יש חדש מעל השמש

קל מאוד להיסחף לאופוריה אחרי לילה כזה, ושלא תבינו לא נכון, גם את הצרחות שלי שמעו עד לבנון, שלא ממש רחוקה ממני. אבל כשמנקים את הרעש מסביב ומסתכלים על מה שקרה בפיניקס, מבינים שלא מדובר בעוד תצוגת שיא. זה לא היה משחק ליגה גנרי נגד קבוצה גנרית ביום שלישי גנרי. זו הייתה הבמה המרכזית של ה-NBA, פלייאין בשידור ארצי, משחק של להיות או לא להיות, או כמעט כזה. כל הפוקוס של הליגה מופנה לזירה אחת. ובתוך הלחץ הזה, במקום שבו כוכבים מוכחים נוטים לפעמים להתכווץ, דני אבדיה הופיע כבעל הבית.

בדיוק כפי שציפו ממנו, או פחדו שלא יופיע ככזה. זה היה הרגע שבו כל הגרפים של השיפור הטכני והעבודה המנטלית וההחלמה מהפציעות הקטנות והגדולות כאחד התלכדו למפגן עוצמה של שחקן שפשוט מסרב להירתע מהמעמד. המספרים שדני העמיד על הלוח הם היסטוריים, וסביר להניח שהם יככבו בניתוחים הסטטיסטיים עוד זמן רב, אבל הסיפור האמיתי כאן הוא היכולת להסתכל לכוכבי העל של פיניקס בלבן של העיניים, לנהל את המשחק בקור רוח ולייצר עצירות קריטיות בהגנה. זו הצהרת כוונות מקצועית מהדרגה הראשונה.

הלילה, אבדיה השלים את המעבר מסטטוס של פרויקט בהתהוות לשחקן מטרה שמעצב את גורל הקבוצה שלו. זו לא הייתה רק התבגרות ספורטיבית; זו הייתה הוכחה חותכת שאין תקרת זכוכית שהוא לא יכול לנפץ כשהאורות הכי חזקים מופנים אליו. פורטלנד קיבלה הלילה מנהיג, ואנחנו קיבלנו אישור סופי לכך שהמקום שלו הוא בקדמת הבמה של הליגה הזו, בראש מורם ובלי גרם של פחד.

כדי להבין איך ההופעה הזו נבנתה, צריך להסתכל מעבר להייפ ולפרק את הדרך שבה אבדיה פירק את פיניקס לגורמים. זה לא קרה בזכות מהלכים וירטואוזיים או ניסיון 'להמציא את הגלגל תחת הלחץ; להפך, אבדיה פשוט נצמד ל-DNA הכדורסלני שלו, זה שהפך אותו לאבן יסוד ברוטציה של ספליטר. הוא התחיל בדיוק כפי שהוא מתחיל כל משחק: בסבלנות, בקריאת מצבים נכונה, ובעיקר בנכונות לשים את הקבוצה לפני הסטטיסטיקה האישית שלו גם כשהלוח הראה פיגור.

במהלך המצורף לעיל, אפשר לראות את היישום המדויק של קבלת ההחלטות הזאת: התקפה שמתחילה בניסיון יפה לגיב אנד גו בין הולידיי לקלינגן, רק שלהולידיי הכדור קצת בורח מהידיים. ולא רק שהכדור בורח מהידיים, גם מולו נמצאים שלושה שחקנים בגופייה שחורה. הולידיי מוסר מסירה מסוכנת לאבדיה שמרים את הכדור מהרצפה ובנונשלנט מוסר ימינה לקמארה שנשאר פנוי מחוץ לקשת. ומהתקפה שהייתה נראית אבודה, אבדיה הצליח לייצר שלשה פתוחה. זהו גם היה האסיסט הראשון מתוך ה-12 שלו במשחק.

מ-3 יוצא 14

פתיחת המשחק של אבדיה הייתה די אנמית. את רוב ההחלטות על המגרש קיבל הולידיי שגם הוביל את רוב ההתקפות. החלטה שכבר מתחילת המשחק תתגלה לנו כהחלטה שגויה מיסודה. אבל לפני שנגיע להבדלים בין ניהול המשחק של הולידיי לבין אבדיה, אנחנו נדבר על שרשרת המהלכים בפתיחת הרבע השני שהיוו שינוי בגישה עבור פורטלנד ככלל, ועבור אבדיה בפרט.

המהלך הראשון היה מהלך מהיר מאוד, כזה שכלל שני שחקנים בלבד: קלינגן ואבדיה. קלינגן קיבל את הכדור מאבדיה לאחר שביצע עבורו חסימה כדי שיוכל להתקדם לעבר קשת השלוש. קלינגן בשבריר שנייה שם לב שדאן בעצם עובר מתחת לחסימה שלו, מה שיכול להשאיר את אבדיה פנוי לגמרי. קלינגן מחזיר לו את הכדור בחזרה, והוא אכן נשאר פנוי לשלוש כאשר דאן כבר עמוק בתוך הצבע. שלשה ראשונה של אבדיה במשחק, ותחילתה של ריצה מופלאה.

