ג'ימי, זה שאתה יכול, לא אומר שאתה צריך
הקישור הועתקג'ימי קלארק לא נולד גיבור-על. למעשה, אף אחד לא נולד גיבור-על. כלומר, יש כאלה שכן, כמו ת'ור או ויקטור וומבניאמה, אבל אנחנו מדברים על בני אדם. לא על חייזרים. וכן, אפשר להגיע לעולם הזה עם כוחות-על, כמו אנתוני בנט, גיא אסולין או סברמן (מי שמכיר מכיר). אנשים שאף אחד לא מטיל ספק בכישרון שלהם ובכוחות שקיבלו, אבל כאלה שיזכרו בעיקר כמי שלא הצליחו לנצל אותם, שלא הצליחו להפוך לגיבורים.
כי כישרון, מזל ורצון אף פעם לא מספיקים. תמיד צריך עוד משהו. ואמנם אף אחד לא נולד גיבור-על, אבל לכל גיבור-על יש את הרגע שבו הוא נולד. לפעמים הרגע הזה מגיע בבת אחת, כמו אצל ג'רמי לין, ולפעמים כמו במקרה של כריס ג'ונס - זה לוקח שנים של עבודה קשה ומסעות בערבות מונגוליה והרי שוויץ. ומול הרגע הזה, בהיעדרם של איפה לונדברג הפצוע וקיטון וואלס המאכזב, ניצב עכשיו ג'ימי קלארק.
דברו איתנו
יש לכם הערות או הארות על הטור?
בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.
אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו
אלחנן הכהן
התחלתי לשחק כדורסל בכיתה ו', לא הייתי מספיק טוב להתקבל לקבוצה האיזורית. אבל האהבה למשחק לא נעלמה. להפך. כי כדורסל בשבילי הוא הרבה יותר מסתם משחק. הוא תרבות, הוא היסטוריה. הוא אנשים. הוא משפחה. הוא סיפור. אז התחלתי לכתוב על זה. את החסך ההוא מכיתה ו' השלמתי כשהתחלתי לשחק כדורסל כיסאות גלגלים בגיל 30.
