מעדיפים איכות על כמות: בירושלים לא זורקים סתם לשלוש
צילום: אלן שיבר, באדיבות ליגת ווינר סל
הקישור הועתקהליגה חזרה, ואני חזרתי לשבת מול המשחק המרכזי, לזפזפ למשחקים הנוספים ולנסות להבין האם מה שעשו הקבוצות בפגרה ישפיע כבר על המחזור הראשון. אין הפתעות גדולות, רוב הקבוצות אוכלות את הדייסה שהן בישלו לעצמן. שלושת הגדולות ניצחו בהפרשים גדולים, וגם המשחק הצמוד היחיד נגמר בתוצאה הגיונית אם מסתכלים על ההכנה של שתי הקבוצות. נתחיל במשחק המרכזי.
23 הפרש. על הבדלי הרמות כבר נאמר הכל בטור המצוין של רואי נחום. ועדיין, פתיחת המשחק הייתה אדירה: מופע הסרטים הסגולים שנזרקו לפני הג'אמפ בול, כולל סדרנים שהכינו מראש מפוחים כדי לפנות מהר את המגרש. אולי זו בכלל הייתה התשובה לשאלה ששאלתי בטור המערכת לפני פתיחת העונה: הימור או ויתור? חולון באה להתחרות, הקהל בא לדחוף אותה, ולאף אחד מהם לא היה אכפת מי היריבה.
אבל בסוף, אפילו אחרי רבע ראשון של מלחמה ותחרותיות עם נקודה הפרש בלבד לירושלמים זה לא מספיק. יש רצון, יש קהל ויש אווירה. יכולת? גם אם יש, היא לא מספיקה.
ירושלים ניצחה כמעט בכל הסטטיסטיקות שמרכיבות משחק כדורסל. קודם כל, היא קלעה יותר, וזה מן הסתם עוזר. אבל בואו נראה: ניצחה בריבאונד? כן, בהפרש עצום. קלעה טוב יותר ל-2? כן, וגם זרקה יותר. קלעה טוב יותר מהשלוש? כן. רגע, מה? ירושלים ניצחה את היריבה באחוזים לשלוש? לא רק שהיא ניצחה את חולון באחוזים מחוץ לקשת, היא גם קלעה יותר שלשות בפחות ניסיונות.
עכשיו בואו נתעכב על זה רגע. האחוזים מהשלוש ילוו את ירושלים כל העונה, אבל מה היא עשתה שונה הפעם? או בעצם, מה היא עשתה שדומה לשני המשחקים שלה באירופה, ושהיא לא הצליחה לעשות מול מכבי בחצי גמר גביע ווינר? ירושלים, במודע או שלא (בטוח במודע), לא זורקת לשלוש אם זו לא זריקה ממש טובה.
תראו איך זה מתפרק לרבעים. נסו לחשוב על קבוצת כדורסל ב-2026 שזורקת 6 שלשות במחצית. בונא, זה קשה. זריקה אחת ברבע? ושעוד נכנסה? זה כבר באמת מעבר לדמיון. 11 שלשות ב-58% זה כמעט ברמת הפשע שהם לא זרקו יותר. אבל זה לא פשע, זה מתוכנן ובמודע, והקרדיט פה הולך לאובראדוביץ', וגם לשחקנים הממושמעים שלו. אבל איך? הרי המאמן הסרבי לא אמר באימונים "מי שזורק שלשה לא לעניין מקבל קנס". טוב נו, יכול להיות שהוא אמר את זה. אבל זה בעיקר בזכות העמידה של שחקני ירושלים, איך שהם נכנסים לתרגילים שלהם ואיך זה מייצר להם זריקות חופשיות לחלוטין. גם אם כרגע יש להם בעיה של ביטחון בקליעה, הזריקות כל כך טובות שהן נכנסות.
ירושלים מתחילה את רוב ההתקפות שבהן לופטון על המגרש, כאשר הוא עומד על המרפק הימני (האזור שבין פינת קו העונשין הימנית לקשת השלוש). יש לזה יתרונות, והראשון שבהם הוא שזה מקצר ללופטון את הדרך לסל. ככה, גם אם הספייסינג לא טוב ושחקנים מנסים לחנוק אותו, הוא לא צריך יותר מכדרור אחד כדי לאסוף את הכדור ולדרוס גופות בדרך לסל. ושוב, גם אם העזרה אגרסיבית, זה אמור לשחרר זריקות פנויות מאוד, בעיקר מהפינות. גם קבוצה שלא קולעת טוב אמורה לקבל מבטים פנויים וזריקות מאוד נוחות.
