הפועל חולון צריכה בעלים, לא מאמן חדש

את הטור על הפועל חולון כתבתי מיד אחרי ההפסד לגליל ביום שישי, וזו הייתה, כמובן, טעות: מאז נאלצתי לשנות אותו שלוש פעמים, בתקווה שעד שיתפרסם לא יתרחשו עוד דרמות במקום שמזכיר אופרת סבון יותר ממועדון כדורסל.

תקציר הפרקים: פחות מ־12 שעות אחרי ההפסד הודיע דניאל רביץ, המנהל המקצועי החדש שהיה בתפקיד ארבעה חודשים בסך הכול, על עזיבתו המפתיעה. באותו ערב נודע על מותו של אגדת המועדון, מייק קרטר "המשוגע", בגיל 71, והיום בצהריים הוחלט לפטר את המאמן פג'ה קראוניץ'.

מי שלא מכיר את חולון יכול היה לחשוב שבעל הבית השתגע, אבל בפועל כך התנהלו בחולון תמיד: מועדון שחי 24/7 בדופק גבוה, לטוב ולרע.

הבעיה היא שמאז הימים היפים של הזכייה בגביע ב־2018 ובאליפות ב־2022, הכדורסל הישראלי השתנה, בעיקר מבחינה כלכלית, וחולון במקרה הטוב נשארה במקום, ואולי אף נסוגה לאחור. הקיפאון הזה אינו תואם את רוח המועדון ואת שאיפותיו הגדולות, שהופכות מעונה לעונה ללא מציאותיות ביחס למקום שבו הוא נמצא באמת מבחינה כלכלית וניהולית.

ההפסד ביום שישי הציב מראה מול כל הבעיות של חולון: החל בבניית סגל כושלת, בלי אף זר מוכח למעט אדאמה סאנוגו, דרך סגל ישראלי שאינו טוב מספיק ומאמן שלא מצליח לחבר את החלקים, וכלה בקהל שעוטף את הכישלון כולו בלחץ לא פרופורציונלי.

אנו מבקשים להודיע על סיום דרכו של פרדראג קרוניץ' כמאמן הקבוצה. ההחלטה התקבלה לאחר פגישה בין המאמן להנהלת המועדון. פז'ה הגיע למועדון במהלך העונה שעברה והוביל את הקבוצה לחצי גמר הפלייאוף.

היתה לנו הזכות להכיר אדם משכמו ומעלה, ג'נטלמן אמיתי שגילה לויאליות גדולה כלפי המועדון. >> pic.twitter.com/HUXPRbd0i5

— Hapoel Holon (@HapoelHolonBC) November 8, 2026

לכישלון אבות רבים, ולהנהלה חלק עצום בו. אין חולק שאנשי המועדון הם אוהדים מסורים שרוצים בהצלחתו, לא רק המתנדבים אלא גם מי שעובדים בו בשכר. אבל העובדה שקבוצות כמו העמק ונס ציונה, ששאפו פעם להיות כמו חולון, עקפו אותה בסיבוב מבחינה כלכלית, אומרת הכול. בזמן ששם מחתימים זרים בסכומים אדירים, בחולון, לפי פרסומים, צירפו השנה זרים בפחות מ־100 אלף דולר.

בקיץ דווקא ניסו בהנהלה לשנות: הם מינו את דניאל רביץ המוערך למנהל מקצועי ונתנו לו להוביל את התחום, אחרי שבמשך שנים הם עצמם, יחד עם המאמן התורן, היו אמונים על החתמת השחקנים. אבל התקציב הזעום שקיבל רביץ לעומת הציפיות הלא הגיוניות היה מתכון לכישלון ידוע מראש. ועדיין, העובדה שהוא התפטר ולא פוטר אומרת הרבה על תחושתו בתוך המערכת.

והנה, ההנהלה חזרה לקבל לבדה את ההחלטות המקצועיות, וההחלטה הראשונה שלה, כמו במקרים קודמים, הייתה לפטר את המאמן, עוד לפני שהוחלפו שחקנים. כן, גם לקרוניץ' יש אחריות גדולה לאופן שבו נראתה הקבוצה העונה. בעונה שעברה הוא היה המאמן ש"דורש" משחקניו: שיכופפו ברכיים בהגנה, שיילחמו, וכל הקלישאות על "לשחק בשביל הסמל". והציפייה הייתה שחולון תהיה העונה אחת הקבוצות המאומנות בליגה. בפועל היא כנראה הפחות מאומנת שבהן. בהפסד לגליל אפשר היה לראות זאת, החל בדברים הקטנים, כמו הירידה להגנה (שערורייתית) או הריצה למתפרצת (שערורייתית לא פחות), וכלה בחוסר החשק והמחויבות של השחקנים.

