5 נקודות על הפועל תל אביב
הקישור הועתקנועה פופלינגר, יקירת המערכת, דפקה כהרגלה שני באנגרים בשידור המשחק של הפועל תל אביב מול באר שבע. הראשון, ראיון עם איטודיס לפני תחילת המשחק. השני, ראיון עם איטודיס רגע אחרי סיום המשחק. לפני, קיבלנו פליטת פה פרוידיאנית (??) ביחס למצבו הרפואי של הרכז הישראלי, מלווה לאחר מכן באיזשהו גיזלוט חביב על השחקן הישראלי והפועל תל אביב. בשני, שמענו לפתע על הכוונה לצמצם את הרוסטר לסדר גודל של 17 או 18 שחקנים, להבדיל מהמצב הנוכחי של 23. יפה, יפה מאוד.
נתחיל מהשני. אין שום הצדקה שבעולם לסגל של 20 פלאס. לא רק שזה לא תורם, אלא שהפגיעה של הטרלול הזה היא לא רק חברתית ולא רק מקצועית, אלא גם בגוונים שביניהם. כשלא יכולים להתאמן כמו שצריך, ואין שום סיכוי בעולם ואין שום מאמן בעולם ואין שום חוג שמכבד את עצמו בעולם שיכול לשים 4 חמישיות פלאס על פרקט אחד ולצפות שהשחקנים יצאו מהאימון כשהם חדים או מחוברים או אפילו דרוכים גופנית, אז מאבדים את היכולת להכין ולהתכונן. הקיצר, לדלל ומהר.
עכשיו בלאט. לפני שכולם כועסים על היווני הרע, מוטב אולי לשאול את הכלה. אם שמעתי נכון, אמר הקואץ' ברורות שבלאט מעדיף לשחק בקבוצה בחו"ל. זה גם די תואם דברים שאמר לי, במסגרת שוט, מקורבו עידן אבשלום. וזה גם תואם את הפרסום ב-YNET שאליו נגיע מיד. מהצד של הקבוצה עצמה, חייב להגיד שאני מבין לגמרי את איטודיס. יש לו כיום את מיציץ' וסאטורנסקי וג'רמן ב-1. ובלייקני וקרינגטון (ואפשר גם בראיינט) ב-2. וזה לפני שדיברנו על ישראלים שאינם קרינגטון. יכול להיות שבלאט יותר או פחות טוב מאחרים, אבל השילוב בין חוסר ההתאמה בסגנון המשחק לבין כמות הגארדים, גם אם תעבור דילול, מייצרת בעיני אינטרס משותף לקדם את הארוע ולקדם את תמיר בלאט ליעד הבא שלו.
מה שכן, ואם נתחבר לרגע לידיעה של אפרת עמורבן ב-YNET, בדבר פגישה שקיים עופר ינאי עם איטודיס ובלאט על מנת שהשני יתרצה ויאפשר לשלישי לשחק, אז ככה: בחיי שאני לא מבין את זה. קודם כל, חסר לי כאן איש רביעי והוא המנהל המקצועי, כי יש לי מעין תחושה שזאת המחלקה שלו, לא? בנוסף, אלו לא דברים שצריכים היו לסגור לפני חתימה של שחקן שמרוויח, על פי פרסומים וכו', סדר גודל של 1.5 מיליון דולר נטו, עם או בלי מניות?
עושה רושם שקאדין קרינגטון לא לקח קשה מדי את הספסול שלו מול באיירן. האמת? כנראה שזה הבחור וזה הסיפור. לא לוקח קשה מדי אם הדברים לא הולכים, לא לוקח קשה מדי אם יש משחק על עונה ביורוקאפ. העניין אחר. כשהוא כן לוקח את הכדור לידיים, בתקווה שיעניקו לו אותו בזמן ועם ריווח סביר, הדרך משם אל הסל סלולה. רוצים, ולו בזירה המקומית, מישהו שיפתור בעיות כשהכל תקוע בעצמו ולעצמו? הפתרון קיים, והוא אפילו ישראלי למדי.
