אוברדוביץ' השני הולך אול אין. כל משחק. בכדורסל של ירושלים
הקישור הועתק8 דקות ו-5 שניות לסיום המשחק שנעל את הסיבוב הראשון, במצב של 68-71 לטובת האורחת מירושלים, ביצע אוברדוביץ' השני חילוף כפול. קייקוק ובראון בחוץ. סמית' ומילטיץ' בפנים. הם הצטרפו למילטון ודיוויד רודי שנמצאו על הפרקט החל מאמצע הרבע השלישי וליובל זוסמן ששיחק ברציפות מתחילת המחצית השניה. מילטיץ' היה בינוני במקרה הטוב. רודי? טוב במקרה הבינוני.
וזה לא משנה בכלל. ירושלים איתרה חמישיה שעבדה, בצוק הבעיות בכלל ובעיית העבירות של לופטון בפרט. ולא זזה ממנה. ולא הרפתה ממנה. וזה משהו שאנחנו מכירים. וזה משהו שאנחנו מזהים מדי משחק. מול אריס סלוניקי, היו אלו לופטון ומילטון וזוסמן אותם דחק קואץ' אוברדוביץ' אל הקצה. בלי תהליך ובלי חלוקת עומסים ובלי עמיאת. רק לנצח. כל משחק. בלי ניהול חילופים "נכון" ובלי לקחת בחשבון ש.
בראיונות תחילת העונה, עת נשאל לגבי המטרות השנה, לא ליהג המאמן הסרבי, שפעם הייתה לו פריזורה, על בנייה או גיבוש, אלא ענה יורוליג. הקבוצה הזאת של הפועל ירושלים, הקבוצה של סשה אוברדוביץ', מראה לנו מדי שבוע שזה הדבר היחידי שעובר לה בראש.
את השידור אתמול בספורט1 סיימתי עם תובנת הלהתרגש, שהופנתה כלפי אוהדי הפועל ירושלים. כי יש משהו במשחק הזה, דווקא במשחק הזה, מול קבוצה איזוטרית כמו דרטונה המכונה טורטונה ולהיפך, שסימן עד כמה מיוחדת הקבוצה הזאת עכשיו ועד כמה מיוחדת היא עוד יכולה להיות. כן, גם אם תפסיד למכבי תל אביב במוצ"ש. כן, גם אם תפסיד לרוסטוק בשבוע הבא, כי הפסדים עוד אמורים, חייבים והאמת שדי צריכים להגיע. בשבוע שעבר, בנצחון המרשים על אריס סלוניקי, דיברתי כאן על האופי של קני לופטון. ועל כך שהדבר הכי גדול שעשה מול היוונים היה היכולת שלו להישאר במשחק. להתאושש מהמכות והגגות שחטף. להימנע מעבירות מיותרות שמפחיתות לו את דקות המשחק. לשמור עד הסוף. לא לוותר על שום כדור חוזר.
ואתמול לא. כלומר, המספרים של לופטון מצוינים. 17 נקודות מפלצתיות, בפחות מ-14 דקות. אבל הוא היה במוד של כן שרקו לי לא שרקו לי, ובחסות טכנית אחת ועבירת תוקף עוקבת אחריה, הוא סיים את חלקו במשחק הזה. וכשמשלבים את ההיעדרות של האיש הגדול מול טורטונה המכונה דרטונה בכלל ואת חוסר האונים ההגנתי של ירושלים בהגנה בנוסף, מקבלים את המשחק הזה, באולם הזה, שההגיון אומר שאותו מפסידים. כי ככה זה כשיש ירידת מתח. כי ככה זה, רגע אחרי פיק. כי ככה זה. ונכון, היריבה האיטלקית הזאת היא כולה קבוצת תחתית בליגה שלה, אבל כשרון יש בשפע, בטח עם חזרתו של וייטאל, ומומנטום יש, לאחר הנצחון מול טרוויזו, וביתיות יש – כי היא עוד לא נוצחה העונה ביורוקאפ, באולם הזה.
דברו איתנו
יש לכם הערות או הארות על הטור?
בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.
אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו
שי האוזמן
פרשן ומלהג כדורסל כפייתי. לשעבר וואלה, ערוץ הספורט וישראל היום. כיום מדבר אל המיקרופונים של בית הפודיום. הרבה דברים השתנו בתפיסת עולם הכדורסל שלי לאורך השנים והעשורים, אבל האהבה לסאונד חריקת הנעליים על הפרקט ולכדור הכתום נותרה כפי שהייתה בגיל 4. אחרי הרבה שנים של כתיבה בפלטפורמות של אחרים, הגעתי למסקנה שהגיע הזמן, אומרת אמי, להתחיל משהו חדש. מאפס. בשבילכם ובשבילנו. שיהיה לנו בהצלחה. שיהיה לנו סנופי דיסקו.