ואי אפשר שלא להכניס למשוואה את אוהדי הקבוצה. מאז ומעולם הייתה להם השפעה על הנעשה במועדון, השפעה מוגזמת לטעמי. כמי שסיקר את הקבוצה באופן צמוד לא מעט שנים, אני לא חושב שיש בארץ מועדון שלחץ אוהדיו משפיע על החלטות ההנהלה כמו בחולון (פעם גם הפועל תל אביב הייתה כזאת, אבל מאז שעופר ינאי הפך לבעלים זה כבר לא המצב), ואני לא אומר זאת לשבח. ההשעיה של ריבאלדו סוארס אחרי הריב עם האוהדים היא דוגמה טובה לכך. בקבוצה אסרו עליו אפילו להגיע למשחק נגד גליל, מחשש לעימות עם האוהדים. איפה נשמע דבר כזה, ששחקן לא מגיע למשחק של קבוצתו כי במועדון חוששים מתגובת האוהדים? איפה נשמע דבר כזה, שקבוצה נאלצת לקיים את פסקי הזמן שלה בתוך המגרש כי אוהדיה, היושבים מאחורי הספסל, מפריעים לה?

יש צעדים כירורגיים שבחולון יכולים לנקוט כבר עכשיו כדי להוריד את מפלס הלחץ ואולי לשפר את המצב, ויש כאלה שמצריכים אסטרטגיה ארוכת טווח, אבל לא כזו שקשה לבצע. הנה שלוש הצעות:

סגירת החלק ביציע שמאחורי ספסל הקבוצה: אין מאמן שעבד בחולון ולא התייחס לתופעה הזאת מיד אחרי שעזב את המועדון. איך אפשר לתפקד כשפחות ממטר ממך יושבים אוהדים שמפעילים עליך לחץ במשך 40 דקות, ואחרי כל מהלך לא טוב מביעים את זעמם, בין אם בדרכים מקובלות ובין אם בדרכים פחות מקובלות ונעימות, כמו קללות והקנטות? צריך לעשות את זה, ויפה שעה אחת קודם. עם כל הכבוד לכך שלאותם אוהדים יש מנוי באזור הזה מאז פתיחת היכל טוטו, או עוד מימי אולם הפחים, אין שום בעיה לפרוס שם דגל של המועדון, כמו שעשו ביציע הנמוך שמאחורי הסלים, ולהעביר את האוהדים למקום אחר, גם אם יביעו את זעמם ויאיימו בתביעות. ובהתחשב ביציעים הריקים, גם בעיית מקום אין.

שיח פתוח של המועדון עם האוהדים: בסופו של דבר, האוהדים עדיין חיים את העבר הלא רחוק, שבו חולון הייתה חברת קבע בצמרת ונאבקה על תארים. אבל נוכח הקפיצה הכלכלית שעשו חלק מיריבותיה וקבוצות שבעבר לא התקרבו אליה כלכלית, נראה שהיא רחוקה שנות אור מאותם ימים. לא זכורה לי הודעה כלשהי מטעם המועדון לאוהדיו, בין אם דרך התקשורת ובין אם ברשתות החברתיות שלו, שתדברר את העניין. מכל מקום, אחרי שרשרת האירועים שפקדה את חולון בימים האחרונים, הודעה כזו נחוצה יותר מאי פעם.

העמדת הקבוצה למכירה: לאור השינויים שעבר הכדורסל הישראלי, נראה שהעסק כבר גדול על ההנהלה הנוכחית. אין שום בושה בהודעה רשמית שהמועדון מחפש רוכש. המודל הסביר ביותר יהיה להכניס רוכש בהדרגה כבר העונה, בדומה למודל של נס ציונה, ולהעביר אליו את הניהול במלואו החל מהעונה הבאה.

לחובבי הכדורסל בחולון מגיע מועדון שחי בהווה, לא בנוסטלגיה של 2008, 2018 או 2022. ההנהלה יכולה להמשיך לפטר מאמנים, לאבד מנהלים מקצועיים ולקוות שהלחץ ביציע ייעלם מעצמו. אבל היא יכולה גם לעשות את הדבר הנכון, שהוא גם הקשה ביותר עבורה, רגשית יותר משכלית: למסור את המועדון למי שיכול לממן את השאיפות שהוא עצמו ממשיך למכור. מי שאוהב את חולון באמת יודע שהשאלה כבר אינה מי יאמן אותה בשבוע הבא, אלא מי יוכל להוביל אותה לעתיד טוב יותר.