5 על 5: דני בראש המערב, מחזור הרוקיז ולוקה

עונת ה־NBA מגבירה קצב, ואיתה גם השאלות של השבוע: ההשלכות של מופע היחיד של לוקה בעיר המלאכים, היכולת של דני אבדיה לשמור על מעמד של אול־NBA בפורטלנד הלוהטת, ההבטחות מול האשליות במחזור הרוקיז, הכימיה המפתיעה של הסיקסרס, והשאלה אם חוקי הלוטרי החדשים באמת חיסלו את הטנקינג המוקדם.

השבוע השתתפו: טל קינן, אריק גנות, דני אייזיקוביץ', מידן בורוכוב, והאורח ניר חבצלת מהעמוד 'טור־ניר'.

עם מי מהמשיבים הסכמתם? ומה התשובות שלכם?

---

1. לוקה פותח את העונה ביעילות היסטורית, אבל גם עם יוסג' יוצא דופן. עד כמה צורת המשחק הזו נכונה להצלחה הקבוצתית של הלייקרס לאורך זמן?

דני אייזיקוביץ': פיל ג'קסון הפך את ג'ורדן מהשחקן הטוב בליגה לאלוף היסטורי באמצעות התקפה קבוצתית: התקפת המשולש. כדורסל הוא משחק של חמישה על חמישה. לוקה נמצא כרגע בפתיחת עונה היסטורית, וזה נהדר לעונה הסדירה, אבל בפלייאוף העומס עליו יהפוך את הלייקרס לצפויים וקלים לעצירה.

מצד שני, העונה יש להם מלבד ריבס גם את קולין סקסטון, שחקן עם ממוצעי קריירה של 18.2 נקודות ו־38.7% מהשלוש. במילים אחרות, הכלים קיימים והקבוצה רצה יפה, ולכן הלייקרס חייבים לתת לאחרים אחריות אמיתית כבר עכשיו, גם אם המשמעות היא שלוקה יקלע פחות והלייקרס ינצחו פחות. בסופו של דבר, המטרה היא ללמוד עם אילו קלפים הם יוכלו לשחק ברגעי השיא של העונה.

מידן בורוכוב: לוקה הוא שחקן ענק, והיכולת שלו לא מפתיעה. עם זאת, צריך לשים את ההצלחה של הלייקרס בפרופורציה, כי לוח המשחקים שלהם היה קל יחסית. לפני הלייקרס מסע של ארבעה משחקי חוץ, ורק אחריו נוכל להסיק אם הלייקרס של היום ישחזרו את ההצלחה של ימי השואוטיים.

הלייקרס נראים העונה טוב יותר מבעונה הקודמת, בעיקר בזכות היכולות של לוקה. קשה לי להאמין שהוא יחזיק בממוצע של 38.5 נקודות למשחק. הצוות המסייע נראה מצוין ביחס לקבוצה חדשה, ונראה שכל שחקן עושה את המוטל עליו. קסלר וממוקשווילי נראים טוב, אבל הקו הקדמי דליל. ריבס, סקסטון, ת'ייבול ולרבייה משחקים טוב. נראה מה יקרה כשיגיעו הפציעות וכשקבוצות חזקות יפגשו את הלייקרס.

אריק גנות: עד עכשיו זה עובד. הלייקרס מציגים את אחת ההתקפות היעילות בליגה: הם שניים בדירוג ההתקפי, ראשונים באחוזי הקליעה מהשדה ושלישיים באחוזי הקליעה מהשלוש. לוקה עצמו קרוב מאוד לתקן הזהב של היעילות, 50/40/90 מהשדה, מהשלוש ומהעונשין. אמנם עד עכשיו הם פגשו בעיקר קבוצות בינוניות וחלשות, אבל קשה להכחיש שההליוצנטריות של לוקה היא בעיה ליריבות.

היסטורית, שחקנים עם יוסג' כזה היו סימפטום של קבוצה פגומה. הארדן של 2019, ווסטברוק של 2017, יאניס של 2023 וקובי של 2006 סבלו מהסתמכות מוגזמת עליהם. הם חוללו לפעמים ניסים בעונה הסדירה, אבל נפלו בפלייאוף, כשההגנות התהדקו ופתאום שחקנים אחרים נדרשו לעשות יותר ממה שהם רגילים. לאורך זמן, הלייקרס יתקשו בלי איזון.

