בין כישרון לכימיה: המבחן החדש של פורטלנד

דניאלה ברקוביץ'

הקיץ הוא בדרך כלל הזמן של התיאורטיקנים. זה הרגע שבו מנג'רים מזיזים חלקי פאזל על לוח השרטוטים, פרשנים בונים קבוצות מושלמות בדמיון, וכולם מנסים למכור תקווה שהעונה הבאה תיראה אחרת. רוב הקבוצות עוברות את חודשי הפגרה עם שיפוץ קוסמטי, אולי סוגרות חור נקודתי בסגל או מביאות שחקן משלים. פורטלנד, לעומת זאת, החליטה הקיץ לקחת פטיש אוויר ולשבור את כל הקירות.

הטרייד שהנחית באורגון את מוראנט הפך את הקו האחורי של הבלייזרס לאחד המסקרנים בליגה, אבל גם העלה לא מעט סימני שאלה. הרי על הנייר קל לדמיין איך הכישרונות של מוראנט ולילארד מתחברים. על הפרקט, הסיפור קצת יותר מורכב. איך מחלקים את הכדור בין שני מובילי כדור שרגילים לנהל את ההתקפה? איך מייצרים מרווחים כששניהם על המגרש? ובעיקר, איפה כל זה משאיר את אבדיה?

אחרי עונת פריצה שבה הוכיח שהוא הרבה יותר משחקן משלים, החשש היה שהצטרפותם של שני גארדים דומיננטיים תחזיר את אבדיה לתפקיד הפסיבי שממנו עבד קשה כל כך כדי לצאת: לעמוד בפינה, לחכות לכדור ולקוות שתגיע ההזדמנות שלו. אבל לפני שממהרים להספיד את התפקיד שלו בהתקפה החדשה, כדאי להסתכל על המהלך הראשון של פורטלנד העונה.

אתם מזהים פסיביות? כי אני לא.

במבט ראשון, זה מהלך די מוכר של אבדיה. הוא תוקף במהירות את הצבע, מושך אליו את ההגנה ומשאיר את קלינגן פנוי לגמרי. אלא שהפעם יש כאן פרט קטן ששווה לשים לב אליו. מוראנט הוא זה שמקבל את הכדור בפתיחת המשחק, ואבדיה מקבל ממנו את המסירה הראשונה. שלוש מסירות בלבד מספיקות כדי להגיע למצב שבו ההגנה נאלצת להגיב לחדירה של אבדיה. זה עדיין מהלך אחד, ובוודאי לא הוכחה לאופן שבו תיראה העונה כולה, אבל הוא כן מציע נקודת פתיחה מעניינת. אבדיה לא חייב להתחיל כל התקפה עם הכדור ביד כדי להיות מעורב בה ולייצר יתרון. לפעמים כל מה שהוא צריך הוא לקבל את הכדור בתזמון הנכון.

תראו, העונה אני רוצה שנסתכל על אבדיה ועל פורטלנד קצת אחרת. לא רק כמה נקודות הוא קלע, כמה ריבאונדים לקח או כמה אסיסטים חילק, אלא מה באמת קורה על הפרקט כשהוא חולק אותו עם שני מובילי כדור. מי מתחיל את ההתקפה? מי יודע לוותר על הכדור? מה קורה כשאחד מהם יורד לספסל? ובעיקר, האם אבדיה יכול לשמור על המקום שבנה לעצמו בעונה שעברה גם כשהכדור כבר לא נמצא בידיים שלו באותה תדירות? אלה חלק מהדברים שננסה לבדוק כאן לאורך העונה. לא כדי להוכיח מראש שהשילוב הזה עובד, אלא כדי להבין איך הוא מתפתח, מה הוא נותן לפורטלנד ואיפה עדיין נמצאים סימני השאלה.

אז בואו נתחיל בארבעה מספרים: 10.5, 8, 4.5, 0.

אומרים לכם משהו? אם כן, שאפו. ואם לא, זה גם בסדר.

