מה שעשינו מול פאו. מה שעשינו מול אפס. מה שעשינו ועבד. הפעם לא עבד. ואיך זה קשור לאלייז'ה בראיינט

הפועל תל אביה הפסידה בדובאי ונראתה לא טוב, על הדרך. מה שמוביל למסקנה הפשוטה ש, אה, הפועל תל אביב נראתה לא טוב בדובאי ולכן הפסידה. עד כאן. תודה שבאתם. בשבועות יורוליג כפולים בהם אנדולו אפס חוטפת 30 (מהאדומים) ואז מנצחת את פאקינג פאו, אפשר להבין שקבוצות טובות יכולות להיראות אחרת לגמרי בין משחק למשחק. והאמת? הפועל תל אביב לא באמת נראתה שונה בין רביעי לשישי. רגע, אני כבר מסביר.

האזינו להאוזמן מקריא את החלק הראשון של הטור5 דק׳1x

מבחינות מסוימות, אין דומות מדובאי והפועל תל אביב. ועזבו אותי לרגע מהשוואות של סוג המועדון. אני מדבר על הכדורסל. סגלים ארוכים, כשרון בלתי נגמר. עם שחקנים של דובאי שיכולים בקללל למצוא את מקומם, נגיד, תחת הקבוצה והכדורסל של איטודיס. נגיד בייקון. למעט שם שיכול לבוא ברע לבוס חובש כיפה, יש מתאים מאחד כזה, שהוא סיוט מאצ'אפ לכל שומר, שיבוא וייתן את ביצועי הבידודים? בלי למסור יותר מדי, בלי לבלבל את המוח יותר מדי. כדרור, שניים, והיידה לטבעת. או אלי אוקובו, שבצוק הפציעה של ווקאפ מצא עצמו מעין רכז. שאשכרה, מחפש מסירה (5 אסיסטים מול איבוד יחיד אתמול), אבל המוקד שלו, הפוקוס שלו מתחיל ומסתיים ממהלכי אחד על אחד, מרהיבים לכשעצמם?

והכדורסל? הכדורסל לגמרי ברמת הבוא ניתן לשחקן שטוב בכדורסל לעשות סל בכדורסל. כן, של צ'אבי פסקוואל. איך אמר לי הירש? פסקואל דגל פעם בכדורסל זורם שלדעתי השפיע על עודד קטש. העניין הוא שפסקוואל השתנה ולא מתבייש היום לעשות בידודים מכוערים פוזשנים שלמים. 

וראינו את זה על הפרקט הנאה אתמול אשר באיחוד האמירויות.

הפועל תל אביב הגיעה, מוכנה כהרגלה, עם הדברים שהיא עושה תמיד. מאחר שיש ענייני פציעות אצל היריבה, מאחר שהשחקן האיכותי היחידי בעמדה מספר 1 הוא מקינלי רייט (הנהדר. הנהדר), שקיבל כמשימה הגנתית את בראיינט מההתחלה, אז הולכים עליו בכוח. וכן, רייט שומר מצוין. וכן, הכדורים פשוט לא נכנסו לבראיינט. אותן זריקות, האמת, שהוא לוקח באהלן אהלן במסגרת המרוץ שלו ל MVP. איטודיס הלך למהלכי פיקנ'רול בראיינט את לידיי כדי לערב את החוליות ההגנתיות המובנות מאליהן, קרי רייט (בגלל הרצון לשחק על העבירות שלו) ושנגליה (כי הרגליים שלו לא זזות). משם, בלי להתחכם יותר מדי או למסור יותר מדי הגיעה להפועל תל אביב לזריקות הרגילות שלה. אבל בראיינט, כאמור, החטיא. ולידיי, בתחילת המשחק, החטיא בעצמו את הכל. ועוד נסיון ועוד נסיון ועוד נסיון. נאדה.

עכשיו תוסיפו למיקס את אנטוניו בלייקני. שיומיים לפני חרך את הרשתות כמו שרק בלייקני יודע לעשות, בזמן שיא ובדרגת קושי שאיננה רלוונטית. אתמול? אותן זריקות כמו תמיד, שפשוט מיאנו להיכנס. שלשה אחת מוצלחת מתוך 5 הטלות. מי שאהב את בלייקני במשחק הקודם, לא יכול לבוא אליו בטענות במשחק הזה. גם בפוזשן יחיד שבו הוא מחטיא שתי שלשות (ואז מבצע עבירה מספר שלוש בירידה להגנה, מול פטרושב).

והפועל תל אביב המשיכה לנסות, כירורגית כהרגלה: הנה מנסים ללכת על הרגליים של פטרושב, ואפילו מצליחים (אבל נענשים בצד השני. כי אודיאסי, נניח, גדול עליו בהתקפה. אבל יש התקפה גם בצד השני). הנה מנסים את קבוקלו ב-5, למרות שאין בסביבה שום טבארס כבד שאפשר להפגיז מולו. הנה הרכב גארדים סטורנסקי (ואחרי הפציעה, ג'רמן), מיציץ' ובלייקני מול הרכב הסקוררים של הצד השני. הנה הרכב סופר מגה סמולבול בסוף המשחק, עם הליהוק הרביעי באותו המשחק לעמדה מספר 5, בדמות איש וויינרייט. חלק מהדברים עבדו, בטח במחצית השניה שבה התבלטו מיציץ' ולפרקים גם בידודי ג'רמן. את 20 הדקות הראשונות סיימה הפועל תל אביב עם 40 נקודות, כאשר 30 מהן הגיעו משחקני הפנים (כולל וויינרייט) ורק 10 נקודות מהקו האחורי (כולל 0 עגול ויפה מבראיינט). במחצית השניה נראתה החלוקה אחרת לגמרי. ועדיין, יום שבו הדברים פחות הסתדרו ברמת מיצוי הכשרון ההתקפי. יום שבו שום דבר טוב לא קרה בצד שבו נוהגים לשמור.

ועכשיו, ברשותכם, נעבור להגנה, נראה ונדגים.