טל קינן: על פניו, הליוצנטריות היא בעייתית בכדורסל, אבל כשיש לך את אחד מציידי המיסמאצ'ים וקוראי המשחק הטובים בהיסטוריה, זה יעבוד גם בהמשך. לוקה בשיאו הוא שחקן שמגיב נפלא לכל כיסוי הגנתי ויודע להתמודד עם כל הגנת פיק אנד רול שמפעילים נגדו. מעבר ליכולות הסקורינג שלו, ללייקרס יש סגל שמתאים לסלובני ומסוגל למקסם אותו. יש סביבו קלעים טובים והגנה טובה (ת'ייבול קולע שתי שלשות למשחק ב־43%). אני מאמין שלוקה יירגע מבחינת הקליעה, אבל מנגד הוא ימסור יותר וישחק פיק אנד רול מסורתי עם קסלר, דבר שלא קורה מספיק כרגע (קסלר משמש חוסם רק ב־23% מהפוזשנים). בקיצור, הסתמכות על לוקה היא תמיד דבר חיובי.

ניר חבצלת: אני חושב שלטווח הקצר המשחק הזה מועיל ללייקרס, אבל לטווח הארוך היוסג' הגבוה עלול לגרום לשחיקה אצל לוקה, וראינו בעונות האחרונות שהוא נפצע לא מעט. הכדור חייב לעבור יותר לידיים של ריבס, כדי לתת ללוקה מנוחה בצד ההתקפי. מה שכן, העובדה שסוף סוף יש ללייקרס ביג מן שיודע להתגלגל פנימה ולשחק פיק אנד רול משנה את כל צורת המשחק שלהם ומיטיבה עם לוקה.

---

2. דני אבדיה מוביל את פורטלנד לפתיחה מצוינת. האם היכולת שלו עד כה עוברת את הרף של אול־NBA?

ניר חבצלת: כן, חד משמעית. כשצירפו את לילארד ומוראנט, חשבתי, כמו רבים, שזה יפגע באפקטיביות ובמספרים שלו, אבל זה רק הפך אותו לבוגר יותר והראה לנו עד כמה הוא משפר את השחקנים סביבו. בנוסף, ההתעלות שלו במאני טיים פעם אחר פעם (בעיקר מול דנבר) הראתה לי עד כמה הוא שייך לרמות הגבוהות ביותר, ועד כמה הוא שינה את המיינדסט שלו מתוך הידיעה שזו הקבוצה שלו.

דני אייזיקוביץ': כן. אבל.

רק שנבין כמה צפוף שם: אול־NBA פירושו להיות אחד מ־15 השחקנים המצטיינים בליגה, ללא חלוקה לעמדות. ובכל זאת, עם כל הכבוד לסקוטי בארנס, ללברון ואפילו לג'יילן בראון, כרגע דני הוא בעיניי השחקן הטוב ביותר בקבוצה שמובילה את המערב.

אם העונה תסתיים כפי שהתחילה, אין לי ספק שהוא צריך להיות בפנים. הוא מייצר, מנהל משחק ומוביל קבוצה מנצחת, וזו בדיוק התרומה שצריכה להכניס שחקן לחמישיות העונה. אבל סביר שפורטלנד לא תישאר במקום הזה, והקשיים עוד יגיעו. המבחן יהיה איך דני יתמודד כשהיריבות יתאימו את עצמן וכשהניצחונות יגיעו פחות בקלות. כרגע הוא אול־NBA מבחינתי. כדי לקבוע שכך הוא גם יסיים, נצטרך קצת יותר סבלנות.

מידן בורוכוב: לדעתי, כבר בשנה שעברה דני היה ראוי להיכלל בחמישיית העונה השלישית. העונה הוא משחק בצורה מצוינת. הכדור פחות בידיו, אבל הוא משיג מספרים טובים, והשילוב שלו עם לילארד עובד לא רע.

לדעתי, יש בעיה חריפה בהרכב הבוחרים של חמישיות העונה: בשנה שעברה חלק מהפרשנים בכלל לא הכירו את דני (עד ההצגה שלו במשחק הפליי אין מול הסאנס). עוד מוקדם, אבל אם פורטלנד תסיים בטופ 3 של המערב, זה נו בריינר שהוא יקבל מקום של כבוד בחמישיות העונה (ואפילו כמה קולות ל־MVP).