אלה אינם מספרי הנקודות, הריבאונדים או האסיסטים של אף אחד מהשלושה, וגם לא איזו סטטיסטיקה מתקדמת במיוחד. זוהי חלוקת 23 הדקות שבהן אבדיה חלק את הפרקט עם מוראנט ולילארד. ארבעה מספרים שנותנים לנו הצצה ראשונה לאופן שבו נורי בחר לחלק את האחריות בין שלושת השחקנים, וכל אחד מהם מספר סיפור קצת אחר.

המספר הראשון, עשר וחצי דקות, שייך לרגעים שבהם אבדיה, מוראנט ולילארד חלקו יחד את הפרקט, ואלה היו דקות שבהן פורטלנד הציגה את הפוטנציאל ההתקפי של ההרכב החדש שלה. נורי בחר לפתוח עם שלושתם לצד קלינגן וקמארה, והחמישייה הזאת לא בזבזה אפילו דקה. פורטלנד סיימה את הרבע הראשון ביתרון 12:43, אחרי פתיחה שכללה גם ריצת 0:21. אלה מספרים חריגים גם למשחק שבו הכול מתחבר, אבל מעבר לתוצאה, היה מעניין לראות איך ההתקפה של הבלייזרס נראתה כשהכדור עבר בין שלושת הכוכבים שלה.

כששלושתם חולקים את הפרקט, לפורטלנד יש כמה אפשרויות לפתוח התקפה. מוראנט יכול לדחוף את הכדור קדימה, לילארד מסוגל למשוך אליו תשומת לב הגנתית גם בלי להחזיק בכדור, רק מעצם היותו לילארד, ואבדיה יכול לנצל את השטחים שנוצרים כדי לתקוף את הסל. וזו בדיוק הנקודה שמעניינת אותי. אחרי עונה שבה התרגלנו לראות את אבדיה יוזם בעצמו לא מעט התקפות ומוביל את הכדור ברובן, עכשיו הוא צריך למצוא דרכים נוספות להשפיע על המשחק. זה לא אומר בהכרח לגעת בכדור יותר. אולי דווקא להפך: להפוך כל נגיעה שלו למשמעותית יותר. אבל אל תטעו, זה לא אומר שהוא צריך להפוך לשחקן שמחכה ששני הגארדים ייצרו בשבילו. בפתיחת הרבע השלישי ראינו אותו קולע שבע נקודות רצופות, בלי לחכות לאף אחד. תזכורת לכך שגם בהרכב עם שני מובילי כדור דומיננטיים, הוא עדיין מסוגל לקחת על עצמו את האחריות לסיים התקפות.

ומכאן לנתון מעניין נוסף. פורטלנד סיימה את המשחק עם 32 אסיסטים: מוראנט חילק שמונה, לילארד שישה ואבדיה ארבעה. כלומר, 18 מתוך 32 האסיסטים של הקבוצה הגיעו משלושתם, יותר ממחציתם. הנתון הזה לא מספר לנו כמה פעמים הם מצאו דווקא זה את זה, אבל הוא כן ממחיש את כמות היצירה שהקבוצה מקבלת משלושה שחקנים שונים, שונים ודומיננטיים כל אחד בדרכו. השאלה בהמשך תהיה לא רק כמה אסיסטים הם מחלקים, אלא גם כמה מההזדמנויות שהם מייצרים נובעות משיתוף פעולה ביניהם, וכמה מיכולת אישית. כי בסופו של דבר, שלושה שחקנים שיודעים לייצר לעצמם זו נקודת פתיחה טובה. שלושה שחקנים שיודעים להפוך זה את זה לטובים יותר, זה כבר משהו אחר לגמרי.

המספר 8 שייך לדקות המשותפות של הצמד D&D, אבדיה ולילארד, בלי מוראנט. אם בדקות של השלישייה ראינו את פורטלנד דוהרת קדימה, כאן נכנס לתמונה סגנון משחק אחר. לילארד יודע להאט את הקצב, לנהל התקפה מסודרת ולייצר לעצמו מצבי קליעה גם כשההגנה כבר עומדת מולו. מבחינת אבדיה, המשמעות היא שהוא לא חייב להיות זה שמייצר את היתרון הראשוני בכל התקפה. הוא יכול לנצל את תשומת הלב שההגנה מקדישה ללילארד כדי לתקוף כשהיא כבר בתנועה, או, לשם שינוי, לייצר ללילארד את המרווח לחדור פנימה באחד על אחד.