כאן זהו מהלך קלאסי, אין חדש תחת השמש. כניסה מהירה מימין כששני שומרים רודפים אחריו, והשלישי מחכה בצבע, כדור עובר מימין לשמאל ושוב לימין ומשם הוא כבר בטבעת. פלוס עבירה של איזה שמש בשחור.

וכאן מגיע הדובדבן שבקצפת: אחרי ריבאונד הגנה מהיר, אבדיה עם הכדור בידיים, שם לב שכל השטח לרשותו, הפעיל את מצב הטורבו ורץ את חצי המגרש הפתוח. עוד לפני שמישהו מצליח לשים לב, שארפ כבר ליד הטבעת, או בעצם מעל הטבעת. תופס בשתי ידיים את הכדור שאבדיה מוסר לו ממרחק ותופר דאנק שהטבעות בפיניקס לא ישכחו שנים קדימה. כאן כבר לא היה מקום לתהיות או שאלות. דני אבדיה הגיע למשחק. אין כאן ספק אם הוא מוכן, בשל, יכול או מסוגל.

אוו מיי הולידיי

לקראת סוף הרבע השני, ריצת 7-0 של הסאנס צימקה את ההפרש בחצי אחרי שפורטלנד כבר הובילה ב-14 והייתה במומנטום חיובי ואנרגיות טובות שבשנייה צנחו לקרקע. שם נפלה לכולם ההבנה שאבדיה הוא זה שחייב להוביל את הכדור.

נתחיל ביבשים: הולידיי ב-38:21 דקות סיים עם 7/18 מהשדה ביעילות של כ-39%, 4/11 לשלוש ביעילות של כ- 37%, 4 אסיסטים, 4 ריבאונדים, 3/4 מהקו בפלוס מינוס 1-.

אבדיה ב-38:10 דקות סיים עם 15/22 מהשדה ביעילות של כ-68.2%, 3/8 לשלוש ביעילות של כ- 37.5%, 12 אסיסטים, 7 ריבאונדים, 8/13 מהקו בפלוס מינוס 13+.

זאת עוד הדרך הפשוטה יותר להבין למה אבדיה היה עדיף הלילה על חברו הוטרן, אבל אם נפרק את הנושא עוד טיפה וניכנס לרזולוציות המקצועיות יותר, כנדרש, נגיע למסקנות חשובות ועמוקות יותר. מעבר למספרים, ההבדל המהותי הלילה היה בסדר. כשאבדיה מוביל התקפה, המשחק של פורטלנד נראה יסודי, השחקנים מסודרים בעמדות שלהם, יש תחושה של תכנית עבודה שכולם פשוט ממתינים לבוס שייתן את האוקיי לפעולה. אצל הולידיי, לעומת זאת, הכל הרגיש כמו קרנבל של כדררת. הכדור בילה טו מאץ' על הרצפה, וההתקפה נגררה לסוג של טרללת חסרת כיוון שפשוט לא עבדה. 17 מתוך 24 שניות הכדור בידיים שלו, לפעמים גם 23 שניות מתוך 24.

הוכחה חותכת נוספת לדומיננטיות של אבדיה הלילה לא הייתה רק באסיסטים או בנקודות אלא במומנטום של הקבוצה בלעדיו. ספליטר נוהג בד"כ חמש דקות לסוף רבע ראשון ושלישי להוריד אותו לנוח, מה שמשאיר את הולידיי על הפרקט כדי לנהל את העסק. התוצאה של ההחלטה הזו הגיעה הלילה בדמות ריצות של פיניקס והשתלטות שלה על הקצב עד כדי מצב של 11 הפרש לטובתה. ברגע שאבדיה חזר למגרש, הגלגל התהפך שוב ופורטלנד חזרה לרוץ. זה לא רק עניין של סטטיסטיקה יבשה, זה פשוט השקט הנפשי שדני משרה על ההתקפה - שקט שהיה חסר להולידיי לאורך כל הערב.

עכשיו תראו, ניתוחים סטטיסטיים ומקצועיים זה נחמד, אבל אני מודה ומתוודה, את סוף המשחק יהיה לי קשה מאוד לנתח באופן סטטיסטי. אני חושבת שאפילו לי, זאת שחיה את המקצוע שנקרא כדורסל היה קשה להתרכז מקצועית. כל מה שחשבתי עליו זה ניצחון. 

טורבו טיים

מאני טיים, פורטלנד בפיגור של 11 הפרש בסוף הרבע הרביעי, כבר היה נראה שהסיפור גמור אחרי עבירה בלתי ספורטיבית מטופשת של קלינגן, אבל הכל נפתח. שתי שלשות בק טו בק של גרנט מהפינה סידרו לפורטלנד את הקאמבק שהיא רצתה. אבדיה כבר נכנס למוד טורבו. הוא קלע 14 מה-41 שלו רבע האחרון, והשיא הגיע 16.1 שניות לסוף. חדירה אגרסיבית לטבעת, ספיגת מגע מול דילון ברוקס שיצרו סל ועבירה שנתנו לפורטלנד את היתרון והניצחון.