ירושלים מריצה תרגיל שנקרא אייברסון קאט: שני גבוהים עומדים על שני המרפקים, וגארד אחד עובר על שתי החסימות שלהם. מפה יש כמה אופציות, כמו פיק אנד רול בצד, מסירה להיי פוסט ובק דור, וגם גלישה של הגבוה בצד החזק ישירות לפוסט אפ, בדרך כלל לופטון. ושוב, כל התרגילים האלה נועדו רק להעמיד שחקנים שהקליעה היא לא הצד החזק שלהם בספייס כל כך נכון, שהם יקלעו באחוזים סבירים. בשלב מסוים, ברבע השלישי, נכנסו גם קליעות קשות, כמו של בורג מכדרור ושל סמית' מקילומטר. התאמה יפה של הירושלמים לכלים שלהם.
עם הארפר הסיפור יהיה קצת שונה ויחפשו שם מן הסתם יותר היי פיק אנד רול קלאסי אבל זה לא לעכשיו.
לופטון בא להחתים כרטיס, חנוכי ולוי נתנו את שלהם מעמדת הפורוורד, ובורג משכיח את הובר לגמרי. סמית' מעולה, וביחד עם זוסמן הם נועלים את הסל לגארדים שמולם. אבל דווקא בראון הוא איש המשחק מבחינתי. הוא מוכיח שאת כל מה שאיבד במהירות (והוא איבד), הוא מצא בסבלנות, בחוכמה ובניסיון. 5 אסיסטים ואיבוד אחד בלבד, ולמרות שמאוד קשה לו לעבור שחקן בכדרור, תחושת השליטה והסבלנות כשהכדור אצלו עוזרות לירושלים, כמו שאמרנו, לזרוק רק זריקות טובות.
לחולון, כמו לירושלים, יש את אותה בעיה: אחוזים לשלוש. אבל אם ירושלים מצאה פתרון בסבלנות ובזריקות טובות, שהעלו מאוד את האחוזים שלה, לקרוניץ', מאמן חולון, אין את המילה הזאת. מכירים את הסטייל: המאמן הזה רוצה לדחוף מהר את הכדור, ואם יש חצי מבט, זו רשות להעיף.
הבעיה בחולון היא שכרגע אין על מי לסמוך שיקלע. מדפורד עדיין לא מצא את היד שלו, ולא הייתי בונה על קרביץ. למרות ה-2/3, אנחנו יודעים שזה לא כוס התה שלו. אם סוארס, האריס וארצי לא יקלעו ברמה סבירה, גם סאנוגו יתחיל להתקשות, כשקבוצות יצופפו עוד יותר את הצבע כדי למנוע ממנו סלים קלים. שחר עמיר המשיך את השנה שעברה עם 3/5, אבל הוא צדיק אחד בסדום.
לא סתם הזכרתי את סאנוגו כמי שהכי ייפגע אם חולון לא תקלע סביר מחוץ לקשת. 20 נקודות, 9 ריבאונדים ואחוזים טובים הם כל מה שאפשר לבקש ממנו, אבל הטכניות ועבירות השיבוש הן תוצאה של תסכול מול ההגנה של ירושלים. בצורה קצת מפתיעה, בכל פעם שהסנטר הגיע לפיק אנד רול גבוה והתגלגל חזק פנימה, קרביץ ומדפורד מצאו אותו לסלים קלים. דווקא כשניסה להיאבק עם מילטיץ', לופטון ואפילו נמרוד לוי, הוא התקשה והתלונן לשופטים. אחרי מכה אחת יותר מדי לראש של בורג, הוא גם הורחק. מקווה בשבילו ובשביל חולון שזה יישאר רק במשחק הזה, כי לחולון קשה מאוד בלעדיו.
חולון חייבת פלאן B להתקפה העומדת שלה ואיך מול סוגי הגנות מנצלים עד תום את סאנוגו המאוד מוכשר. לקלוע משלוש לא יזיק, לא יזיק בכלל.