ראינו את זה במשחק אימון והנה זה קרה שוב. בר טימור בכובעו כסטופר. הפעם, מול באר שבע, מול הלהיט המוקדם של משחקי ההכנה לובל קאביל. הנה לחץ על הכדור. הנה דיניי כשהיעד איננו אוחז בכדור. אם נדבר גלויות, נודה שקיימות סיטואציות מדי פעם בהן המאמן נותן לשחקן מטרה לא ריאלית, שאיננה בהכרח מתאימה לו, כדי שיפסיקו לבלבל לו את המוח ולבקש שההוא ישחק. לא מרגיש שזה המקרה כאן. כן מרגיש לי שהגישה של בר טימור לעונה הזאת חדה ואגרסיבית יותר. האם זה שווה דקות משחק ביורוליג? כנראה שלא. האם זה שווה התייחסות אחרת מהכיוון הכללי של הספסל? כן.
רגע, הזכרנו מקודם רכזים והזכרנו אי התאמה אפשרית לסגנון, אז בואו נדבר סאטורנסקי. 13 דקות אתמול, 0 נקודות, 3 אסיסטים על 2 איבודים ומדד יעילות שלילי. האמת? לא לגמרי ברור איך הדבר הזה אמור לעבוד. סאטורנסקי, ולא משנה באיזה גיל ובאיזה מצב גופני, הוא לא האיש הזה שיקח את השומר שלו לטיול באזור החיוג של הטבעת. וגם אם כן, זה יהיה כדי לייצר מסירה. הוא לא סקורר. הוא לא גו טו גאי. הוא לא כריס ג'ונס. הוא כן שחקן. אם החתימו אותו, מוטב לכולם להריץ אלמנטים שבהם אפשר לעשות שימוש בסט הכלים (הרחב למדי) שהוא כן מביא איתו.
איש וויינרייט היה 3 ביורוקאפ. ופתאום מצא עצמו 4 ביורוליג. ובמחזור הראשון מול באיירן שוב 3. ובמשחק מול באר שבע 4. עצירה מתודית – עמדות זה דרעק ולא חשוב. מצד שני, למיקום במגרש כן יש משמעות. למרחקים בין השחקנים ולתכונות של השחקנים יש משמעות. וויינרייט ב-4 ואודיאסי ב-5 זה ברמת המפלצות, ולא רק מול הגרסה הרזה והחסרה הזאת של באר שבע. כשאתה שם אותם ליד 3 שחקנים שיכולים לעשות משהו עם הכדור, אפשר לצפות שדברים טובים יקרו בהתקפה. במיוחד ביום שבו נכנסות לוויינרייט 3 טריצות. עכשיו נראה מה מכל זה רלוונטי לדאבל וויק ההולך וקרב בליגה השניה בטיבה.
עד כאן להפעם. שיהיה לנו טוב.
שימו לב - ביום חמישי הקרוב (1/10) בערך בשעה 21:00, רגע אחרי סיום המשחק בין הפועל ת"א לריאל מדריד, נעלה ללייב יחד אתכם במסגרת "הדיסקו לייב - יש עם מי לדבר". הכינו את השאלות! לחצו כאן להרשמה!
דברו איתנו
יש לכם הערות או הארות על הטור?
בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.
אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו
שי האוזמן
פרשן ומלהג כדורסל כפייתי. לשעבר וואלה, ערוץ הספורט וישראל היום. כיום מדבר אל המיקרופונים של בית הפודיום. הרבה דברים השתנו בתפיסת עולם הכדורסל שלי לאורך השנים והעשורים, אבל האהבה לסאונד חריקת הנעליים על הפרקט ולכדור הכתום נותרה כפי שהייתה בגיל 4. אחרי הרבה שנים של כתיבה בפלטפורמות של אחרים, הגעתי למסקנה שהגיע הזמן, אומרת אמי, להתחיל משהו חדש. מאפס. בשבילכם ובשבילנו. שיהיה לנו בהצלחה. שיהיה לנו סנופי דיסקו.