מכבי. פריז. תמיד תמיד תמיד תמיד אותו הדבר. תמיד

אחלה טור כתב לכם אהרל'ה אחרי עוד בומבה שחטפו החברים הנחמדים ממכבי תל אביב מול החבורה הפראית של פריז, כולל השבירה המצוינת של הופמן ביחס להתאמות ההתקפיות (שלא עבדו) של קטש. 

האזינו להאוזמן מקריא את הטור5 דק׳1x

ברשותכם, אני רוצה להוסיף כמה דברים ולקחת אותנו קצת אחורה, כי הרי כל מה שקרה אתמול במפגש בין שתיהן קרה גם בכל הפעמים הקודמות, והוא בסך הכל עוד נוקאווט בשרשרת נוקאווטים בלתי נגמרת.

כי זה הרי תמיד אותו הדבר. תמיד תמיד תמיד תמיד אותו הדבר. תמיד. כל כך תמיד, שרציתי להפנות אתכם לדברים שכבר כתבתי על המיסמאץ' הזה לפני כחצי שנה, ב 10.4.26, רגע אחרי עוד סטירה מצלצלת תוצרת פריז, שהגיעה דווקא בתקופה שבה מכבי תל אביב נסקה וחלמה פלייאין.  

עד שלא יוכח אחרת, הקריפטונייט של קטש, של הקבוצה של קטש, של הכדורסל של קטש, בא לידי ביטוי כשהיריבה שמנגד לא מצייתת לחוקים הישנים. כשהיא רצה ומשחקת באמוק. כשהיא בזה לדקויות ולניואנסים של הפאקינג ריסקרין. כשהיא פריז. היה למכבי תל אביב קשה מאוד בולנסיה, אבל כך גם לכולן. היה לה לא פשוט מול בסקוניה הנוכחית, שרצה מהר. אבל מול פריז, ולא משנה זהותו של המאמן העדכני שלה שצווח על הקווים? לא כוחות. מסתבר שלא כוחות.

ברשותכם, אני רוצה להישאר עוד קצת על העניין הזה. בסוף, ולא משנה כמה השתנה הכדורסל באירופה, והוא השתנה דרמטית, יש לו שפה. יש לו הגיון פנימי. יש עדיין תרגילים, יש עדיין קצב שהוא בגדר הסביר. יש עדיין חוקים בלתי כתובים, כמו הקטע בכדורגל שבו מחזירים כדור לקבוצה שבעטה החוצה כדי לאפשר טיפול בשחקן שלרוב סתם מביים פציעה. העליונות המחשבתית שאליה הגיעו התובנות של קטש, בהתקפה, הן בגדר על כל שאלה תשובה. אם ההגנה הולכת ככה – מגיעה תשובה מיידית שמסתיימת בדאנק או טריצה. ואם הולכת אחרת, מגיעה קריאה אוטומטית. מה שנקרא, בקטשית, לשחק את הכדורסל הנכון. הכל ידוע מראש ובסך הכל צריכים לשלוף את הפתרון שגם הוא הוכן מראש. הנה הסליפ אחרי הפיקנ'רול. הנה ההגבהה לאלי הופ. יו נואו. או שלא.

כל הדברים הללו נכונים לתנאי מעבדה ולדברים המוכרים. בכל פעם שבו ניסה בלאט, לדוגמא, להריץ את מה שעובד מול כמעט כולם, נתקע בכל מיני דוקוסי'ס למיניהם שנגעו בהכל, קפצו על הכל וטרפדו את הכל. אם הורד מקבל כדור בפנים ורגיל לסיים בנחת (כלומר, או לקלוע או שהכדור יברח לו), לפתע נתקל בשני פאיי'ס ואמבאיי'ס שמתנפלים ומכריחים אותו לסגת. ולאבד. האמת? קצת כמו לראות שחקן ישראלי מוכשר משחק בליגת הקיץ של וגאס, למי שחווה את חוויית הצפייה בליאור אליהו בזמנו, ואפילו ברומן סורקין בהזדמנות הקודמת. ההוא, המוכשר משלנו, בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי. הוא צריך את התנאים שלו, ההגיוניים, כדי להצליח, בעוד היריבים שלו עטים על הכדור ובכלל כמו במתקפת זומבים. 

שלא יובן אחרת. אין כאן שום נסיון לייחס את החרבנא רק לזה או לזה. זוכרים את דימוי הישראלי בליגת הקיץ? למכבי תל אביב הרי יש סופר שחקנים ברמת הכחול לבן. שני שחקנים שכל נגיעה שלהם בכדור מבליטה את רמת הכשרון, את הטאץ' הייחודי. רומן סורקין שיחק אתמול קצת מעל 11 דקות, סיים עם 0 נקודות ו-0 מבטים נוחים לסל. וחטף בכל התקפה נקודות על הפרצוף שלו. תמיר בלאט שותף אמש קרוב ל-17 דקות, סיים עם 0 נקודות ועם פלוס מינוס 25 שלילי. וחטף כל התקפה נקודות על הפרצוף שלו. אני לא כותב את זה כדי לקנטר, לא לגבי סורקין ולא לגבי בלאט, אבל שניהם סוג של גאונים עדינים. בסיינפלדית, שזה התחום בכלל של אהרלוס, קוראים לזה delicate genius. הנה הרפרנס:

בטוויסט אירוני במיוחד של ההיסטוריה, אין מקום לגאונים עדינים בפריז. כלומר, רק כשמשחקים נגד קבוצת הכדורסל הזאת של פריז.

---

אלו, כאמור, דברים שנכתבו לפני כחצי שנה. אז אולי חלק מהשמות השתנו, נניח בלאט, אבל השורה התחתונה דומה בואכה זהה. הנה הקישור לטור המלא שנכתב באפריל 2026. 

מעבר לכל בעיות המאקרו ומיקרו של מכבי תל אביב הזאת, שאינן קשורות בפריז, יש בעיה שנראית בלתי פתירה מול פריז. כמה בלתי פתירה? הנה קבלו את הנתונים הבאים שמדגימים את הדומיננטיות מצד אחד ואת חוסר האונים מהצד השני.

ועכשיו דרבי ועוד דרבי ועוד דרבי וכו. כלומר התחושה שמשהו כאן אמור, יכול, עשוי או עלול לקרות בקרוב, אם לא ישתנו הדברים ומהר. וכן, אני מדבר על עודד קטש. נעקוב בעניין.

שבת שלום. עד כאן להפעם. שיהיה לנו טוב.