המסקנה שלי לגבי הבלייזרס היא שהם קיבלו בוסט אדיר בעמדת המאמן. ספליטר נתן את המפתחות לדני, אבל נורי נראה מאמן מוכשר הרבה יותר. אין מילים. שרק ימשיך ככה ויסב לנו עוד רגעים של אושר.

אריק גנות: נדמה שגם התשובה הלא פרובינציאלית תהיה "כן" מהדהד. כבר בעונה שעברה דני היה השחקן שקיבל הכי הרבה קולות לחמישיות מבין אלה שלא נבחרו, יותר מטאונס, בארנס ושנגון. אבל אז הוא היה השחקן הכי טוב בקבוצת פליי אין, וכרגע הוא השחקן הכי טוב במובילת המערב.

אפשר לטעון שזו תוצאה של ריבוי פציעות: יאניס, סטף, אדוארדס, לברון וטייטום לא הגיעו למינימום המשחקים. אבל גם העונה יש כבר לא מעט פצועים, ונדמה שבלי קשר לכך אבדיה ראוי למעמד בזכות עצמו. הוא במקום ה־18 בליגה בנקודות למשחק, ה־15 באסיסטים, ובטופ 20 בכל המדדים המתקדמים. יותר מזה, הוא עושה את שלו בכל משחק, קשה מאוד לעצור אותו, והוא גם שומר.

טל קינן: בשנה שעברה דני אבדיה סיים עם מספרים דומים לאלה שהוא רושם השנה, אבל ביעילות נמוכה יותר. השנה הבלייזרס מרשימים יותר (לפחות כרגע), ונדמה שהם מסוגלים להשתחל לשש הראשונות במערב. בשנה שעברה דני היה השחקן ה־16 בדירוג, כלומר במרחק שחקן אחד מכניסה לחמישיות העונה.

אין שום סיבה שדני לא ייבחר לאול־NBA אם הבלייזרס יעפילו לפלייאוף. הכול נראה קל יותר בשבילו העונה: יש יותר ריווח, ולכן הצבע פנוי יותר. יש לצידו עוד שני שחקנים (על אף הפציעה של ג'ה) שמסוגלים להוריד ממנו את נטל הובלת הכדור וייצור הנקודות, וזה עוזר לדני להגיע חד יותר למאני טיים.

---

3. בוזר, ווילסון, אייקאף ולנדבורג פתחו את עונת הרוקי שלהם בסערה. מי מהם נראה לכם לג'יט, ומי צפוי להירגע בהמשך?

טל קינן: בעיניי כולם לג'יט. אייקאף אמנם שובר שיאים היסטוריים בזריקות למשחק, אבל נראה שהוא מבין את הסיטואציה בקינגס ומנצל אותה כדי להפוך לשחקן טוב יותר בהמשך. אפילו ראיית המשחק שלו מרשימה ביחס לרוקי.

לנדבורג, לטעמי, יהיה שחקן פחות בכיר בהמשך הקריירה, אבל עדיין יהיה שחקן אולראונד שמסוגל לעשות קצת מכל דבר.

ווילסון ובוזר נראים כרגע כמו כוכבי על בהתהוות. אצל ווילסון זו בעיקר האתלטיות, אבל גם העובדה שהוא משפר כל היבט במשחק שלו (בקולג' הוא זרק שבע שלשות בעונה שלמה, וב־NBA הוא זורק שמונה למשחק). בוזר תמיד היה שחקן אינטליגנטי, ולכן הרצפה שלו גבוהה. כיף לראות שהוא מתרגם את זה גם ל־NBA.

ניר חבצלת: בוזר ולנדבורג מרשימים אותי יותר מכולם. אייקאף זורק המון, אבל הוא משחק בקבוצה מפסידה שנותנת לו לעשות את זה, והוא לא ימשיך במספרים המטורפים שלו. ווילסון מצוין, אבל לא יציב. לנדבורג מפגין בגרות, וכשסטף לא שיחק הוא הראה שיש על מי לסמוך בשני צידי המגרש. לגבי בוזר, ממפיס אמנם נחשבת קבוצה חלשה, אבל הוא כבר הראה שהוא יכול להיות הגו טו גאי שלה עוד העונה, ומפחיד לחשוב לאן עוד הוא יכול להשתפר. אני רוצה לציין גם את אדאי מארה, שמרשים אותי מאוד מתחילת העונה והראה שהפוטנציאל שלו להפוך לסנטר מוביל בליגה בהחלט קיים.

