לופטון הוא ירושלים. מילטון הוא ירושלים. זוס הוא ירושלים. אוברדוביץ' הוא ירושלים

כשהפועל ירושלים החתימה בקיץ האחרון את קני לופטון ג'וניור, ייצר המהלך הזה שתי תגובות כמעט סימולטניות בקרב אנשי הכדורסל (כלומר, הרוב המוחלט שכן מכיר את האיש והתפלץ). מצד אחד, וואו. פאקינג וואו. פאקינג קני לופטון ג'וניור. הוא מעל הארוע. הוא הארוע. הוא שחקן הפנים הכי טוב ב (השלם את החסר). מצד שני, רגע. יש כאן את ענייני האופי. ההסתגלות לכדורסל האירופאי. לקצב אחר, לריווח אחר, ללוגיקה אחרת. ולמה קורה כשהדברים לא מסתדרים לו. כשהשופטים לא שורקים לו. כשהאחרים לא מוסרים לו.

האזינו להאוזמן מקריא את החלק הראשון של הטור4 דק׳1x

הרבה דברים גדולים עשתה אתמול הפועל ירושלים, בנצחון ששמר אותה מושלמת בשתי המסגרות. הרבה דברים גדולים עשה אתמול האיש הגדול שלה, ועוד מעט נדבר על זה ברמת המספרים. הדבר הכי גדול שעשה אתמול קני לופטון היה היכולת שלו להישאר במשחק. להתאושש מהמכות והגגות שחטף. להימנע מעבירות מיותרות שמפחיתות לו את דקות המשחק. לשמור עד הסוף. לא לוותר על שום כדור חוזר. לקלוע את הנקודות שעשו הבדל, כולל שלשה אחת ששלחה את קוסטאס אנטטקומפו להתקשר מהר לליגה של אחיו ולבקש שיקחו מהר את הדבר הזה מהיורוקאפ, כי קני לופטון הוא צרה צרורה.

אם אני צריך להשיא כאן עצה יחידה לאוהדי הפועל ירושלים, היא תהיה להניח למצקצקים לצקצק. ובכלל לא משנה אם הם צודקים או לא. הנצחון בדו ספרתי על אריס סלוניקי יותר גדול מאשר ההיעדרויות המשמעויות בקו האחורי של היוונים. נכון, בלי טוליאופולוס שלא התלבש, דימיטרייביץ' שהורחק ומורגן שנפצע, ההתמודדות ההגנתית של ירושלים הפכה שונה לגמרי וקשה הרבה פחות. ובכל פעם שמישהו יגיד לכם את זה, תענו שג'ארד הארפר. להפועל ירושלים מספר חסרונות מובהקים ובולטים. חלק מהחוסרים, בהגדרה, ייפתרו ברגע שהארפר גם יחזור לשחק ובעיקר גם יכנס לעניינים, כי זה הרי לא אותו הדבר ולא אותו לוח זמנים. 

מעבר לנצחון עצמו, לו משמעות גדולה במיוחד ביכולת להימנע ממפגשים קשים מדי בשלבים הראשונים של הפלייאוף, הפועל ירושלים למדה על עצמה עוד משהו סופר משמעותי אתמול. הדבר הזה הוא השאיפה, הציפיה, הפעולה והרצון לנצח. לא מדברים על תהליכים (אוקיי, אולי בין בליל ה YOU KNOW של הקואץ' בראיונות סוף או תחילת משחק הוא מדבר על זה. אל תאמינו לו) ולא משחקים אותה אינטיליגנטיים או נאורים או מקוריים. קואץ' אוברדוביץ' הוא הפועל ירושלים הזאת. כבר עכשיו, במשחק של תחילת חודש נובמבר, אוברדוביץ' השני מקצר את הרוטציה. במקום 10 שחקנים במחצית הראשונה, ויתר על נמרוד לוי וקיצץ לתשעה. ולמרות ההצטיינות של מילטיץ' ובורג בתחילת המשחק, שניהם צפו בכל המחצית השניה מהספסל. מחצית שבה שיחקו 7 בלבד. מחצית שבה לופטון ומילטון כמעט ולא נחו. הנה, תראו.

ברשותכם, אני נשאר כאן עדיין עם לופטון. קני לופטון הזה הוא הפועל ירושלים הזאת. אני יודע שאנשים באדום לא יאהבו את הרפרנס ההיסטורי, אבל לרגעים בתחילת המשחק, אנשים מבוגרים כמוני נזכרו בקשיים של אחד קווין מגי ז"ל מול גבוהים צעירים כמו ראדג'ה או קוקוץ' או טבק מיוגופלסטיקה האנונימית מודל 1989. כי הנה, גבוה אנדרסייז, חיית רחבה, עושה מה שהוא עושה ומצליח מול כולם, אבל כאן אוכל גג אחרי גג אחרי בלוק. 7 חסימות היו אתמול לאריס סלוניקי. 4 מהן הונחתו על הפרצוף של לופטון, שסבל במיוחד מהנוכחות הפיזית של לידל, לצד רובינסון-ארל וברץ'.