חוויה ממש. ריאל מדריד מישטה. אדי טבארס מישט

בהמשך הטור נראה, אבל בינתיים בעיקר נלהג על היכולת של מכבי תל אביב לשלוט בריאל מדריד ובאדי טבארס בחלקים הראשונים של המשחק. לרכב על החוויה שנקראת ג'ימי קלארק. לדפוק 30 נקודות ברבע הראשון. להמשיך ליהנות מהיכולת של דניאל תייס לקרוא את המשחק. להתכווץ ולעבוד נכון מול היכולות ההתקפיות של מלדון. לגחך מול כל הסמית'ים והג'ונסים המצחיקים האלו שהגיעו השנה לאימפריה בלבן. ולאבד צלם של קבוצה ככל שהמשחק התקדם לאיטו, כלומר ממש לא לאיטו, לקראת סיומן של 40 דקות מבאסות בבלגרד.

האזינו להאוזמן מקריא את החלק הראשון של הטור5 דק׳1x

ברור, אבל ברור לגמרי, אבל הכי ברור שיש, ש 113 נקודות לצד השני, מהן פאקינג 62 במחצית השניה, זה לגמרי הסיפור. אנחנו הרי אוהבים לתת את הטייק המגניב, להראות איך הנכון הוא לא הלא נכון ואיך בכלל לא שמתם לב לסיפור האמיתי (ורק אנחנו, היענו חכמים, ממש כן). וכמובן שהנתון הסטטיסטי הבסיסי והצועק הוא זה שבו זורקת ריאל מדריד 40 שלשות וקולעת ריאל מדריד 21 מהן, שזה גם המון אבסולוטית וגם המון ברמת האחוזים (53%). מכאן נובע, ככה אני מניח שצריכים לכתוב, שאם מכבי תל אביב הייתה שומרת טוב יותר ואם הייתה מונעת את הזריקה מבחוץ טוב יותר, סביר להניח שהמצב שלה היה טוב יותר או גרוע פחות, לא?

רגע. תישארו איתי. בסינרג'י יש פרמטר בשם SSQ, שזה מדד שבוחן את איכות הזריקה, ובהתאם לכך את הצפי ל PPS, כלומר לנקודות פר זריקה. לא לברוח, אני כבר מסביר: באמת של החיים, בודקים את הסיכוי שהזריקה תיכנס, ובהתאם לכך את איכותה. ריאל מדריד סיימה את משחק אמש עם מדד איכות זריקה 1.06, כלומר הצפי הוא שכל זריקה שלה תהיה שווה 1.06 נקודות. סבבה? מכבי תל אביב, מהצד השני, סיימה את אותו המדד עם כמעט אותה התוצאה, שזה 1.05. בפועל, הצליחה ריאל מדריד להגיע ל 1.28 נקודות פר זריקה, בעוד מכבי תל אביב רק ל 1.13. בשורה התחתונה: על בסיס אותה רמה של איכות זריקה, ריאל מדריד פשוט קלעה הרבה יותר נקודות. כשהשחקנים שלה עמדו בסיטואציות מקבילות או זהות לאלו של הצהובים, הכדור שלהם נכנס יותר. ואם כך, מה אנחנו בכלל רוצים מההגנה של מכבי תל אביב ומההגנה של עודד קטש, אה?

אה. זה פשוט. אנחנו רוצים מההגנה של מכבי תל אביב ומההגנה של עודד קטש להיות, ובכן, הגנה. גם אם ריאל מדריד נכנסת למוד שבו היא לא מסוגלת להחטיא. גם אם קאבארו (שמעכשיו נקרא לו TLC) עושה דברים ברמה אחרת לגמרי. גם אם קמפאסו ופליס מייצרים ביחד 9 שלשות ו-9 אסיסטים. כלומר, כדי שקמפאסו ופליס לא ייצרו ביחד 9 שלשות ו-9 אסיסטים. זה גדול בהרבה מעניינים טקטיים או אסטרטגיה הגנתית. זה כרוך וקשור ביכולת של הקבוצה הזאת להגדיר עצמה דרך דברים שקורים בהגנה. לייצר ולהעמיד גאוות יחידה בדברים שאינם ריג'קט או סקנד סייד או פוקט פאס או ריסקרין או הנדאוף או כל ביטוי אמריקאי אחר שמדבר התקפה. זה לא שפת גוף וזה לא עניין של סגל, כי יש בקבוצה הזאת מספיק אתלטיות, פיזיות ויכולות הגנתיות בשמירה על הכדור כדי שזה לא יראה כך. כדי שזה לא ירגיש כמו ההגנה של הסגל הקודם או של הסגל שלפני הקודם.  

חוויה ממש. ממליצה לך

בהיעדרו של לונדברג, מכבי תל אביב הלכה אול אין על ג'ימי קלארק. בעצם, לא נכון, כי גם את המשחק הזה פתח הקלארק מהספסל. ונכנס רגע אחרי המחצית הראשונה של הרבע הראשון, כשמכבי עם 12 נקודות. כשהוא ידפוק ג'אמפר סופר קשה בסיומן של 10 הדקות הראשונות, מכבי תל אביב תהיה עם 30 נקודות. 8 מהן שלו. כולן מכדרור. 4 על אבאלדה, כולל הזריקה בסוף הרבע. 2 על קמפאסו. 2 על TLC. הכל מרשים, הכל צועק כשרון. 

אנחנו כבר מכירים את חוויית הג'ימי. היא ניצחה עבור מכבי תל אביב לא מעט משחקים, כולל או במיוחד כאלו בהם הייתה בפיגור, נתנה לג'ימי את הכדור ואמרה לו שעכשיו זמן אינדיאנה ג'ונס. לך, יא ג'ימי, ותכשף את ההגנה שממולך. לבדך. אז הוא הלך גם הפעם, הג'ימי, בלי איזונים ובלי בלמים, לכיוון הכללי של הטבעת. והתפרע. ואיבד. והפסיד.

יאללה, בואו נראה קצת.