ארבע מאחוריה. יש לירושלים עוד אחת לעבור. ואז אריס סלוניקי

יש כמה דברים מעניינים ורלוונטיים להגיד בהמשך למשחק הנצחון המרשים, הקליל והעוצמתי של הפועל ירושלים אמש מול ריגה. עוד מעט נגיע לכמה מהם. הדבר הכי חשוב שיש להגיד בהמשך לנצחון הרביעי מארבעה משחקים הוא שעוד מעט, ממש מעט, אריס סלוניקי. כלומר, יש לפני כן וואחד אתגר בדמות הפועל תל אביב בליגה. ויש לה מאן ביורוקאפ. ואילת. אבל העיניים על אריס. 

האזינו להאוזמן מקריא את החלק הראשון של הטור5 דק׳1x

ריגה התייצבה למשחק בבלגרד מלאת תקוות. קבוצה צנועה, ככה אומרים, עם תקציב צנוע ושחקנים צנועים. שמשחקת סוג של משחק צנוע (אוקיי, עכשיו אני סתם ממציא), שמבוסס בעיקר על היכולת שלה לשמור על הכדור (הכי מעט איבודים במפעל), לנוע בלי הכדור ולקבל החלטות תואמות כשרון ויכולות. העניין הוא שכל זה היה נכון מול צדביטה במיוחד ובמידה מסוימת טורטונה ורוסטוק. ירושלים היא כבר ליגה אחרת לגמרי וגדולה עליה לגמרי. 

ירושלים מצאה פתרונות מיידיים למחשבות ההגנתיות של הלטבים החביבים. כולל משחק מתואם ופשוט בין מילטיץ' ללופטון. כולל הלופטון עצמו במשחק מלא פאסון, בגרסת הלכל שאלה תשובה. כולל שליטה מוחלטת בנעשה מצידו של ג'יילן סמית', שהובילה ל-11 אסיסטים ברבע הראשון ו-31 בתום 40 דקות שרובן גארבז' טיים. כולל את הערב הכי מוצלח שהיה לה עד כה בקטגוריית הטריצות במפעל הזה, שהסתיים עם 12 מוצלחות מתוך 27 הטחות, עם 7 מטיחים מוצלחים שונים. ברשותכם, על כל זה נתעכב פחות. כלומר, נראה לכם את המאג'יק מומנט של המשחק, שזה זה, ונמשיך הלאה.

אז נכון, כולה ריגה וכו, אבל ההגנה של ירושלים נראית אמיתית למדי. ברגעים מסוימים, מדי משחק, כל משחק, היא יודעת איך ללכת על הצוואר של ההתקפה היריבה. כן, למרות בעיה בלתי צפויה בעליל בקטגוריית ריבאונד ההגנה אתמול (13 אופנסיב ריבאונד לריגה?!). כן, למרות שהמחשבות של קני לופטון גרמו לו, הרבה יותר מדי פעמים, לאחר או לטעות או סתם לשמור לא טוב כשהוא לא נמצא באותו הרגע מול שחקן שאוחז בכדור. 

לירושלים הזאת יש כמה יחידות חיסול הגנתיות. בטח כשיש שילוב של סמית' בעמדת הרכז וקייקוק בסנטר. בטח ובטח כשמוסיפים אליהם כל וריאציה של יובל זוסמן, ששותפי לשידור דור הופמן כבר מיתג אותו כתמנון של הקבוצה.

ולא רק. ההתעקשות של אוברדוביץ' על איתן בורג בחמישיה, כולל חידוד ההגדרות שלו והציפיות ממנו, מתחיל לעשות שכל גם לעלם שחזר בסוף העונה שעברה מאמריקה. התקפית, ברמת המקל והגזר, יש דברים שמותר ואסור. אמש, למשל, הובהר שוב ששלשות קשות מכדרור, כנראה, פחות. דברים אחרים כן. אבל הגנתית? כמעט תמיד מתחיל הבורג כשהוא מקבל את השחקן הכי קשה ומורכב בצד השני. ואחוזי ההצלחה של בורג, להבדיל מאחוזי ההצלחה של זה שנשמר על ידו, נראים יותר ויותר טוב. 3 חטיפות היו אתמול לאיתן בורג. 4 חטיפות היו לתמנון שלצידו. 3 לג'יילן סמית'. נכון, פרמטר של חטיפות לא בהכרח מלמד על הגנה טובה. לפעמים גם ההיפך הגמור. במקרה הזה כן. זה מלמד על הגישה ההגנתית של ירושלים, שהולכת אול אין על הכדור. זה מלמד על הגאווה ההגנתית של ירושלים, שהולכת אול אין על עצירות הגנתיות. זה מלמד שהיא לומדת לאהוב את מה שנהיה ממנה. את הכיוון שמצופה ממנה. 

כשהיא באלמנט שלה, גם כשהיא מעמידה על הפרקט כמה שחקנים ששומרים פחות טוב, ירושלים יודעת להיות מיוצגת על ידי חבורה קשוחה של שחקנים. קחו רגע את הסגל שלה. תורידו את מילטיץ', כי הוא לא. גם את בראון, כי הוא ממש לא. יש לה לפחות שמיניה סופר קשוחה. שיודעת לייצר פיזיות. שיודעת להחזיק מעמד טוב מול הכדור. שיודעת להחזיק מעמד מצוין במצבים של חילופים אוטומטיים, גם על גארדים וגם כשהגארדים שלה שומרים על גבוהים בפנים. איתן בורג, זה שאיתו התחלנו את הקטע הזה בטור, עשה את העבודה ההגנתית שלו מצוין, כשהיכולת שלו למנוע מסירות פנימה לגבוהים גרמו לשני איבודי כדור לטביים נוספים לפחות. את המשחק הזה הוא מסיים עם מדד הפלוס מינוס הגבוה בבלגרד (+25). ועם כפיים.

ונכון, כאמור, יש עוד 3 משחקים לפני, אבל כשירושלים חושבת קדימה, היא חושבת סלוניקי. והיא חושבת, בין היתר, על המאצ'אפ ההגנתי מול אריס סלוניקי.

רגע. לא ללכת עדיין. יש לי עוד משהו חשוב שעליו צריכים ללהג. רגע לפני שהתיישבתי לכתוב את הטור, ראיתי את הציוץ הזה של עדי, ידידת המחלקה.

אני פתאום מודאגת קצת לגבי ההשתלבות של הארפר בסגל הזה, שמישהו ירגיע אותי

— Adi (@didsbox) October 21, 2026

בואו נדבר עליו רגע.