5 על 5: תגובות לתחילת העונה

5 על 5: המדור השבועי של הכדור הכתום מגיע לאתר הדיסקו עם השאלות הבוערות, כאשר 5 מומחים עונים על 5 שאלות כדי לסכם את השבוע ב-NBA. השבוע השתתפו אור עמית, אריק גנות, דני אייזיקוביץ', מידן בורוכוב והאורח ניר חבצלת מהעמוד 'טור-ניר'.

---

התחלנו את העונה עם פציעות קשות במיוחד עבור אוקלהומה סיטי. האם הם עדיין קונטנדרים? האם הם צריכים לעשות צעדים כלשהם כעת?

אור עמית: הם עדיין קבוצה טובה מאוד, ולאור הפציעה של אנט והיכולת המקרטעת של דנבר אני לא בטוח שהם לא מספר שתיים במערב. אבל ראינו שבפלייאוף העומק חשוב, והבעיה של הת'אנדר היא שהפציעות, והוויתורים בפגרה על וויגינס, ג'ו ודורט, השאירו אותם מאוד לא מאוזנים מבחינת עמדות, כשמיטשל ומקיין פותחים לצידו של שיי בעמדות הכנף. מהלך על הרב ג'ונס, שלפי הדיווחים נמצא על הבלוק בניו אורלינס, נשמע כמו מהלך מתבקש מבחינת הת'אנדר. צריך לראות כמה מהר יגיע ה־DPE של ג'יי דאב, אבל לנוכח פתיחת העונה הטובה של מארה, אני לא בטוח שהייתי פוסל גם ויתור על הרטנשטיין בתמורה לג'ונס ולאחד מבין קווין או מיסי.

מידן בורוכוב: אוקלהומה סיטי עדיין קבוצה משובחת ותהיה לפחות בטופ 3 במערב למרות הפציעות. הפציעה של וויליאמס הייתה קשה למראה. בעונה שעברה הוא החמיץ 49 משחקים, שבהם הקבוצה ניצחה ב־79%, ובשלושים ושלושה המשחקים ששיחק היא ניצחה ב־75%. יכול להיות שהוא קצת אוברייטד מבחינת החשיבות שלו לקבוצה. הפציעה של וואלאס פחות משמעותית, כי יש לקבוצה מספיק גארדים שיכולים להיכנס לנעליו. מיטשל, מקיין וקארוסו מספיק טובים כדי לסגור את החור, לפחות בצד ההתקפי. שג"א, הולמגרן ודיינגולט, שעושה עבודה מעולה על הספסל, צריכים להספיק לעונה הרגילה.לאליפות הם כנראה יצטרכו להגיב בינואר, אבל לא הייתי משתולל עם מגה טרייד.

אריק גנות: השאלה אם הם קונטנדרים או לא תושפע ממצב הפציעות באפריל, לא בנובמבר. אפשר להניח שג'יילן וויליאמס סיים את העונה, אבל מה עם וואלאס? מיטשל? אפילו קארוסו פצוע כרגע.

זה לא מונע מהם להמשיך לנצח בעונה הרגילה, וכל עוד שג"א, צ'ט והרטנשטיין כשירים, הת'אנדר צריכים מעט מאוד כדי להיות קבוצת צמרת. אבל בין זה לבין הצלחה בפלייאוף יש מרחק.

מבחינת מהלכים, הת'אנדר מומחים ביצירת שיפור בשוליים, ויוכלו להיעזר בעוד שחקן כנף, אבל קשה לראות אותם עושים מהלך גדול במצב הנוכחי. אין שום אפשרות להעביר את וויליאמס ולקבל תמורה נאותה, וכל היתר שווים את החוזה שלהם.

ניר חבצלת: במצב הנתון היא לא פייבוריטית. השחרור של ג'ו, וויגינס ודורט הוריד מהעומק, ועכשיו, כשוויליאמס וקייסון וואלאס נפצעו, היא דלה מאוד בעמדות הגארד והפורוורד. אני חושב שהיא תהיה חייבת להעביר את הרטנשטיין בטרייד לקבוצה שנואשת לסנטר, ולנסות להביא שחקן או שניים שמתאימים ל־DNA של הקבוצה. קבוצה שעולה לי לראש היא פילדלפיה. אמביד לא ידוע כבריא במיוחד, וגם אם יהיה בריא, הרטנשטיין הראה שהוא יודע לשחק לצד סנטר. לפילי יש לא מעט שחקנים שיכולים להתאים לקבוצה, כמו דין ווייד, דומיניק בארלו ו־KCP.

