאנס. אבדיה רשם שם הופעה שנכנסה ישר לספרי ההיסטוריה של ה-NBA  כשהפך לשחקן הראשון בתולדות טורניר הפלייאין שרושם למעלה מ-40 נקודות ו-10 אסיסטים במשחק אחד. הוא סיים עם שורה סטטיסטית דמיונית של 41 נקודות, 12 אסיסטים ו-7 ריבאונדים. אבל הנתונים הם קצה הקרחון, פורטלנד פיגרה ב-11 נקודות עמוק בתוך הרבע הרביעי, ואבדיה היה זה שהוביל את הקאמבק במו ידיו. שיא המתח הגיע 16 שניות לסיום, כשבקור רוח מדהים הוא חדר לסל, סחט עבירה והשלים מהלך של שלוש נקודות שקבע מהפך ושלח את פורטלנד לחגוג ניצחון חוץ ענק. זו הייתה הופעה של אלפא במובן הכי טהור של המילה ולמי שפספס, מוזמן לקרוא את הסקירה המלאה שלי על המשחק ההיסטורי הזה.

העלייה ההיסטורית לפלייאוף

הניצחון בפיניקס סלל את הדרך לעלייה היסטורית לפלייאוף, הפעם הראשונה של אבדיה במעמד הזה והפעם הראשונה של המועדון מאז 2021. בסדרה מול סן אנטוניו הוא המשיך להוכיח שהוא שייך לרמות האלו ולא נרתע מהפיזיות והלחץ. כבר במשחק הראשון הוא הצהיר כוונות עם 30 נקודות, 10 ריבאונדים ו5 אסיסטים כשהוא שובר שיאי מועדון לשחקן בהופעת בכורה בפלייאוף והפך לראשון בבכורה עם הופעה סטטיסטית של 30/10/5 מאז לברון ג'יימס והשלישי בהיסטוריה להשיג את המספרים האלו. לאורך כל הסדרה הוא שמר על רמה גבוהה, נכנס לסל, הגיע לטבעת, היה אגרסיבי ונלחם על כל פוזשן וכדור. רק שאז הוא גילה שלא הכל ורוד, והפלייאוף הוא מגרש משחקים אחר.

אבדיה שמר על סטטיסטיקה גבוהה כולל משחק של 19 נקודות ו-9 אסיסטים שאותו ניהל בחוכמה תחת שמירה הדוקה ולמרות שבמשחק מספר 2 כבר נחשף הקושי. העייפות הצטברה והסיומת כבר הפכה לחלודה. המהלכים נשארו אותם מהלכים והאגרסיביות והרצון לא פחתו. רק שמולם עמדה יריבה הגנתית, צעירה ועיקשת. למרות שהמסע הסתיים שם, הניסיון שאבדיה צבר יהווה עבורו נכס אסטרטגי. הוא למד מה זה אומר להיות המטרה מספר אחת של תוכנית ההגנה של היריבה במשך סדרה שלמה, ואיך להמשיך לייצר נקודות ומצבים גם כשהשטח מצטמצם. החוויה הזו לא רק כתבה דף חדש בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי, אלא בעיקר חישלה אותו לקראת השנים הבאות שבהן המטרה תהיה להגיע אפילו רחוק יותר.

אבדיה הוסיף לרגעי השיא שלו העונה מהלך מנצח גם בפלייאוף כאשר שלח אסיסט לרוב וויליאמס במשחק מספר 2 שניצח את המשחק עבור פורטלנד. את הפלייאוף סיים אבדיה כקלע המוביל של שתי הקבוצות עם 111 נקודות כשמאחוריו פוקס עם 101 וקאסל עם 99. בפורטלנד שני לו נמצא ג'רו הולידיי עם 84 נקודות בלבד.

גדול שחקני פורטלנד

כדי לקבל פרופורציות אמיתיות על גודל העונה הזאת, חייבים להסתכל על הנתונים היבשים אל מול ההיסטוריה של המועדון בפורטלנד. כשמביטים בטבלאות שמשוות את עונת 25/26 של אבדיה לשאר שחקני הבלייזרס מאז סוף שנות התשעים, התמונה שמתקבלת היא פשוט יוצאת דופן. השם שלו מופיע בטופ של כמעט כל קטגוריה משמעותית, כשהוא מוזכר פעם אחר פעם באותה נשימה עם דמיאן לילארד, גדול שחקני המועדון בכל הזמנים. בקטגוריות של הליכה לקו העונשין, אבדיה ניצב במקום השני בהיסטוריה של פורטלנד עם 9.2 ניסיונות ו-7.4 קליעות למשחק, נתונים שרק עונת השיא של לילארד ב22/23 הצליחה להתעלות עליהם. זהו נתון שמעיד על שינוי סגנון עמוק ועל רמת אגרסיביות ששמורה לכוכבי על בלבד בליגה הזו.