דני אייזיקוביץ': אייקאף פתח את העונה בצורה מדהימה, כולל משחק נדיר של 9 מתוך 14 מהשלוש. העניין הוא שסקרמנטו רק מפסידה. ראינו לאורך השנים הרבה סקוררים שעלו וירדו, ולכן אני מתרשם הרבה יותר מבוזר וגם מלנדבורג.

בוזר קודם כול ורסטילי ומשפיע על המשחק בכל הדרכים האפשריות, ולא פחות חשוב: הוא מוביל את ממפיס להיות הפתעת העונה. לנדבורג מפגין בינתיים קליעה מפתיעה מאוד (40% מהשלוש), אבל מסקרן יותר בעיניי שהוא לקח על עצמו את השמירה על לוקה במפגש הראשון. מעין בולדוג שלא מפחד מאף אחד. מנטליות כזו היא משהו שצריך להוכיח, ולנדבורג כבר נותן קבלות כאילו נולד למעמד.

מידן בורוכוב: המדגם קטן מכדי לקבוע מה יוליד יום.

בוזר נראה כמו ריל דיל. למרות שהוא בקבוצה ללא שאיפות, הוא השתלב נהדר, והתקרה שלו נראית גבוהה מאוד.

אייקאף נראה מצוין בקינגס, אבל הקינגס הם לא מועדון עם מסורת שמאפשרת לשחקנים לצמוח. כנראה שחברתית הוא חתיכת טיפוס, אם סאבוניס כבר מחפש טרייד. הוא לא יירגע בהמשך. שרק לא יהפוך לגרסה של בראדלי ביל.

לנדבורג הגיע מבוגר לליגה. הוא יהיה שחקן לגיטימי, לא מעבר לכך. שחקנים כמוהו נראים טוב גם בזכות המערכת של הווריורס.

ווילסון יקבל הזדמנות בבולס. לגבוהים לוקח קצת יותר זמן להבשיל. אני חושב שהוא יהיה לגיטימי.

אריק גנות: בוזר כנראה ימשיך. הוא הגיע לממפיס כדי להיות הכוכב, ובהנחה שטיי ג'רום לא באמת הפך לסטף קרי בין לילה, הוא ימשיך להיות שחקן ההתקפה הטוב והפעיל ביותר בקבוצה.

לנדבורג בוודאות ימשיך כל עוד באטלר פצוע, וסביר להניח שגם אחרי שיחזור. לא רק שהווריורס זקוקים לתפוקה התקפית ממישהו שאינו סטף, לנדבורג גם מספק עד עכשיו את הסחורה ברמת אולסטאר: סופר יעיל בהתקפה וקטלני מהשלוש.

כדאי שווילסון יזרוק פחות, כי היעילות שלו מזעזעת, אבל לא ברור מי יכול לקחת את הנטל בשיקגו. גידי ובוזליס מועמדים, אבל גם הם נוראים עד כה.

ואייקאף חייב להירגע: הוא זורק הרבה, מחטיא יותר מדי ומתסכל את חבריו לקבוצה.

---

4. לפני פתיחת העונה דובר רבות על האתגרים בבניית הסגל של פילדלפיה. איך אתם מסכמים את ההצלחה שלה עד כה?

אריק גנות: מסוכן לקפוץ למסקנות בשלב כל כך מוקדם בעונה, אבל מה שראינו עד עכשיו עולה על כל הציפיות.

ההפתעה הגדולה היא בהגנה. פילדלפיה נחזתה להיות קבוצת הגנה בינונית לכל היותר, עם אמביד הצולע, לברון הזקן ובראון, שכבר שנים מעדיף להשקיע את האנרגיה שלו בצד ההתקפי. כרגע היא מדורגת שנייה בליגה בהגנה. בראון עושה עבודה יפה כשומר בפוינט אוף אטאק, אמביד מצליח לתרום למרות שהוא מתקשה לזוז, ולברון מוכיח שאפשר לפצות על חוסר אתלטיות באינטליגנציית משחק גם בצד הזה, והפך אולי לשחקן ההגנה החשוב ביותר בקבוצה.