דני אייזיקוביץ': עדיין קונטנדרים. יש לת'אנדר את אחד הסגלים העמוקים בליגה, וכולנו יודעים שהעונה האמיתית מתחילה בפלייאוף. אני לא הייתי רץ לטרייד או למהלכים גדולים מחר בבוקר. בסופו של דבר, הסגל הזה הגיע רחוק מאוד וכבר הוכיח את עצמו, ואני מאוד מאמין בשמירה על הסגל. מצד שני, לפרסטי עדיין יש מספיק נכסים כדי להתחזק, אבל באמת שלא הייתי ממהר. הת'אנדר פתחו את העונה בניצחון משכנע על הספרס וברצף יפה של 0:4, ועכשיו הגיעו קצת פציעות. הם צריכים לשמור על עצמם עד הפלייאוף, לא להישחק, לוודא שהם בטופ 4 במערב, ומשם, כמו תמיד, השמיים הם הגבול.

הפתעות מתחילת העונה?

דני אייזיקוביץ': ממפיס, חד משמעית. עזבו את זה שאחרי הפרידה ממוראנט הייתי מצפה לתקופת הסתגלות; הם כרגע מובילים את הליגה ואת המערב עם 5 ניצחונות ללא הפסד. הסיפור הגדול הוא טיי ג'רום, שקולע כרגע 25.8 נקודות למשחק. נזכיר שהוא בן 29, ועד לפני שנתיים היה שחקן שמיני ברוב קבוצות הליגה שקולע 7 נקודות למשחק. הוא התקדם בצורה מדהימה, ואחרי הפריצה בעונה שעברה הוא מעמיד מספרים משוגעים.לצידו, קאם בוזר בפתיחת עונה חלומית (נזכיר שהוא בן 19), כולל טריפל דאבל של 18 נקודות, 12 ריבאונדים ו־12 אסיסטים מול פורטלנד. כל השאר, בעיניי, פחות מפתיעים, אבל ממפיס, וואו. אף אחד לא צפה את זה.

אור עמית: טיי ג'רום במקום השלישי בטבלת מלך הסלים של הליגה, וממפיס ב־0:5. עזבו את כל השאר: יוסטון זה נחמד, פורטלנד זה משמח, אבל פאקינג טיי ג'רום, עם 25.8 נקודות למשחק ב־63.6% טרו שוטינג, מוביל את הגריזליס, שהציפייה הייתה שיהיו בין הקבוצות הגרועות בליגה, לחמישה ניצחונות בחמישה משחקים. זו חתיכת הפתעה. צריך לומר שזה לא רק ג'רום. ג'יילן וולס וסדריק קאוורד כנראה שכחו איך מחטיאים מחוץ לקשת. קמרון בוזר מתקשה באספקט של לשים את הכדור בסל, אבל עומד על עשרה ריבאונדים וכמעט חמישה אסיסטים למשחק, ונראה שלפחות בתחום התרבות הארגונית והווייבים הגריזליס בכיוון הנכון.

מידן בורוכוב: התשובה חד משמעית: הגריזליס, שהיו "אמורים" להיות בתהומות הנשייה של המערב, מובילים את הליגה עם מאזן 0:5, כולל ניצחון עצום שצינן קצת את ההתלהבות מפורטלנד.מהצד השני, הג'אז מפתיעים לרעה, ובגדול. מרקאנן, טריפל J (שכבר הספיק להיפצע)... נגמרו התירוצים, והם לא נראים טוב.שארלוט, בעידן שאחרי לאמלו וללא קון קניפל, שלא פתח את העונה (פציעה בהמסטרינג), נראית טוב ביחס לציפיות המוקדמות.הבלייזרס נראו מעולה למרות ריבוי הגארדים והחששות מהשילוב של מוראנט, אבדיה ולילארד. זה נראה מצוין במשך שלושה משחקים, וקרס במשחק מול הגריזליס.