מעבר לעונשין, אבדיה הצליח להתברג בעשירייה הפותחת של פורטלנד בכל הזמנים גם בנקודות למשחק עם ממוצע של 24.2 ובאסיסטים עם 6.7, כשהוא עוקף שחקנים אגדיים ששיחקו במועדון לאורך עשורים. הנתונים הללו לא רק מדברים על כישרון אלא על עומס העבודה והאחריות שהוטלה עליו, דבר שמתבטא היטב בנתון אחוז השימוש שעומד על  28.5% העונה, המקום העשירי בהיסטוריה של הבלייזרס. לראות את אבדיה מדורג כל כך גבוה לצד שמות כמו דיימון סטודמאייר ואנס פרידום זה רגע שמעניק חותמת היסטורית למה שחווינו השנה. אלו לא רק מספרים יפים אלא הוכחה שאבדיה בנה לעצמו מורשת בפורטלנד כבר בעונה הזו, כשהוא הופך לאחד השחקנים הכי דומיננטיים שהמועדון הזה ידע אי פעם. פרנצ'ייז פלייר.

אי אפשר לנתק את ההצלחה המקצועית מהסביבה בה שיחק השנה. החיבור לעיר ולקהל המקומי בפורטלנד היה הדוק ומהיר מאוד, כשהאוהדים למדו להעריך את סגנון המשחק הקשוח והאחראי והפכו אותו לדמות המרכזית במועדון. עם זאת, העונה הזו הייתה רחוקה מלהיות שקטה או פשוטה ברמה הרגשית. כבר בתחילת הדרך התפוצצה פרשת צ'ונסי בילאפס, המאמן הראשי, שהושעה מתפקידו בעקבות הסתבכות פלילית וחקירות סביב הימורים לא חוקיים. המערכת כולה נכנסה לסחרור תקשורתי וניהולי, וטיאגו ספליטר הוזעק לעמדת המאמן הראשי הזמני לא זמני בתוך חוסר ודאות מוחלט. בתוך הכאוס הזה התרחש אחד הרגעים המכוננים של העונה ברמה המנטלית. ספליטר, שחיפש עוגן בחדר ההלבשה, לקח את אבדיה לשיחה אישית צפופה מיד לאחר הפרידה מבילאפס. הוא הביט לו בעיניים ושאל אותו ישירות האם הוא מרגיש, מסוגל ומספיק בוגר כדי להוביל את הקבוצה הזו על הכתפיים שלו בתוך הסערה. התשובה שלו הייתה קצרה, חדה ומלאת ביטחון עצמי כשאמר לו פשוט "עליי". המילה הזו לא הייתה רק הבטחה אלא הצהרת מנהיגות ששינתה את הדינמיקה בתוך הקבוצה והפכה אותו למנהיג הבלתי מעורער של המועדון ברגע הכי קשה שלו.

המבחן המנטלי של אבדיה במהלך העונה לא נגמר שם. ב10 בינואר 2026 הוא היה מעורב בתאונת דרכים קלה כשנהגת עברה באור אדום ופגעה ברכבו. למרות שבאותו ערב הוא עוד עלה לשחק וסיפק הופעה של 20 נקודות, הנזק הפיזי האמיתי החל לתת את אותותיו בלילה שלאחר מכן מול הניקס. בזמן שקפץ לריבאונד ונחת על שתי רגליו הוא סבל ממתיחה חזקה בגב התחתון, אירוע שעל הנייר נראה זניח אך התפתח למשבר פיזי משמעותי והשבית אותו למשך שמונה משחקים קריטיים. הרצון העז שלו לעזור לקבוצה ולחזור להוביל גרם לו לבצע טעות מקצועית נפוצה ולנסות לחזור למגרשים מוקדם מדי, עוד לפני שהגוף החלים לגמרי. הרגע הכואב ביותר בקיצור תקופת השיקום הגיע ב23 בפברואר מול פיניקס, כשאבדיה עלה בחמישייה אך נאלץ לרדת לחדר ההלבשה לאחר 59 שניות בלבד בגלל כאבים חוזרים.

החזרה המוקדמת הזו רק החמירה את המצב, גרמה לנסיגה רפואית והאריכה את תקופת השיקום, מה שאילץ אותו להתמודד עם תסכול אישי עמוק ועם הצורך ללמוד להקשיב לגוף שלו בצורה בוגרת יותר. המאזן של פורטלנד ללא המנוע ההתקפי שלה עמד על 7  ניצחונות מול 9 הפסדים, נתון שהדגיש עד כמה הקבוצה התקשתה לייצר נקודות ולשמור על יציבות בלעדיו. היכולת שלו להתגבר על הפציעה המורכבת הזו, יחד עם היכולת לשמור על ריכוז כדורסל נטו בזמן התמודדות עם פציעה הוכיחה בגרות מנטלית אדירה. זה דרש ממנו הבנה עמוקה של התפקיד שלו על המגרש ללא הסחות דעת, להיות מנהיג גם על המגרש וגם מחוצה לו. והוא הצליח לייצב את הקבוצה תחת שרביטו של ספליטר כנגד כל הסיכויים. העובדה שהם סיימו את העונה עם מאזן חיובי של 42 ניצחונות מול 40 הפסדים והתברגו במקום השמיני במערב היא עדות ישירה לאופי החזק שהוא השרה על כל המערכת, כשהוא מוכיח שגם פציעות פיזיות או טלטלות ניהוליות לא יכולות לשבור את המיקוד שלו במטרה.