הפועל תל אביב ירדה לנגב וסיפקה משחק סביר שהספיק לניצחון נוח מול באר שבע. מה היא תיקח ממנו? אוטורו עם 21 זה אחלה אבל לא מיוחד, ברייאנט במשחק "חלש" עושה 9 נק ו-6 אסיסטים? בסדר אבל לדעתי היא בעיקר תיקח את המשחק הדומנייטי של יוגין ג'רמן.
היא עוד תשחק עם רישום הזרים, אבל בעולם שבו מיצ'יץ' כבר לא כזה צעיר, ובהתחשב בראיון ההזוי (לא מבחינתו) של סטורנסקי, שלא ממש שש לשחק ולחיות בישראל - איטודיס מצא רכז. ולא סתם רכז, אלא רכז סקורר שמייצר לעצמו ומספק אינסטנט אופנס שמתאים בדיוק לסגנון הבידודים שאיטודיס מנהיג פה כבר עונה שלישית. הפנים, מבחינת הפועל, לשבוע הכפול מול בשיקטאש ופאו.
באר שבע יכולה להיות מעודדת על 3/4 רבעים סבירים אבל לא יותר. נכון, הבדלי האיכות והכסף ענקיים אבל אי אפשר להסתפק בלצאת עם המחמאות, צריך לקחת את הדברים הטובים ולנסות לצמצם פערים עוד יותר במשחקים הבאים.
כבר כתבתי על קולמן אחרי גביע ווינר, מדובר בשחקן שמאוד מתאים לליגה שלנו, אולי אפילו לרמה גבוהה יותר והוא הראה את זה מול הפורוורדים של הפועל עם 24 נקודות ו-16 ריבאונדים מרשימים מאוד. גם קאביל עם 17 נקודות ו-7 אסיסטים היה טוב אבל שני החבר'ה האלה לא מפתיעים אותנו. כדי להיות תחרותיים לא רק עם הפועל אלא בכלל, צריכה באר שבע עוד קצת מהצוות המסייע כמו אביבי שנתן את שלו עם 14 נקודות ומשחק סולידי.
זה לא הליגה שלה ועדיין לא להסתנוור מהדקות הטובות ולא להתבאס יותר מידי מההפסד.
קריית אתא, במלטדאון מפואר, כמעט הצליחה להפסיד להפועל העמק: העמק רצה 12:1 בשלוש הדקות האחרונות. וכמה סמלי שדווקא ניב משגב החטיא את הזריקה האחרונה. משגב, בדיוק כמו העמק, עוד לא הגיע לעונה הזאת, לא בגביע ווינר ולא במחזור הראשון. 4 נקודות בלבד עם 6 איבודים, זה רחוק מאוד מהסטנדרט שהוא הרגיל אותנו אליו.
רגע, אתא ניצחה. מגיע לה כבוד, ומגיע כבוד לתומר אסייג, שקלע 5/7 לשלוש ו-26 נקודות בסך הכל. השיא של המשחק, ואולי של הערב, היה הפציעה שלו בחיבוק עם השחקנים, והראיון בשכיבה שהגיע אחריו.
קריית אתא ניצחה את הפועל העמק בתום דרמה אדירה כך מצטיין המשחק תומר אסייג התראיין בסיום😅 pic.twitter.com/uAGieCj43S
— Sport5 (@sport5il) October 11, 2026
בהצלחה לכל הנציגות שלנו במשחקים באירופה, ותחזירו את המשחקים לארץ, בבקשה.
דברו איתנו
יש לכם הערות או הארות על הטור?
בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.
אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו
אלעד הופמן
בכיתה ב׳ התחלתי לשחק כדורסל, אבל האמת? זה היה בגלל שבן־דוד שלי זכה בכיף כף, וגם אני רציתי שוקולד. פאסט פורוורד 12 שנים ואני שחקן ״מקצוען״. 22 שנים שילמו לי על התחביב, הייתי בכל הסרטים: אולמות ריקים ומלאים, עליות ליגה וירידות, וגם הפסדים כואבים לצד ניצחונות מתוקים. בן 40, עדיין מחכה לפריצה או לפחות לספר עליה. שיחקתי עם זר שאמר לי: "Yavne is a basketball factory". כמה שהוא צדק. נשוי, אב ל־3, באתי לרקוד.