זה בדיוק אחד הדברים שיהיה מעניין לעקוב אחריהם. בעונה שעברה התרגלנו לראות את אבדיה לוקח את הכדור ומייצר בעצמו, אבל לצד לילארד הוא עשוי למצוא את עצמו גם בתפקיד אחר. לפעמים זה יהיה לחתוך לצבע, לפעמים לנצל את המרווח שנוצר, ולפעמים לקבל את הכדור ולהמשיך התקפה שכבר התחילה אצל מישהו אחר. השאלה היא כמה "חופש" הוא יקבל לעשות את זה לאורך העונה, במיוחד כשעל המגרש נמצא שחקן כמו לילארד, שרגיל להיות זה שמכתיב את קצב ההתקפה.

כארבע וחצי דקות שיחק אבדיה לצד מוראנט בלי לילארד. אם הצמד D&D מאפשר לפורטלנד להאט את המשחק ולנהל התקפות מסודרות, החיבור עם מוראנט מציע משהו אחר לגמרי. מוראנט הוא שחקן שאוהב לתקוף את הצבע, למשוך אליו שומרים ולייצר יתרונות באמצעות המהירות שלו. אבדיה, מנגד, הוא בדיוק מסוג השחקנים שיודעים לנצל את השטחים שנפתחים כשההגנה נאלצת להגיב למוביל הכדור.

תסתכלו על התנועה של אבדיה במהלך הזה. הוא לא עומד ומחכה למסירה מחוץ לקשת. אמנם בהתחלה הוא מנופף בידיים על קו השלוש, אבל מיד מזהה את השטח שנפתח, חותך לכיוון הטבעת ומקבל ממוראנט את הכדור בדרך לסל. נכון, המהלך מסתיים בעבירה ובשתי החטאות מהקו, אבל הסיפור כאן אינו התוצאה, אלא הדרך שבה השניים מייצרים את ההזדמנות. מוראנט מושך אליו את תשומת הלב ההגנתית, ואבדיה מנצל את תגובת ההגנה כדי להגיע למצב מסוכן בלי שיצטרך לייצר אותו בכדרור.

מוראנט סיים את המשחק עם שמונה אסיסטים, אבל מה שיהיה מעניין לבדוק בהמשך הוא לא רק כמה הוא מחלק, אלא כמה מהם מגיעים מתוך החיבור עם אבדיה. האם אבדיה יהפוך לאחת מכתובות המסירה הקבועות שלו? והאם החיתוכים שלו יגרמו להגנות לחשוב פעמיים לפני שהן שולחות עזרה על מוראנט? אם כן, ייתכן שדווקא הדקות שבהן לילארד יושב על הספסל יהפכו להזדמנות של אבדיה להשפיע על המשחק בדרך קצת אחרת.

אבל מכל מה שהצגנו עד עכשיו, דווקא המספר האחרון הוא זה שהכי מסקרן אותי: אפס. אפס דקות משותפות למוראנט ולילארד בלי אבדיה לצידם.

במשחק שבו פורטלנד ניסתה לראשונה את השילוב החדש שלה, נורי לא השתמש בהרכב של שני הגארדים בלי אבדיה. ייתכן שמדובר בהחלטה טקטית מכוונת, וייתכן שזו פשוט תוצאה של הרוטציה במשחק שהוכרע בשלב מוקדם מאוד. בכל מקרה, זה נתון ששווה לשמור בצד לקראת המשחקים הבאים. אם נורי ימשיך להצמיד את אבדיה לדקות המשותפות של מוראנט ולילארד, אולי נתחיל להבין משהו על המקום שהוא מייעד לו בהיררכיה החדשה. וגם אבדיה עצמו לא שיחק הלילה בלי לפחות אחד מהם לצידו, בניגוד למוראנט ולילארד, שקיבלו גם דקות בלי שני האחרים על הפרקט.