אריק גנות: ובכן, ממפיס. אם מישהו ציפה שהם יהיו הקבוצה המושלמת היחידה פרט לרוקטס בשלב הזה של העונה, אני רוצה לראות את כרטיס ההימורים שלו.טיי ג'רום מכניס פלואוטרים כאילו היה טוני פארקר בשיאו, רק עם קליעה משופרת לשלוש. סדריק קאוורד עשה עוד צעד קדימה כריבאונדר וכשחקן הגנה. קמרון בוזר אמנם מתקשה מהשדה, אבל עושה כל כך הרבה מסביב, שההייפ סביבו היה מוצדק לגמרי.

וגם פורטלנד. גם אם מנכים פרובינציאליות, קשה שלא להיות מופתעים לטובה מהחבורה הלוחמת באורגון. אבדיה נראה כמו סופרסטאר לגיטימי, דיים חזר להיות הדיים של פורטלנד, וג'ה לא נראה כל כך טוב כבר שנתיים. משהו שם עובד.

ניר חבצלת: ממפיס. הם פתחו ב־0:5 מהדהד, כולל שני ניצחונות על יוטה וניצחון מרשים על פורטלנד. טיי ג'רום התחיל נהדר, אבל בשני המשחקים האחרונים (בדגש על האחרון) חזר לגודלו האמיתי. יחד עם זאת, הקבוצה ממשיכה להרשים, וכבר עכשיו קאם בוזר נראה מדהים ואולסטאר פוטנציאלי, אפילו כבר בשנה הבאה. אני לא חושב שזה יחזיק, אבל מגיע שאפו ענק לתומאס איסאלו, שמכין לימונדה עד כה.

מיאמי והניקס פתחו רע. מי מהן צריכה להתחיל להיכנס לפאניקה?

ניר חבצלת: לדעתי, לא מיאמי ולא הניקס צריכות לחשוש. הניקס כבר השיגו שני ניצחונות ברציפות, וזו פשוט הייתה בעיית קליעה שמתחילה להסתדר. הם מבינים שלא צריך לרדוף אחרי המקום הראשון בעונה הסדירה, ושמה שחשוב הוא להגיע בריאים ומחוברים לפלייאוף. במיאמי הבעיה שונה: נראה שעדיין אין חיבור בין באם ליאניס, בעיקר בצד ההגנתי, כשגם קליי תומפסון, הארדווי ג'וניור ואנדרו וויגינס לא נכנסו לקצב ההתקפי. הקבוצה חייבת לעבוד בעיקר על הכימיה, וספולסטרה צריך להבין מה ההרכב הנכון ביותר עבורו על הפרקט, אבל גם כאן אני לא מודאג ולא חושב שההיט צריכים לחשוש.

דני אייזיקוביץ': הניקס הגיעו זחוחים לעונה, אבל כבר חיברו שני ניצחונות, ואני בטוח שבקרוב הכוונות יתאפסו והם יחזרו לעצמם. מיאמי, לעומת זאת... לא הבנתי את הטרייד כשנעשה, לא הבנתי את ההתרגשות של כולם מהשילוב של באם ויאניס, ואני לא מבין מה בדיוק חשבו שיקרה שם במיאמי.יאניס זה יאניס, והוא עושה ויעשה את שלו. זה קצת בא על חשבון באם (לא מפתיע), והסיבה שזה לא עובד היא שאין להם קלעים לשלוש. בליגה שיש בה כל כך הרבה קלעים, הם הלכו על קליי תומפסון ואנדרו וויגינס שישלימו את החמישייה. שניהם רחוקים מאוד ממה שהיו, ויחד עם 15% לשלוש של באם, יש הרבה סיבות לדאגה.

אור עמית: כאוהד ניקס, אני לא מודאג. מייק בראון אוהב לעשות ניסויים בהרכבים, לתת לשחקנים שלו לעשות טעויות ולהבין מי מתאים לצד מי על המגרש. בצמד ניצחונות הבק טו בק שלהם על דטרויט ושיקגו אפשר היה לראות אותו מושיב את ג'ורדן קלארקסון על הספסל לאורך כל המשחק הראשון, ואז את קלארקסון נותן לניקס את הדחיפה לניצחון במשחק השני. במיאמי הסיפור קצת שונה: קליי תומפסון בפתיחת עונה לא טובה. זה לא בהכרח דבר חדש, לתומפסון יש היסטוריה של פתיחות חלשות עד שהוא חוזר לקצב משחק, אבל בקבוצה שמשוועת לריווח, הם צריכים אותו. לארסון ו־THJ מצאו את היד מול אטלנטה; נראה אם זה ימשיך.

