ואז הפועל ירושלים התקשרה

שבת האחרונה, 10 בבוקר. מדלת אולם הנחיתות בנמל התעופה בן גוריון יוצא אחד משחקני היורוליג היותר גדולים בעשור האחרון, לורנזו בראון. הרכז האמריקני, שחתם בהפועל ירושלים, נראה קצת אבוד. הוא ממשיך עוד כמה מטרים ועוצר כדי לתת סינק לדוברות של המועדון, שבהמשך תפיץ את הסרטון לתקשורת.

האזינו לברק מקריא את הטור6 דק׳

זה אמור להיות עוד מיני ריאיון גנרי של שחקן שמגיע לישראל ומספר שהוא שמח לנחות כאן ויעשה הכל כדי שהקבוצה תנצח. ואכן, בראון אמר את הדברים האלה, אבל בין לבין השחיל עוד משפט מאוד כן: "מה שמשך אותי הכי הרבה זה שהפועל ירושלים התעניינה במצב שלי. לא היו לי הרבה הצעות, אבל העובדה שהפועל ירושלים באה והציעה לי, גילתה עניין בי ובמצב שלי, זה בעצם מה שהביא אותי לכאן".

מתי בפעם האחרונה שמעתם שחקן, ועוד מישהו עם הרזומה של בראון, מספר שלא היו לו הצעות, ועוד בריאיון הראשון שלו מאז שחתם?

לפני הניתוח המקצועי צריך להבין מה עבר על בראון בשנתיים האחרונות. אחרי שכיכב במדי מכבי ת"א, ובחסות המלחמה, הוא הלך לכסף הגדול בפנאתינייקוס, אבל סבל מהרגע הראשון. ארגין עתאמן לא האמין בו כלל, ובראון, שבסגנון המשחק וההתנהלות על המגרש לא נראה כמו מישהו ש"יבוא עכשיו לפוצץ ולתת הכל כדי להוכיח למאמן", לא עשה יותר מדי כדי לשנות את דעתו של המאמן הטורקי.

בקיץ הקודם עבר בראון מפאו למילאנו, והציפייה שלו וגם של הקבוצה מהשידוך הייתה גדולה. אבל הוא כבר לא ילד (בן 36), והזמן עושה את שלו גופנית. פציעות מטרידות מהן סבל פגעו בו בהכנה לעונה, וגם תוך כדי העונה, עד שבמילאנו פשוט ויתרו עליו. בליגה האיטלקית הוא שותף במשחק אחד בלבד וביורוליג ב-12 משחקים, כשהאחרון היה אי שם ב-22 בינואר מול ז'לגיריס, עם 0 נקודות ב-8 דקות. אחרי עוד משחק בו לא שותף כלל, התבטא באופן רשמי מאמן מילאנו ג'וזפה פואטה לגביו, ואמר שבראון אמנם "שחקן אייקוני באירופה", אבל הוא לא בתוכניות של הקבוצה. 

לצערם של שני הצדדים, בראון מחזיק בחוזה במילאנו גם לעונה הקרובה, אבל הוא פשוט מודר ממנה - לא שותף במשחקי ההכנה ולא היה חלק מהתוכניות. בשלב מסוים נמאס לו והוא החליט לצייץ מילה אחת באיטלקית "Liberenme" ("שחררו אותי") שכוונה לראשי המועדון. מכאן הדרך לירושלים הייתה יחסית זריזה, ושבועיים אחרי הוא חתם בישראל.

בראון לא היה בתוכניות של הפועל ירושלים כשהיא בנתה את הקבוצה, ואם לא הפציעה של ג'ארד הארפר כנראה שהוא לא היה לובש את הגופייה האדומה. יש משפט ידוע בביצת הכדורסל שאומר שרכזים וגארדים זרים אפשר למצוא "כמו זבל", אבל גבוהים הם מצרך נדיר. זה נכון, אבל לא בסיטואציה בה נמצאת הקבוצה. בקבוצה ידעו שאין באמת תחליף לדומיננטיות והמנהיגות של הארפר, אבל אם הם רוצים לצרף שחקן בסגנון שלו (לא מבחינה מקצועית, אלא מבחינת התנהלות ושקט על המגרש) עדיף להם ללכת על בראון המנוסה והמוכח, ולא על הימור מליגת הפיתוח, או שחקן מאירופה שלא שיחק ברמות האלה.

בסוף, סשה אוברדוביץ' לא מקבל את לורנזו בראון שהוביל את נבחרת ספרד לזכייה ביורובאסקט ב-2022, וגם לא את השחקן שהלהיב את אוהדי מכבי ת"א במשך שנתיים, אלא שחקן, שסיכוי טוב שזו העונה האחרונה בקריירה שלו, בטח ברמות הגבוהות, כזה שלא שיחק שמונה חודשים משחק רשמי. ובגיל שלו זה משמעותי. 

