כוח משיכה משלו

גביע ווינר הוא מפעל חסר חשיבות בחשיבותו. לא, אין הכוונה לכך שכל אוהד, מאמן, שחקן או בעלים צריך פשוט להתעלם מתוצאת המשחק ובטח שלא מהדרך שבה הקבוצה שיחקה, אבל כדאי לקחת אותו בערבון מוגבל, בטח שמדובר בשלב רבע הגמר.

האזינו להופמן מקריא את הטור6 דק׳

כמו ספורטאי שמזיע מול מיקרופון דקה אחרי המשחק, גם אני אשלוף את הקלישאות: במקרה של ניצחון - "לא נסתנוור מהתוצאה ונמשיך לעבוד קשה". במקרה של הפסד - "העיקר שאף אחד לא נפצע והרווחנו עוד דקות רוטציה כדי להכניס שחקנים לעניינים". קשה להדגיש כמה הקלישאות נכונות במקרה הזה, אבל הטורניר הזה פשוט לא מהווה שום אינדיקציה לאיכות העונה שצפויה לקבוצה שלכם.

ובנושא אחר לגמרי: אורלנד צריך להתפטר ואובראדוביץ' חייב לקבל העלאה.

מעבר לדקות הראשונות במשחק רבע הגמר שבו טיילה הפועל ירושלים לניצחון על בני הרצליה, זהות המנצחת הייתה ברורה. 20 הפרש קליל לא יגרום לי להסיק מסקנות, לא על המנצחת ולא על המפסידה. בכל זאת, בדיוק כמו בדברי הפתיחה, זה כולה רבע גמר גביע ווינר, אבל אי אפשר להתעלם מהתופעה ששמה קנת' לופטון ג'וניור. פשוט אי אפשר.

כשלופטון חתם בירושלים, הייתה קצת התקשקשות ברשתות על המאצ'אפ המעניין שלו עם די.ג'יי ברנס. עכשיו, אני הגרופי הכי גדול של האיש הנחמד ללא השן הקדמית, אבל זה די כמו ההשוואה בין ירושלים להרצליה: הראשונה עמוסה בציפיות ובאיכות מוכחת, וכל משחק עבורה הוא חובה; השנייה - ובכן, השנייה רוצה לנצח יותר ממה שהיא מפסידה. ולא, אני לא מפשט מדי את המטרות של הרצליה, זה בדיוק מה שיהוא אמר בראיון סוף המשחק.

ללופטון יש כוח משיכה משלו. אתה פשוט רואה ומבין שהכול יעבור דרכו (או סביבו). כוח המשיכה שלו כל כך חזק, עד שהבנאדם עומד באמצע וסביבו מסתובבים גופים אחרים. לפעמים אלו השחקנים שלו, שנהנים מהמסירות שלו ומכך שהוא מכווץ את ההגנה בצורה מופלאה, ולפעמים אלו שחקני היריבה - שסתם עומדים שם, חוטפים ממנו פצצה ונשארים חסרי אונים כשהשופט שורק עוד פאול לחובתם, בעודם רק מנסים להגן על הגוף מעצמת המגע.

את הרבע הראשון הוא סיים עם 2 נקודות בלבד ו-4 אסיסטים. נשבע שעם מיליטיץ' קצת יותר מרוכז, היו שם עוד שלושה אסיסטים אבל לסרבי נגיע מאוחר יותר. מה שבעיקר היה אי אפשר לפספס זה את הדומיננטיות החריגה שלו בהתקפה הירושלמית.

הרצליה פתחה ושמרה רוב המשחק אזורית, ולשחקנים חכמים כמו לופטון זה פשוט נוח מאוד. הוורסטיליות שלו בתפרים של האזורית רוצחת הגנות, גם כאלו שקשיחות בהרבה מהרכות והאדישות של הרצליה. פעם אחר פעם לופטון הגיע לאזור ההיי-פוסט, ומשם קיבל את כל ההחלטות הנכונות: פעם זו משיכה של ברנס גבוה ומסירות לוב למיליטיץ', פעם זה לבורג שחותך על הבייסליין, פעם זה כדרור חזק וגבוה שאוסף אותו מאוד מאוחר כדי להשתמש בטאץ' הנהדר שלו, וכמובן, כשההגנה מתכווצת, הוא מוציא את הכדור לקליעות נוחות מבחוץ. זה קל לו. הרצליה אמנם לא הקשתה, אבל עדיין זה קל לו. 17 נקודות, 10 ריבאודנים ו-6 אסיסטים. יכל יותר.