מידן בורוכוב: לא בטוח שהניקס צריכים להיכנס לפאניקה. בעונה הקודמת הם היו באותו מאזן אחרי 5 משחקים, וגם בפלייאוף הם התחילו בפיגור מול אטלנטה לפני שיצאו לרצף של 13 ניצחונות ולטבעת.הניקס מאוזנים, עמוקים וחזקים מנטלית.מיאמי? בהחלט יש מקום לדאגה.הקו הקדמי משובח. הקו האחורי? אי אפשר להישען על קליי, שבגיל 37, בלי ברך ואכילס, לא נראה כמו שחקן חמישייה לגיטימי.היתרון הגדול של מיאמי הוא ספולסטרה, שידע לאורך השנים לתת הזדמנות לשחקנים שאסף ולבנות להם קריירה.יאניס עדיין שחקן בשיאו. אדבאיו יכול לשחק לצידו. הבעיה היא שיחד הם יכולים לפתוח נגרייה. גבוהים שלא יודעים לקלוע לשלוש הם בעיה בכדורסל של 26-7.

אריק גנות: הניקס במצב נפשי הפוך מפאניקה. הם כבר אלופים. ההנהלה הבהירה שאין בכוונתה לשבור את הקופה כדי לנסות לקחת עוד אליפות, ועושה כרגע שרירים בהארכות חוזה. התחושה היא שלאף אחד בניקס אין יותר מדי בהילות, לא להנהלה ולא לשחקנים. יסתפקו שם בחצי גמר המזרח.

מיאמי צריכה להיות מוטרדת יותר. השילוב של יאניס ובאם כרגע לא עובד, אפילו במקומות שבהם אפשר היה לצפות שיבריקו, כמו הריבאונד. הריווח לא עובד, השלשות לא נכנסות, וההגנה רעה. באם מתקשה, ואף אחד אחר לא מתעלה. ייתכן שזה עניין של זמן ותימצא הכימיה הקבוצתית הנכונה, אבל כרגע נראה שהציוות הנוכחי פשוט לא מספיק טוב.

אצל מי מהקבוצות שפתחו ללא הפסד זה נראה אמיתי?

אריק גנות: יוסטון. כתבנו בתחילת העונה על המשמעות של ואן וליט לקבוצה הזו, וכמה הם התקשו עם אמן ברכז או עם כל מיני ניסיונות מוזרים להשתמש בשנגון כיוצר מרכזי. העונה ואן וליט חזר, נראה כמו 90% ממה שהיה, וזה ממש מספיק. ההתקפה שוטפת, וההגנה הנהדרת לא נפגעה. שנגון מרגיש הרבה יותר בנוח כיוצר משני, תומפסון פורח כפינישר ולא כיוצר לאחרים, ודוראנט לא מראה סימני האטה. גם סמארט ובוגדנוביץ', שהגיעו בקיץ, נראים בול בפוני: סמארט מספק אימפקט הגנתי אדיר מהספסל, ובוגדנוביץ' חזר להיות קלע מדויק, כרגע עם 2 שלשות למשחק ב־66% (!).

עם מצב הפציעות בליגה אי אפשר לחזות כלום, אבל זה נראה טוב, ומסיבות ברורות.

ניר חבצלת: יוסטון מרשימה אותי מאוד. החזרה של ואן וליט שחררה את אמן תומפסון מתפקיד מוביל הכדור ונתנה לו אפשרות להתמקד בחוזקה שלו: לקבל את הכדור בתנועה ולחדור לסל. בנוסף, אנחנו רואים את הקבוצה אגרסיבית הרבה יותר בחדירות לסל, ביצירת מגע ובהגעה לקו, והיא גם שיפרה פלאים את אחוזי העונשין. מוביל כדור אמיתי משחרר גם את דוראנט להיות זה שמסיים את ההתקפה, ולא זה שצריך לא פעם גם להתחיל אותה ולייצר לעצמו. מה שהקבוצה עושה השנה מרשים אותי מאוד.

