המירוץ לתואר "הטובה מבין השאר" התחיל צולע
צילום: דני מרון, באדיבות ליגת ווינר סל
הקישור הועתקחג סוכות וחול המועד עכשיו אז התיישבתי ארבעה ימים רצופים מול משחקי רבע הגמר כדי להבין איך מגיעות לליגה הקבוצות שמחוץ לטופ 3, ואיך נאמר? באסה. לא אני וכנראה גם לא אתם מופתעים מפערי הרמות, אבל בטורניר פתיחת העונה אתה מצפה מהשחקנים, מוכרים יותר ופחות, לקצת יותר מוטיבציה ממה שראינו. מעבר לאיכות, שפשוט לא שם, מצופה מהם להביא משהו אחר. כנראה שהקלישאות על "להוכיח את עצמך" ו"כסף לא סוגר לריבאונד" לא עובדות פה, או שזה עובד אבל בליגה אחרת.
דברו איתנו
יש לכם הערות או הארות על הטור?
בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.
אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו
אלעד הופמן
בכיתה ב׳ התחלתי לשחק כדורסל, אבל האמת? זה היה בגלל שבן־דוד שלי זכה בכיף כף, וגם אני רציתי שוקולד. פאסט פורוורד 12 שנים ואני שחקן ״מקצוען״. 22 שנים שילמו לי על התחביב, הייתי בכל הסרטים: אולמות ריקים ומלאים, עליות ליגה וירידות, וגם הפסדים כואבים לצד ניצחונות מתוקים. בן 40, עדיין מחכה לפריצה או לפחות לספר עליה. שיחקתי עם זר שאמר לי: "Yavne is a basketball factory". כמה שהוא צדק. נשוי, אב ל־3, באתי לרקוד.