אסתכן בחילול השם, אבל העובדה שהארפר פצוע בתחילת העונה יכולה, איכשהו, בצורה עקומה מאוד - להתברר כדבר טוב. אין לי ספק שהארפר ולופטון יכולים לחיות זה לצד זה מצוין, ואני אפילו מהמר שזה בדיוק מה שיקרה עוד שלושה חודשים כשהרכז יחזור, אבל העובדה שהארפר לא פה, מפנה את כל הבמה לבריון הכדורסל (מומלץ: Bully Ball CEO). אל תסקלו אותי, זו רק מחשבה.

דושאן מיליטיץ', שהגיע אלינו מלבנון בסדרה שנגמרה בשבוע שעבר בערך, פתח בחמישייה ונראה, איך נגיד? מהוסס. משהו שם עדיין לא חד וכדורים ברחו לו מהידיים. הוא שיחק 8 דקות וקלע 6 נקודות, אבל לא נראה שאובראדוביץ' היה מרוצה ממנו; הוא היה הראשון לצאת מהחמישייה אחרי הפתיחה הפחות טובה של המשחק וחזר למגרש רק לקראת סוף הרבע השלישי. בפתיחתו של הרבע הרביעי הוא שוב הוחלף מוקדם וזה קצת מראה על כמה המאמן סומך עליו. גם בהגנה, כבר מהמהלך הראשון, הוא ספג סל שלא הצליח להתמודד עם הכח של די.ג'יי ברנס.

אני מאוד מקווה בשביל האוהדים הירושלמים שזה לא סיפור דימה סקפינצב שוב. אבל היי, זה גביע ווינר, והבנאדם לובש מסכת פנים. אולי כשיוריד אותה הכדורים ידבקו לו לידיים. אני לא קופץ למסקנות. מודה שעדיין נדלקה לי נורת אזהרה קטנה לגביו.

הרצליה עלתה בהרכב גבוה, שמרה אזורית לא טובה, ולא היתה קרובה לקצב שהיא רצתה להנהיג כל העונה ולא לקצב שבו הקבוצה שיחקה בשני המשחקים הראשונים בגביע ווינר. אורלנד הולך כבר שנתיים עם הדרך הזו, אבל 68 הנקודות שהם קלעו היום הן כנראה הסקור הכי נמוך שהרצליה רשמה תחתיו בשנתיים האלו. אתן להם הנחה כי הם שיחקו היום ללא ברוטון, מועמד ודאי לתואר מלך הסלים של העונה, ועדיין גם עם פערי האיכות האלו, יכולנו לצפות לקצת יותר ממנה. לא נורא, אמר אורלנד, לליגה כבר נהיה מוכנים.

3 נקודות בקטנה:

1. ירושלים שוב עם אחוזים מזעזעים לשלוש, כשנמרוד לוי הוא נקודת האור עם 3/7. אני לא רואה מי בדיוק פותר לקבוצה את בעיית הקליעה, אבל בצורה מוזרה, היחיד שאני חושב שיכול להיות יציב בעניין הזה הוא לוי.

2. אובראדוביץ' בנוי מאוסף של סטריאוטיפים למאמנים סרבים: פדאנט, קשוח, צועק על השחקנים שלו, מדבר אל עצמו, וכמובן מספק שואו עם תנועות ידיים ופרצופים מוגזמים וחסרי פרופורציה אחרי טעויות של השחקנים שלו. שמחה גדולה.

3. הרצליה, כידוע, שיחקה בלי ברוטון וזה השאיר הרבה זריקות לשני הגארדים הישראלים שלה: האנאס וגרשון. שחקנים, איך אומרים בישראלית? אלה אין להם חשומה. הבושה מהם והלאה, ואני לא חושב שזה דבר רע. אני מת על הביטחון העצמי של שניהם. למרות שלפעמים הם יכלו לוותר על זריקה, עדיין עדיף ככה. גרשון העיף 11 שלשות באחוזים טובים, והאנס השליך 13 זריקות מכל הטווחים. אהבתי.

הכדורסל הישראלי חזר וגם אתר הדיסקו. תעשו מנוי תקבלו תוכן איכותי לפנים. שמח שקראתם או האזנתם.