אוברדוביץ' הראה כבר בהכנה שהוא לא באמת מאמין בלתת לשחקנים שחזרו מפציעות זמן. כך למשל, יובל זוסמן קיבל אצלו הרבה מאוד דקות בהכנה – ונפצע. אם המאמן הסרבי יתנהל עם בראון באותה צורה, סיכוי גבוה שהוא יפצע, כפי שקרה לו במילאנו, ואז ההחתמה שלו תהיה מיותרת.

תוסיפו לזה את העובדה שבראון אף פעם לא היה שומר גדול, או לפחות כזה שמראה מאמץ הגנתי, לא משהו שהמאמן הסרבי הקשוח אוהב, ותבינו שלא בטוח שהשידוך הזה יעשה טוב לשני הצדדים. בסופו של דבר, ימים יגידו. 

הפועל ירושלים תפתח מחר את משחקיה ביורוקאפ מול יריבה בהזמנה, רוסטוק הגרמנית, לה זו הופעת בכורה במפעל. עם כל הכבוד לרוסטוק, היא לא ממחישה את איכות המפעל העונה. אפשר לדבר על שתי הספרדיות, בורגוס וטנריפה, ש"חצו את הקווים" ועברו מליגת האלופות של פיב"א ליורוקאפ, וגם על בחצ'שהיר, שאחרי שנתיים בהן הגיעה לחצי גמר היורוקאפ צירפה את סשה ג'ורג'וביץ', ששב לכדורסל האירופי אחרי שנזרק מפנרבחצ'ה לפני ארבע שנים.

אבל הסיפור הכי גדול זה שתי הסלוניקיות, פאוק ואריס, שעד לפני שנה-שנתיים נראו כמו מועדונים שהולכים לשום מקום, אבל הצליחו להביא בעלי הון ששמו לא מעט כסף.

אריס הצליחה לשכנע את ואסיליס ספאנוליס להצטרף לשורותיה, ואגדת העבר יעמוד על הקווים שלה. איתו הגיעו שחקנים סופר איכותיים כמו ננו דימיטרייביץ', מאט מורגן, אחרי עונה נהדרת בווירטוס בולוניה, סטפן יוביץ', ואסליס טוליפופולוס מפנאתינייקוס, תנאסיס אנדטוקומבו שמצטרף לאחיו קוסטאס, אלוף היורוקאפ אדם מוקקה, הפורוורד אי.ג'יי לידל, וקים בריץ' הוותיק. עם מאמן, שרק לפני שתי עונות הגיע לגמר היורוליג, וסוללת שחקנים כזאת, פחות מזכייה ביורוקאפ, תהיה אכזבה.

גם אצל פאוק יש מאמן עם חתיכת שם, אנדראה טרינקיירי, שהצטרף למועדון באמצע העונה הקודמת כסוג של יועץ וכעת יאמן את הקבוצה. טרינקיירי גרם לניק קלאתס להצטרף לפרויקט המסקרן, לצד צדי עוסמן שעזב את פנאתינייקוס (וכבר ניצח אותה בשבת עם סל על הבאזר בחצי גמר הסופר-קאפ היווני), נאז מיטרו-לונג, ושני האקסים של הפועל ת"א, מרקוס פוסטר וקייל אלכסנדר. עוד שחקן מעניין הוא הפורוורד רייקוואן גריי, שנתן עונה נהדרת באא"ק אתונה, והיה על הרדאר של לא מעט קבוצות יורוליג. בדומה לאריס, המטרות של פאוק זהות, בטח עם ההשקעה הכספית האדירה – זכייה ביורוקאפ. 

בסוף, היורוקאפ שגדל ל-32 קבוצות במקום 20, התחזק משמעותית. זה לא רק היווניות, הטורקיות והספרדיות, אלא יש תחושה שההזדמנות האדירה שהיתה להפועל ירושלים לזכות ביורוקאפ החלש ביותר בהיסטוריה, ההזדמנות שהלכה לאיבוד ונזרקה לפח, לא תחזור. בשביל לזכות ביורוקאפ ולקבל את הכרטיס המיוחל ליורוליג, הפועל ירושלים תצטרך לעבוד הרבה יותר קשה. מצד אחד, היא אמורה להיות קבוצה טובה יותר, מצד שני, היא כבר לא הפייבוריטית כפי שהיתה לפני שנה. ההתחלה, במשחק הכי נוח שהיתה יכולה לקבל, היא קריטית. ואולי בכלל החלום להגיע ליורוליג יתגשם אחרי הישיבה המכריעה ממש בעוד שבוע, ב-5 באוקטובר, בה אמורים להחליט ולהודיע על חלוקת הרשיונות הנוספים. אם זה באמת יקרה, יהיה מרתק לראות איך הפועל ירושלים תתייחס לעונה הזו ביורוקאפ, כשהפרס בגין הזכיה כבר מובטח ממילא.