גם בהתקפה הם חולקים יפה את הכדור, לברון הפך את עצמו בעיקר למוסר, והמערך עובד טוב. המון קרדיט לנרס.

טל קינן: מעולם לא דאגתי לגבי ההתקפה שלהם. יש שם מספיק חוכמת משחק ומספיק כישרון כדי לייצר התקפה טובה. גם המאמן ניק נרס ידוע כמאמן יצירתי שלא מפחד לחשוב מחוץ לקופסה. אנחנו רואים התקפות מגוונות שבהן כולם חוסמים זה לזה: לעיתים לברון משחק בדאנקר ספוט, לעיתים זה בראון, ולפעמים אפילו אדג'קומב. כולם עושים הכול. בנוסף, ניכר שהקבוצה הזאת שייכת בלעדית למקסי ושיתר הכוכבים הפנימו זאת, וזה חשוב מאוד להמשך העונה של פילי. ההגנה קצת בעייתית וחסר סנטר מחליף טוב, אבל יש לסיקסרס יופי של עומק (אשכרה, אפילו קולדוול פופ נראה פתאום רלוונטי), הכדורסל שלהם טוב, ונראה שהם קונטנדרית לגיטימית.

ניר חבצלת: כל עוד אמביד בריא, העניינים ייראו טוב. ברגע שאמביד יתחיל להחסיר משחקים (והוא יחסיר), זה יהיה המבחן האמיתי שלהם, ושם, לצערי, אני לא חושב שהם יחזיקו מעמד. הם דלים מאוד בעמדת הסנטר, בטח אחרי הפציעה של הוקפורטי. מה שכן מפתיע אותי הוא ההשתלבות של בראון. הייתי משוכנע שהוא ישחק משחקי אגו, אבל נראה שהוא השתלב נהדר והבין שהקבוצה שייכת למקסי.

דני אייזיקוביץ': אני לא חושב שאפילו הם ציפו שזה יעבוד כל כך טוב, אבל האמת היא שהם מוכיחים שהם בשלים ומוכנים.

המפתח המרשים ביותר הוא האופן שבו לברון הפך לכינור הרביעי בהתקפה בלי שום אגו. יתרה מכך, נראה שהאופן שבו לברון השתלב מאפשר לאמביד להיות נינוח עם העובדה שהוא לא האופציה הראשונה בהתקפה (אלא מקסי). מקסי, מצידו, מחזיר בינתיים בעונה נהדרת של 28 נקודות למשחק, כשבראון, אמביד, לברון ואדג'קומב מחלקים ביניהם את שאר העומס.

אבל סימן השאלה הגדול ביותר היה הבריאות של אמביד ולברון, וזה סימן שאלה שכנראה לא נקבל עליו תשובה עד המשחק האחרון של העונה.

מידן בורוכוב: הצלחה פנטסטית. הם מנצחים במשחקים צמודים, ואת העונה התחילו עם לוח משחקים קשה. יש להם את החמישייה הטובה והמאוזנת ביותר בליגה. מתוך עשרה משחקים, שבעה היו מול הצמרת של המזרח, וזה מרשים מאוד.

מקסי ואדג'קומב הם קו אחורי מהטופ. בראון ולברון הם צמד פורוורדים מושלם, ואמביד בריא? זה בונוס אדיר.

הבעיות של פילי יצוצו בהמשך העונה. הסגל דליל, וכשמסתכלים על הספסל, מלבד סימונס וקולדוול פופ אין אף שחקן שנראה לגיטימי בחמישייה השנייה של קונטנדרית.

---

5. רק תחילת העונה, וכבר יש בליגה כמה קבוצות עם מאזן עגום. עד כמה, לדעתכם, השפיעו שינויי הלוטרי על המאמץ והרצון של הקבוצות האלה לנצח?

מידן בורוכוב: יש כאן עניין של יכולת, והמאזן העגום הוא תוצאה ישירה שלה. מילווקי, הקליפרס וסקרמנטו נראות כמו קבוצות שלא הולכות לשום מקום העונה, והייתי מוסיף גם את הבולס, קבוצה עם סגל חלש שלקחה הימור על ספליטר.

בצד המאכזב מאוד אני שם את הסאנס ואת הג'אז. חשבתי שיוטה תפסיק עם משחקי הטנקינג ותיראה תחרותית הרבה יותר. שוב להמתין ללוטרי ולקוות לטוב?