לילארד ומוראנט מביאים איתם יכולות התקפיות שונות, אבל שניהם רגילים להחזיק בכדור ולקבל החלטות. אבדיה, לעומתם, מסוגל לייצר גם כשהכדור אצלו וגם כשהוא בתנועה בלעדיו. הוא יכול להוביל התקפה אחרי ריבאונד, לתקוף את הצבע, למצוא את חבריו או פשוט לנצל את תשומת הלב ששני הגארדים מושכים אליהם.

אז מה בעצם למדנו ממשחק הפתיחה של פורטלנד? קודם כול, יש כאן לא מעט סיבות לאופטימיות. הבלייזרס קלעו 124 נקודות וניצחו בהפרש של 41, כשברבע הרביעי אף אחד משחקני החמישייה כבר לא חזר לפרקט. שלושת השחקנים שסביבם הצבנו כל כך הרבה סימני שאלה הצליחו לתרום לא מעט כבר בערב הראשון שלהם יחד.

אבל אם פורטלנד רוצה להפוך לקבוצה טובה יותר בהמשך העונה, היא תצטרך לדעת לשים את המשחק הזה בפרופורציות. עם כל הכבוד לניצחון המרשים, רוב מה שראינו מול פיניקס לא בהכרח משקף את מה שמחכה לה בהמשך: הגנות חזקות יותר, גארדים שלא נותנים לך לנשום לרגע וצבע צפוף שלא משאיר יותר מדי מקום לטעויות. לא בכל ערב השטחים יהיו פתוחים, הזריקות ייכנסו והכדור יעבור בקלות כזאת בין השחקנים. לא בכל ערב נורי יוכל להרשות לעצמו להימנע מההחלטות הקשות. הרי עוד לא ראינו איך פורטלנד מתמודדת עם משחק צמוד. מי יקבל את הכדור בהתקפה האחרונה? מי יצטרך לוותר על זריקה טובה כדי לייצר זריקה טובה יותר לחבר שלו? ומה יקרה כשהשלישייה הזאת תתקשה לייצר נקודות? דווקא שם, כשהדברים יתחילו להסתבך, נוכל להבין עד כמה החיבור בין שלושתם באמת עובד.

ובכל זאת, אם יש דבר אחד שאני לוקחת מהמשחק הזה, הוא שאבדיה לא חייב להיות השחקן שמתחיל כל התקפה כדי להמשיך להיות משמעותי בה. הוא יצטרך להסתגל, למצוא את המקומות שלו וללמוד איך לנצל את היתרונות ששני הגארדים מביאים איתם. אבל גם הם יצטרכו ללמוד איך לנצל את היתרונות שלו. כי בסופו של דבר, אולי אנחנו בכלל שואלים את השאלה הלא נכונה. אולי במקום לבדוק איך אבדיה משתלב לצד מוראנט ולילארד, אנחנו צריכים להתחיל לבדוק איך השניים האלה משתלבים לצידו?

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?
בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.
אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

דניאלה ברקוביץ'

האהבה הראשונה שלי זה כדורסל, ולמזלי עדיין לא נשבר לי הלב. מנתחת משחקים עד לפרט הקטן ומתרגשת מכל דאנק או תזוזה מיוחדת על המגרש, גם אם בחיים לא הצלחתי לכדרר בלי לאבד אחרי שתי שניות. מלכת הבוקס סקור, אוהבת לגלות דברים חדשים, להיתקע על מהלך ולפרק אותו לגורמים או לשמוע פרשנות ולהתחיל לנסח על בסיסה חצי טור. חלק מצוות ״מכביבול״ האדיר, בזמני הפנוי גם סטודנטית למערכות מידע ומנסה איכשהו לשלב בין הקודים שאני כותבת לבין הכדורסל. מעריצה שרופה של ראסל ווסטברוק ניקולה יוקיץ וארון גורדון.