דני אייזיקוביץ': קודם כל יוסטון. נזכיר שהם היו נהדרים גם בעונה שעברה, אבל חסר להם ואן וליט. כרגע יש להם את אחת החמישיות המאוזנות בליגה, עם שנגון, דוראנט, ג'בארי סמית' ו... ואן וליט. כל אחד מהם כבר הספיק להוביל משחק, והם למעשה קבוצה שיש לה כמה דרכים לנצח.תוסיפו לזה שהחזרה של ואן וליט עושה סדר ומאפשרת לכולם להתמקד במה שהם טובים בו, וקיבלתם קבוצה נהדרת.מלבדם, אני ממש מתלהב מפורטלנד. נכון, הם הפסידו, אבל החיבור של מוראנט, לילארד ואבדיה טוב הרבה יותר ממה שציפיתי. אחרונה חביבה היא פילדלפיה: אם הם יישארו בריאים, גם שם האיזון הנהדר יכול להוביל לעונה היסטורית.

אור עמית: פורטלנד ויוסטון, בזכות מכנה משותף בולט: בעל הבית חזר לנהל את העסק.ביוסטון, החזרה של פרדי משחררת את אמן תומפסון מהובלת הכדור ומחזירה את דוראנט למקומו הטבעי כמסיים. גם אם אחוזי השלשות של הקבוצה יתאזנו (למעלה מ־40% העונה), ההתקפה זורמת הרבה יותר כש־FVV ושנגון מנהלים אותה.בפורטלנד, שובו של לילארד (לצד התוספת של ג'ה) שחרר את דני מניהול המשחק השוטף (למעט בדקות עם הספסל) וחתך דרסטית את כמות האיבודים, תוך שמירה על קצב משחק גבוה.בהינתן בריאות, ליוסטון יש סיכוי לא רע לסיים בטופ 3 של המערב, ופורטלנד נראית כמו קבוצת פלייאוף לגיטימית, ולא כמי שמתחרה על הפליי אין.

מידן בורוכוב: כרגע יש שתי קבוצות ללא הפסד: ממפיס, שעולה על כל הציפיות, ויוסטון.יוסטון נראית טוב, והיא כנראה תהיה קבוצת עונה רגילה מצוינת. יש להם סייז מטורף: שנגון, סמית' ג'וניור, תומפסון, דוראנט, אדאמס וקאפלה. כמו בעונה שעברה, הקו האחורי שלהם דליל. ואן וליט הוא בונוס, לצד שפרד ואיסון, סמארט ובוגדנוביץ'. יוסטון נראית כמו הימור בטוח לקבוצה שתעשה עונה נהדרת ותקרוס (שוב) בפלייאוף.ממפיס? נשגב מבינתי אם זה אמיתי או לא. ייתכן שהם יסיימו את העונה במאזן שלילי, וייתכן שבוזר, בעונת רוקי חלומית, ימשוך את הקבוצה לפלייאוף בניגוד לציפיות.פילי אמנם רשמה הפסד אחד, אבל היא נראית מרשימה מאוד. אמיתיים לגמרי.

טרנדים מתחילת העונה שלא יימשכו, וכאלה שכן

מידן בורוכוב: טרנד שכנראה ימשיך ללוות אותנו הוא הפציעות. אני לא זוכר פתיחת עונה עם מבול כזה של פציעות משמעותיות, חלקן מסיימות עונה.מלבד יוסטון הגבוהה, הקבוצות עם עודף גארדים ומחסור בגבוהים (פורטלנד, הלייקרס, טורונטו) נראות כרגע טוב. האם אין צורך בשני גבוהים דומיננטיים כדי להצליח בכדורסל של היום? לא מעט קבוצות משחקות ללא גבוהים. הרכבים של שלושה גארדים, או של שלושה שחקנים מתחת ל־1.95, עובדים טוב מאוד.עמדת ה־PF עברה שינוי משמעותי בעשור וחצי האחרונים (מישהו רואה את דאנקן, מאלון או גארנט משחקים בכדורסל של היום כ־PF?).יהיה מעניין לעקוב ולראות אם אנחנו ניצבים בפני עידן שבו אפשר לשחק ולהצליח בלי גבוהים.