העונה ארוכה, ומלבד הסאנס, אני לא חושב שאף קבוצה מתחתית הליגה תציג שיפור. הבעיה עם הלוטרי בעבר הייתה שקבוצות חזקות יחסית הקריבו את העונה עבור בחירות דראפט (הספרס, דאלאס). נראה איזו קבוצה תחליט להסריח את הפרקט בהמשך העונה לטובת בנייה מחדש.

אריק גנות: בתיאוריה, אמורה להיות השפעה. הנטס התחזקו ברנדל, שיקגו בווילסון ובפאוול, מילווקי הרכיבה סגל סביר סביב אדבאיו, ויוטה הוסיפה את ג'רן ג'קסון ג'וניור ואת פיטרסון. בשלב בניית הסגל לא נראה שקבוצה כלשהי כיוונה לטנקינג.

בפועל, לא ממש. ברוקלין משתדלת בהגנה, אבל לא מצליחה לנצח. סקרמנטו משחקת כמו קבוצת הקט סל של אייקאף, וגרועה בהגנה ברמות היסטוריות. יוטה איבדה שוב את ג'קסון ג'וניור לפציעה, ואיכשהו מצליחה להיות איומה בהתקפה, למרות שפיטרסון היה אמור להוסיף משהו בתחום. אינדיאנה לא יוצאת מהראש של טנקינג ועולה למשחקים עם שישה שחקני ספסל. למילווקי אין הגנה. בכלל.

אולי זו רק פתיחה חלשה, אבל קשה להוציא קבוצות מהראש של טנקינג.

טל קינן: למרות המאזנים החלשים, ניכר שהקבוצות מנסות לנצח. ברחבי הליגה עלו טענות שכבר בשלב הזה, בתחילת נובמבר, המשחקים אינטנסיביים יותר וקשה יותר לנצח. לקבוצות בעלות המאזן הגרוע יש מאזן כזה פשוט מכיוון שהן פחות טובות. ברוקלין אמנם נטולת בחירה בכל מקרה, אבל היא הביאה את רנדל כדי לנסות לנצח יותר. היא פשוט לא מספיק טובה. לסקרמנטו אין סיבה להפסיד בעקבות חוקי הלוטרי החדשים, ובכל זאת היא מפסידה למרות וטרנים כמו סאבוניס ולאווין, פשוט כי היא לא טובה מספיק. יש המון כישרון בליגה, ואנשים שוכחים שכיום הכדורסל ב־NBA משוחק ברמה הגבוהה ביותר בתולדותיו, ולא תמיד קל לנצח גם כשממש מנסים.

ניר חבצלת: דווקא מרגיש לי שהקבוצות רוצות לנצח, למעט אלה שהבחירות שלהן לא שייכות להן (כמו מילווקי, למשל). השינוי הזה מבורך, ולדעתי, ככל שהעונה תתקדם, נראה קבוצות לוחצות על הגז ואפילו עושות מהלכים מעניינים לקראת הטרייד דדליין. שיטת הלוטרי הקודמת הייתה הגיונית, אבל מה שקרה בעונה שעברה היה בלתי נסבל, והיה חייב תיקון מיידי. טוב עשה אדם סילבר.

דני אייזיקוביץ': בינתיים קשה לומר שאנחנו רואים מגמה מיוחדת. נכון, וושינגטון התחילה לנצח השנה, אבל סקרמנטו, הקליפרס והג'אז מוכיחות לנו שעדיין לא כל קבוצות הליגה שמעו על השינויים בלוטרי.

חשוב לציין שלדעתי השחקנים תמיד ניסו לנצח. ההנהלות הן שיצרו את רוח המועדון. בשיטה החדשה, לשלוש האחרונות יש סיכוי נמוך יותר לבחירה הראשונה, וזה בהחלט אמור לשנות להן את החשבון.

עדיין צריך לזכור שמאזן רע בתחילת נובמבר לא מוכיח שהקבוצה הולכת לטנקינג, בדיוק כמו שהניצחונות של וושינגטון לא אומרים שהיא סוף סוף תהיה תחרותית. המבחן האמיתי יגיע בהמשך הדרך, כשההנהלות יצטרכו להחליט: מתחזקים, או שוויתרנו עוד לפני שהתחלנו?