מה הלאה

המבט קדימה מעלה הרבה שאלות מרתקות לגבי העתיד במועדון. מבחינה כלכלית יש כאן את אחד החוזים המשתלמים ביותר בליגה עם שכר של קצת יותר מ13 מיליון דולר בעונה הבאה. פרשני כדורסל מובילים כבר מדברים על כך שהחוזה הזה הוא מציאה אדירה עבור הקבוצה לאור התפוקה העדכנית המרשימה. אלא שהנושא הכלכלי הפך למורכב יותר באפריל האחרון כשהקבוצה נמכרה לבעלים החדש טום דונדון. הבעלים החדש מוכר כאיל הון שמקפיד על חיסכון קיצוני בהוצאות ואפילו זכה לביקורות תקשורתיות בארצות הברית על כוונותיו לקצץ בתקציבי המועדון ובשכר צוות האימון כדי לחסוך עלויות בכל מחיר. השילוב בין בעלים שמנסה לחתוך בעלויות מצד אחד לבין שחקן שמוכיח משחק אחרי משחק שהוא ראוי לחוזה מקסימום עתידי מצד שני יוצר מציאות מורכבת עבור המועדון. האם הנהלת הקבוצה תפתח את הכיס ותבטיח את העתיד עם הארכת חוזה משמעותית וראויה שתשקף את היכולת העכשווית או שמא הגישה החסכונית והנוקשה של דונדון תייצר קשיים במשא ומתן העתידי ותעכב את התהליך?  זו בהחלט תהיה סוגיה מרכזית ומרתקת שנעקוב אחריה לעומק במהלך הקיץ הקרוב.

ברמה המקצועית אבדיה צריך כעת להתמקד בקיבוע המעמד שלו ככוכב יציב ומתמשך. כדי לקחת את המשחק שלו שלב אחד קדימה עליו לעבוד בעיקר על יציבות הקליעה מבחוץ שעמדה העונה על כ33%. שיפור הדיוק מהשלוש יהפוך אותו לאיום בלתי עציר שאי אפשר להשאיר פנוי לרגע. בנוסף הפיכתו למטרה מרכזית של הגנות היריב דורשת ממנו ללמוד כיצד להתמודד עם שמירות כפולות וצפופות יותר מבלי לאבד מהיעילות שלו בניהול המשחק. אבדיה ידרש לייצר כימיה עמוקה יותר עם שחקנים צעירים ומוכשרים כמו סקוט הנדרסון ושיידון שארפ שמהווים יחד איתו את השלד העתידי של פורטלנד. אם הם יצליחו לסנכרן את היכולות שלהם עם המעמד של אבדיה כמנהיג על המגרש, היכולת של פורטלנד לשחק כמקשה אחת רק תתחזק.  ברמה המנטלית, אבדיה הוכיח העונה שהוא מסוגל להישאר ממוקד בכדורסל גם כשהמערכת והרשת סוערת, וזה הכלי הכי חשוב שלו להמשך הדרך. הוא צריך להמשיך להאמין בעצמו כבעל הבית של הקבוצה הזו, גם עם חזרתו הצפויה של לילארד לרוסטר הקבוצה. הוא יצטרך להגיע לכל משחק עם אותה רמת אגרסיביות שראינו בשיאים שלו העונה. וגם עם היכולת להפריד בין היותו המנהיג החדש לבין מציאת הדרך לשחק עם המנהיג הישן. הביצועים על הפרקט יהיו המפתח להפיכתו לשחקן פרנצ'ייז אמיתי שמוביל מועדון להצלחות לאורך זמן.

עונת 25/26 לא הייתה סתם עוד עונה עבור דני אבדיה; היא הייתה המסע שבו הילד הפך סופית לגבר על המגרש. הכל התחיל עם משקל הציפיות על הכתפיים, המשיך דרך ימים לא פשוטים של משבר עמוק במועדון שבחנו את החוסן שלו, והסתיים בניצחון מתוק, כדורסל שכולו יעילות ובחירה לאולסטאר שהרגישה כמו הכרה צודקת ומזוקקת בדרך שלו. זה לא רק המספרים שקפצו, אלא הביטחון שבו הוא תפס פיקוד, השליטה הפיזית והחיבור העמוק שנרקם בינו לבין העיר והקהל, חיבור שהפך למשהו שמעבר לכדורסל. עכשיו, כשברקע כבר נשמעים רעשי הלוואי של האתגרים העסקיים בקבוצה, אנחנו נשארים עם המומנטום המקצועי האדיר שלו ועם השאלה המרתקת: לאן עוד הוא יכול לצמוח? דבר אחד בטוח: דני אבדיה הוא כיום אחד השחקנים המרגשים והיעילים ביותר שיש לנו, ואנחנו נהיה כאן, גם בעונה הבאה.