אריק גנות: פציעות: טרנד שלא יימשך. אפשר רק לקוות, כי כרגע משהו כמו שישית משחקני הליגה פצועים, ואם זה כן יימשך, אפשר יהיה לסגור את העסק. פתיחת עונה קשה ומבאסת במובן הזה.

דנבר מתקשה: טרנד שכנראה יימשך. הנאגטס לא מצליחים לחזור ליכולתם מעונת האליפות, הסגל נחלש, וגם משהו במוטיבציה לא שם. ההגנה לא מספיק טובה, וכנראה שנמשיך לראות את שקיעתה של הקבוצה הנהדרת שהכרנו לאזורי הפליי אין.

סיקסרס מנצחים: טרנד שיימשך. הקבוצה המסקרנת של הקיץ פודה את השטרות בגדול. לברון ואמביד מחליפים רגליים זריזות באינטליגנציה הגנתית ומצליחים לייצב את הקבוצה בצד הזה. בראון משחק רק לפעמים עם הראש בקיר. ומקסי סופרסטאר.

ניר חבצלת: לא יימשכו: ממפיס. היא קבוצה שכיף לראות, אבל מתישהו תחזור לממדיה האמיתיים. היא קולעת כמעט 40% לשלוש, נתון שספק אם יחזיק לאורך זמן. טרנד נוסף הוא הקליעה הנוראית של מיאמי: וויגינס קולע 26.1% לשלוש, תומפסון 31.7% והארדווי ג'וניור 31.4%. אין סיכוי שזה יימשך.כן יימשכו: מכת הפציעות בליגה. יותר ויותר שחקנים נפצעים, ונדמה שיש עומס מצטבר על השחקנים. גם אם הקצב יירד מעט, אני עדיין חושב שנראה עוד שחקנים נפצעים. טרנד נוסף הוא היכולת הגבוהה של טורונטו. אני מאוד אוהב את מה שעושים שם, גם בלי קוואי. בארנס התבגר והשתפר, ונראה שכל אחד מבין את מקומו.

דני אייזיקוביץ': טרנדים שישתנו: ממפיס והספרס. מרגש לראות את ממפיס, אבל פציעה או רצף הפסדים יבחנו את החוסן המנטלי, בוזר עלול לפגוש את קיר הרוקיז, וג'רום אולי ייזכר שהוא שחקן של 20 נקודות ולא של 26. הספרס, מנגד, צפויים להתחבר ולהתעורר, וזה כבר קורה.טרנדים שיימשכו: ההגנה של דטרויט והעונה של קופר פלאג. ההגנה החזיקה את דטרויט בשנה שעברה, ואין סיבה שלא תעשה זאת שוב. ופלאג? קשה להאמין שדאלאס שלחה את דונצ'יץ' ובסוף נחת אצלה כישרון כזה. כבר בעונתו השנייה הוא קפץ מ־21 ל־25.3 נקודות, שיפר אחוזים ונראה כמו הדבר האמיתי. לפחות מבחינת העתיד, לאוהדי דאלאס יש בהחלט במה להיאחז.

אור עמית: הייתי רוצה לומר לכם שטרנד הפציעות הממושכות של כוכבי הליגה (ג'יי דאב, אנט, האלי, בנקרו, וכמובן קוואי וטריי ג'יי) ייעצר, אבל בקצב ובאינטנסיביות של הכדורסל המודרני זה פשוט בלתי נמנע.השינויים בלוח השנה (מגביע אמצע העונה, דרך הפליי אין ועד הארכת פגרת האולסטאר) חנקו לגמרי את היכולת לרווח את הלו"ז, והשחקנים מגיעים בלי זמן התאוששות. גם פציעה שנראית מקרית (כמו של ג'יי דאב) מושפעת מעייפות מצטברת, שפוגעת בחדות בבלימות ובנחיתות.ההרחבה העתידית של הליגה חייבת לשמש הזדמנות: לא בהכרח לצמצם את סך המשחקים הכולל בליגה, אלא להוריד את מכסת המשחקים לכל קבוצה, לצמצם את הבק טו בקים ולקצץ משמעותית בקילומטראז' הטיסות.