הפועל ירושלים. היא גדולה. היא חזקה. ואתמול גם לא היו לה פראיירים

יש לא מעט דרכים לספר את סיפור הנצחון של הפועל ירושלים על הפועל תל אביב. אפשר לדבר סטטיסטיקה ואפשר לדבר טקטיקה ואפשר לדבר ניהול חילופים ובחירת זרים וסיפורי שופטים. יודעים מה? אנחנו גם נטפל בחלק מהנושאים הללו עוד מעט. אני בוחר להתחיל את הסיפור שלי ממקום מושבי אמש, כמה שורות מאחורי הספסל של ירושלים. ברור שזאת לא חוכמה גדולה לנתח את מצבה של קבוצה כשהיא רק מנצחת. וירושלים של יורוקאפ וליגה טרם נוצחה. ועדיין, קשה להתחמק מהתחושה, על רקע עוד חיבוק ועוד הפגנת חיבה מופגנת בין השחקנים לבין עצמם ובינם לבין הקואץ' שלהם, שמשהו שם בריא ועובד. לא בטוח עדיין שמספיק טוב, אבל בריא. ועובד.

האזינו להאוזמן מקריא את החלק הראשון של הטור4 דק׳1x

הפועל ירושלים הזאת לא מנצחת בינתיים בכדורסל שמפיל מישהו מהכסא. אין שם טיקי ולרוב גם לא טאקה. כן יש שם איזו פיזיות מתפרצת. כן יש שם עוצמה. כן יש שם אלמנט שמייחד, מבדל ומפריד בינה לבין שתי הטוענות הנוספות לכתר המקומי. היא מבינה, לפחות בוריאציה הנוכחית ונטולת ההארפר, שהדרך שלה לנצח לא עוברת בריקודים. היא גם לא עוברת רק בבידודים. היא כן עוברת בשאיפה בלתי מתפשרת לזהות איפה הכדור וללכת עליו בכל הכוח. בכל העוצמה. ויש לה כוח. ויש לה עוצמה.

הלכה התכנית

דימיטריס איטודיס יודע בדיוק מה הוא מחפש כשהוא מתכונן למשחק. לכל משחק. צריכים לאתר את הפראייר בהגנה של היריבה ואז את הפתרון הכי פשוט של ההתקפה מולו. צריכים לאתר את המאצ'אפ והפתרון ההגנתי שיעמוד מול ההתקפה של היריבה. ברגע שהפועל ירושלים ויתרה במשחק הזה על שירותיהם של מילטיץ' ובראון, בזאת תמו כל פראייריה. אין באמת על מי ללכת. זה ניכר בשלבים הראשונים של המשחק. זה ניכר גם ברגעים אחרי המהפך והיתרון של המארחת לקראת הסיום. אוקיי, אז מריצים עוד היי פיקנ'רול שבו מעורבים סמית' או זוסמן או קייקוק. איפה כאן היתרון? את מי כאן אפשר לרמוס בדרך אל הטבעת? כלומר, יש לא מעט דברים שעובדים מול ההגנה של ירושלים, כולל בהרכבי הגנת המוות שלה, אבל המפתח לזה מגיע מאלמנטים של תנועה וקצב. לאו דווקא דברים שמאפיינים את הפועל תל אביב הזאת.

הגנתית? הפועל תל אביב הגיעה מוכנה לחלוטין. היא סידרה מאצ'אפ הגיוני אל מול קני לופטון, בדמותו של איש וויינרייט (שאפילו חטף את המסירה הרלוונטית הראשונה בדרך אל האיש הגדול של ירושלים). היא סידרה חילופים אוטומטיים שאמורים לאיין את חסימות העומק שמסדרת ירושלים כדי לייצר מצבי בידוד קרובים לטבעת, בזכות ההרכב הגבוה שכלל את אוטורו-גינת-וויינרייט. ואין ספק שירושלים התקשתה התקפית, עם כל הקרדיט שנשמח לתת להפועל תל אביב. אבל לא, זאת לא הדרך לעצור את הקבוצה מהבירה. היא הרי חיה דווקא מדברים אחרים. מביג גאי שלוקח ריבאונד הגנה ודוהר את דרכו אל הטבעת. ככה:

משלושה שחקנים שהיא שולחת בכל הכוח כדי לקחת עוד ריבאונד התקפה ועוד ריבאונד התקפה ועוד ריבאונד התקפה. 

מפעולות הגנתיות משבשות שמתרגמות לכדי דברים בצד שבו נוהגים לקלוע. תשאלו את קרינגטון. 

אלו לא אלמנטים טקטיים שאיטודיס יודע לפצח בקלות או בפשטות. כדי לעצור את החתירה הבלתי נגמרת הזאת, של ירושלים, אל המגע, אל הכדור, אל הטבעת, צריכים יותר מאשר תדריך וידאו או רעיון טקטי ספציפי.