אפשר להיות שחקן כדורסל והומו

אני לא מעריץ שחקני כדורסל. זאת אומרת, החיים בסביבתם גרמו לי להבין שבסופו של דבר מדובר בבני אדם, כמו כולנו. שלא תבינו לא נכון, את רובם הגדול אני באמת מעריך בטירוף, אבל בין הערצה להערכה עובר גבול, ולא תמיד דק. ולמרות זאת יש שחקן אחד, שרובכם כנראה לא שמע עליו, שאני מעריץ. שחקן שבמובן הכי פשוט של המילה עשה מהפכה, ואתמול, בגיל 28 בלבד, הוא פרש מכדורסל. אייזק האמפריז.

האזינו לאלחנן מקריא את הטור5 דק׳1x

סיקור הפרישה של האמפריז בתקשורת האוסטרלית

תראו. להיות הומו בעולם הכדורסל זה לא דבר מאוד פשוט. כן, לרוב מוחלט של האנשים זה לא מזיז, ובמרבית המקרים זה פשוט לא רלוונטי. אבל בכל זאת, מגרשי הספורט הם מקום שמקללים בו לא מעט, וכשהמילה "הומו" נאמרת בקונוטציה הזאת זה בהחלט עושה איזה קווץ' בלב. וכן, למרות שהכדורסל הישראלי הוא מקום יחסית מתקדם וליברלי, עדיין יש אוהדים, גם כאלו שאוהדים את אותה קבוצה כמוני, שחושבים שאני טמא. התופעה הזאת, של הומופוביה גם אם אינה גלויה, לא ייחודית לישראל, כשג'ייסון קולינס, זכרונו לברכה, יצא מהארון היו לא מעט דמויות בעולם הכדורסל שבלשון המעטה הסתייגו. וכשאמארה סטודמאייר הגדול נשאל פעם בראיון מה הוא היה אומר אם היה לו חבר הומו בקבוצה הוא ענה חצי בצחוק חצי ברצינות: "אני אלך להתקלח מעבר לכביש, אדאג שהבגדים להחלפה שלי יהיו מעבר לפינה, ואסע לאולם בדרך אחרת". 

שלא תטעו, הארון הוא מקום מאוד מפחיד, וחשוך, ומדכא וכואב. כמעט לא משנה מי אתה או איפה גדלת - לצאת ממנו זה מפחיד, מאוד. ות'אמת? אחרי שירות צבאי ארוך בסדיר בקבע ובמילואים - אני באמת מבין חלק מהחששות של כדורסלנים לצאת מהארון. אבל בניגוד אליי - אדם יחסית אנונימי - עבור שחקן כדורסל מקצועני, כזה שתלוי לא מעט בכימיה בתוך הקבוצה וחשובה לו אהבת הקהל, היציאה מהארון היא דבר מפחיד עוד יותר. זה הארון שאיתו אייזיק האמפריז היה צריך להתמודד.

ובהתחלה? הוא לא התמודד טוב. אחרי סיבוב קצרצר ב-NBA, בג'י-ליג ובאירופה, בעונת 20/21 האמפריז חזר לאוסטרליה וחתם באדלייד36. על המגרש הוא הרשים עם 13 נקודות. 7 ריבאונדים ו-2.6 חסימות ב-23 דקות. אבל כשהאורת כבו, הוא הפך לאדם אחר. מדוכא, מפוחד, ואפילו אובדני. כמה שנים אחר כך הוא סיפר:

זאת הייתה אחת השנים הקשות בחיי. הייתי בכושר שיא ושיחקתי טוב, וזאת אמורה להיות אחת התחושות הטובות שיש, אבל לא במקרה שלי. הייתי יכול לשחק מול 10,000 איש שמעריצים אותי וקוראים בשמי, אבל כשחזרתי לדירה שלי הייתי לבד. והרגשתי שאין לי ברירה אלא להיות לבד. כי אני פשוט לא יכול להיות שחקן כדורסל והומו. ובאמת, לקראת סיומה של אותה עונה היה רגע שבו הבדידות, השנאה העצמית והבושה שלי עשו את שלהן, החלטתי שפחות יכאב לי לקחת את חיי. לצערי החלטתי שזה הסוף, וניסיתי להתאבד. רק כשהתעוררתי למחרת בבוקר הבנתי מה עשיתי.

סרטון היציאה מהארון של האמפריז

בעונה שלאחר מכן האמפריז נפצע ונסע ללוס אנג'לס להתאוששות. מהר מאוד הוא התערבב עם הקהילה הגאה המקומית. ושם, לדבריו, גילה שהוא יכול להיות מאושר, שהוא פשוט יכול להיות הוא. כשחזר מהפציעה, הפעם למלבורן יונייטד ולא לאדלייד, האמפריז החליט שהוא לא מסתתר יותר, הוא אסף את חבריו לקבוצה וסיפר להם הכל. אבל הוא לא הסתפק בלספר רק להם, הוא רצה לספר לכל העולם. והוא לא רצה לספר רק על הנטייה המינית, הוא רצה לספר על ההתמודדות עם הדיכאון, על האובדנות. רצה להגיד שכן,  אפשר להיות שחקן כדורסל מצויין - והומו. שכמו אצל כל אדם, מאחורי הזוהר והחיוכים של השחקנים הכי גדולים ומוכרים בעולם מסתתרת נפש שיכולה להיפגע. אני לא אדם שבוכה הרבה, בכלל לא. אבל כשהסרטון הזה יצא בשנת 2022 פשוט לא יכולתי לעצור את הדמעות. לא רק בגלל הסיפור המרגש של האמפריז, אלא בגלל ההבנה שגם אני יכול להיות חלק אמיתי מעולם הכדורסל. גם לי יש מקום. 

נכון, לא הכל היה ורוד ואחרי היציאה שלו מהארון היו גם תגובות הומופוביות, הן מצד שחקנים והן מצד אוהדים. וכן, המהפכה עוד לא הושלמה. היציאה מהארון לא נעשתה קלה יותר ועדיין יש לא מעט שחקנים הומואים שמפחדים לצאת מהארון. על פי הידוע לי בכל העולם יש רק שני שחקנים נוספים מחוץ לארון (סבסטיאן וגה מהליגה הארגנטינאית וג'וש סקוט מהליגה היפנית השנייה), נתון שפשוט לא מסתדר סטטיסטית. אבל בארבע העונות שעברו מאז, האמפריז הפך לאחד הסנטרים הבולטים והאהובים בליגה האוסטרלית. ויותר חשוב, מעבר להצלחה המקצועית, האמפריז הצליח להוביל מהפכה. לפחות על פי מה שאני יודע, הליגה האוסטרלית היא הליגה היחידה בעולם שמקדישה סיבוב משחקים לקהילה הגאה. עם דגלים על החולצות והפרקט, סרטוני הסברה ופעילויות חברתיות מחוץ למגרש. 

"שיניתי את ההיסטוריה", הוא אמר אתמול בהודעת הפרישה שלו, שהגיעה בגיל 28 בלבד בעקבות פציעת ברך טורדנית. ואני לא יודע אם התכוון להיסטוריה של הכדורסל, להיסטוריה של הקהילה הגאה או להיסטוריה של אדלייד36. מה שבטוח שאת ההיסטוריה האישית שלי הוא בהחלט שינה. אז אייזק, אם איכשהו אתה קורא את זה. רק רציתי להגיד תודה. ובהצלחה בקריירת המוזיקה שאתה מפתח כבר שנים. מקווה שגם שם תשנה את ההיסטוריה. 

האמפריז בביצוע מרגש ל"הללויה"