ירושלים צפויה. אוברדוביץ' צפוי. וזה טוב זה

שני משחקים משמעותיים עברו על הפועל ירושלים השבוע. שני משחקים שונים, עם עלילות שונות וחשיבות שונה. ובשניהם, למען האמת, ירושלים הייתה צפויה למדי. אנחנו, בגדול, מכירים את סכמת החילופים. אנחנו, בגדול, מכירים את הפאנצ'ים ההתקפיים. אנחנו, בגדול, מכירים את תצורות ההרכב השונות של קואץ' אוברדוביץ' השני. אנחנו, בגדול, יודעים מה היא יודעת לעשות ברמת הפיזיות וההגנה. לפעמים זה לאורך כל המשחק. לפעמים זה ברגעי מומנטום שמשנים משחק. כמו בשני משחקי החוץ הקודמים שלה ביורוקאפ, ירושלים הסתבכה קצת מעבר למה שהיא צריכה, בדרך לעוד נצחון בצרפת ולמאזן מושלם בכל המסגרות. 

האזינו להאוזמן מקריא את החלק הראשון של הטור4 דק׳1x

בסיום המשחק דיבר המאמן הסרבי המחויך (בחיי) על הקושי לשחק דווקא מול קבוצה שחסרה שחקנים משמעותיים. ואמת, לה מאן הצעירה להחריד הגיעה להתמודדות הזאת כשהיא נטולת עוגנים כמו יגטה ותומאס בפנים, שהם גם על הדרך עוגני הגיל והנסיון בקבוצה שזורקת חופשי חופשי אלי פרקט שחקנים בני 18 ו-19. תוסיפו לזה גם את אג'ינסה ותגלו מעין גרסת 20U צרפתית מפוצצת בכשרון שהרבה מקשה על היריבה והרבה מברדקת לעצמה את המשחק. כל עוד הקליעה של לה מאן מבחוץ פגעה בעיקר באינסטלציה של הסל, ירושלים שלטה ונראתה בדרך הפשוטה לנצחון מספר 5. העניין הוא שאחר כך התיישרו האחוזים מבחוץ של קינג ושל ווד, כולל ובמיוחד אחרי טעויות הגנתיות בכיסוי הפיקנ'רול (מול קינג) ובעזרות מיותרת (מול ווד), שכמעט והשאירו את הנקודות בבית (ככה אומרים את זה בכדורסל?). 

כמעט. עד שהגיע קני לופטון ג'וניור. בשני המשחקים שלו השבוע קיבלנו היילייטס שהפך להיות שגרתי מחוויה ושמה לופטון. מהבעיות. מחוסר ההתאמה בין הגודל והאגרסיביות של התפלץ לבין האופן שבו רואים אותו השופטים. עוד מעט נגיע וננתח את האופן שבו משתמשים בו בהתקפה. עוד לפני כן, בואו ניתן כמה מילים על האופן הצפוי שבו משתמש בו, ובאחרים, המאמן שלו.

מתוך עמוד ה-X של NEVO

עוד לא הגיע נובמבר אבל כן הגיעה העת להגיד שאנחנו מבינים מה אוברדוביץ' עושה כאן. ועזבו אנחנו. הם, השחקנים, מבינים לגמרי. יש הגיון בניהול החילופים. הולכים ובודקים במחצית הראשונה את כל מי שקואץ' מרגיש שרלוונטי לו. אתמול, עם הירידה להפסקה, שיחקו 10 שחקנים סדר גודל של 10 דקות האחד, בממוצע. כולל שמירה על עמדות, פחות או יותר. מילטיץ' וקייקוק ב-5. לופטון ולוי ב-4. רודי וזוסמן ב-3. בורג ומילטון ב-2. סמית' ובראון ב-1. הכל ידוע. הכל צפוי. ואז, אלא אם הייתה הסתבכות לפני, כבר הולכים על הכסף. זה הזמן לחשוב תצורות הרכב אחרות. למשל, אבל לא רק, לופטון ב-5. אמש, בצרפת, עברה ירושלים מרוטציית 10 שחקנים בתחילה למצב שבו היא מוותרת, מעשית, על נמרוד לוי ואיתן בורג ועל מילטיץ', ונשארת עם 7 שצריכים לנצח עבורה את המשחק. וניצחו. 

אבל לא רק ענייני חילופים. גם מדיניות הגנתית. ירושלים הזאת כבר יודעת מצוין מה היא עושה, בטח ברגעי הסיום, מול שחקני הגוטוגאי בצד השני. מתי היא מביאה עזרה גבוהה עליהם, מעין סטאנט או מעין מלכודת או מעין ראן נ' ג'אמפ, כדי להכריח אותם לוותר ולמסור לאחרים. לא תמיד זה עבד לה אתמול, אבל היא יודעת מה היא רוצה לעשות. היא יודעת למי אמור ללכת הכדור בחמישיות השונות שלה. יש את הרכבי הלופטון ויש את הרכבי המילטון.