מעבר לכך, מה שהדהד בבוקר שאחרי היה השוק המוחלט של כוכבי פיניקס. המצלמות לא הפסיקו להתמקד בדווין בוקר ובדילון ברוקס, שישבו על ספסל הקבוצה המומים, מנסים לעכל איך היתרון הדו-ספרתי שלהם התנדף מול עיניהם בגלל שחקן אחד שפשוט סירב להפסיד. או שאולי בזכות. ברוקס, שבדרך כלל ידוע כמי שמנסה להיכנס ליריבים שלו מתחת לעור, מצא את עצמו בצד הלא נכון של הפוסטר, חסר אונים מול הפיזיות של אבדיה במאני-טיים. זו לא הייתה רק עוד הופעה טובה, זו הייתה אופוריה של רגע היסטורי. הרשתות בארה"ב הוצפו בניתוחים שמנסים להסביר איך הילד שהגיע מוושינגטון הפך למפלצת קלאץ' בפורטלנד, כזו שמוחקת פיגור 11 ברבע אחד בלי למצמץ.

ההלם על הפנים של אוהדי פיניקס סיפר את כל הסיפור. הליגה הבינה, אולי הפעם באופן רשמי, שדני אבדיה הוא כבר לא הבטחה לעתיד, אלא הכוח שמעצב את ההווה. פורטלנד בטירוף, האוהדים באורוגון יצאו מגדרם והבינו שבזה הרגע, דני אבדיה לקח את המפתחות של הקבוצה שלהם, והוא לא מתכוון להחזיר.

בסיום, הולידיי הודה ש"דני הוא יחיד במינו, אין אף אחד שעושה את מה שהוא עושה", בבאסקטניוז  כבר הכריזו שדני רשמית הפך לאחד השחקנים הטובים בליגה אחרי שהצטרף לרשימה אקסקלוסיבית של חמישה שחקנים בלבד שקלעו מעל 40 נקודות במשחק פלייאין. עבור שחקן שבילה חמש שנים בקבוצות בינוניות, לראות אותו מוביל את פורטלנד לפלייאוף ראשון מאז 2021 עם כזאת הופעה פנומנלית זה כנראה רגע שייחקק בסטטיסטיקות ובזיכרונות של כל אוהד כדורסל בעולם ככלל, וישראלי בפרט.

בסופו של יום, הניצחון הזה בפיניקס הוא הרבה מעבר לכרטיס כניסה לפלייאוף או שורה סטטיסטית היסטורית. הוא השיעור הכי חשוב שאבדיה העביר את הליגה הלילה: שיעור ביעילות, בבגרות ובמנהיגות שקטה שיודעת להפוך לאגרסיבית בדיוק בשניות שבהן הכדור הופך לכבד. ראינו הלילה את ההבדל התהומי בין ניהול משחק מפוזר לבין השקט המקצועי שאבדיה משרה על הפרקט, וראינו איך מצב טורבו אחד מסוגל למחוק פיגור דו-ספרתי מול כמה מהשמות הגדולים בעולם.

אבל החגיגות האלה צריכות להיות קצרות, כי בסיבוב הראשון מחכה לו אופרה אחרת לגמרי. פורטלנד ואבדיה הולכים למפגש חזיתי מול סן אנטוניו, וזה אומר דבר אחד: ויקטור וומבניאמה. אם הלילה אבדיה היה צריך להסתדר עם הפיזיות של ברוקס והקליעה של בוקר, עכשיו הוא פוגש את החייזר של הליגה, אתגר הגנתי ומנטלי שדורש רמת ריכוז מקסימלית בכל פוזשן. המאצ'-אפ הזה מול הספרס של מיץ' ג'ונסון הוא המבחן האולטימטיבי לניהול המשחק של אבדיה. מול קבוצה חכמה ומאומנת, השקט הנפשי שלו יהיה חייב להיות מתורגם ליעילות שיא כדי למצוא פתרונות מול העומק של הקבוצה והאורך הבלתי נגמר של וומבי.

עבורנו, הדיון על הפוטנציאל הסתיים רשמית. אבדיה הוא כבר לא הבטחה לעתיד, הוא המציאות של פורטלנד בהווה, והוא השחקן שאצלו המפתחות נשארים כשמגיעים למאני-טיים. עכשיו, כשהמשקולת של הפלייאין ירדה מהכתפיים, נשאר רק לראות אם המנהיגות הזו תוכל לנפק עוד כמה רגעים קסומים. אם הלילה הזה הוא האינדיקציה, התקרה כנראה הרבה יותר גבוהה ממה שמישהו העז לדמיין.

נתראה בסיבוב הראשון, יאללה פלייאוף.