אולי הפעם גם תהיה לנו הכרעה

סדרת הגמר, הפועל נגד מכבי, הצהוב נגד האדום. אני קצת מרגיש כאילו סוף סוף קיבלנו בעונה הזאת משהו שציפינו לו. אחרי כל הטרלול שעברנו השנה, לפחות כרגע, סדרת הגמר היא בדיוק מה שקיווינו לקבל, ואם האיראנים לא יהרסו לנו, אולי אפילו תהיה לנו הכרעה.

הרבה דיברנו על אובדן הקהל, על אובדן החיבור בין הקבוצות לאוהדים ובעיקר על אובדן התקווה בכדורסל הישראלי. עכשיו אני מרגיש שיש פה סדרה שיכולה להצית מחדש את העניין ואולי להחזיר את הקהל למגרשים. זה לפחות בתיאוריה. ואם לא? לפחות נקווה לקבל סדרת כדורסל טובה, שבה שתי הקבוצות רואות את עצמן כפייבוריטיות לנצח, וזה דבר די נדיר בליגה שלנו.

נתחיל בהפועל תל אביב. הקבוצה חטפה העונה המון טלטלות. פתיחת העונה ביורוליג הייתה מטורפת וגרמה לכולנו לחשוב שאירופה כולה נמצאת בכיס הקטן שלהם. בתום עשרה מחזורים הם עמדו על מאזן של 2:10 ובשלבים רבים הוליכו את הטבלה. נכון, מי שראה אותם משחק הבחין שהם סומכים יותר מדי על הכישרון והמזל ופחות על יכולת קבוצתית ואימון, וזה כשאחד מגדולי המאמנים באירופה עומד על הקווים. ככה זה כשמשחקים אצלך כוכבי על בקנה מידה אירופי כמו מיציץ', בריאנט, מוטלי ואחרים.

עם החזרה של הכדורסל לישראל, הפועל חוותה בצורה די מפתיעה נפילה חדה. הפסדים בכל המסגרות הכניסו את המערכת ללחץ מיותר ובעיקר לבלאגן. זה, יחד עם הירידה בכושר של מיציץ', פציעות שחקנים ופיצוץ פרשיית ההימורים של בלייקני במכללות, רק הצית עוד אש במדורה. הקהל כאמור הפסיק להגיע עוד לפני כן, אך הקרע רק החמיר והמשחקים משכו מאות אוהדים בלבד. הפועל אמנם התאוששה מהמומנטום הרע הזה והעפילה לפלייאוף היורוליג, אך נראה שזה היה הגבול שלה. בסדרה מול ריאל מדריד הפערים כבר היו ברורים, והפועל סיימה שם את העונה האירופית שלה.

עד השורה הזו לא כתבתי מילה על הישראלים, וזה משקף היטב את המצב, הם פשוט לא היוו פקטור אמיתי. המגמה הזו השתנתה לפני כשבועיים, כשים מדר למעשה התחיל את העונה שלו. משחק עם שורה סטטיסטית בלתי הגיונית של 41 נקודות נתן את האות לבאות. פלייאוף שבו מדר קולע 20 נקודות בממוצע עם יותר מ-50 אחוז משלוש מראה שהוא בהחלט מצא זמן מצוין להיכנס לכושר.

מצא זמן להיכנס לכושר, ים מדר. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

ברבע הגמר מול ראשון לציון הפועל הפסידה את המשחק הראשון, ואפילו כתבתי על זה אז. הישראלים, או יותר נכון המחסור בהם בלי להכליל את מדר, היו בעיניי אחד הגורמים להפסד. בהמשך הסדרה המצב השתנה לחלוטין: אם במשחק הראשון הישראלים תרמו רק 30 אחוז מהנקודות ושיחקו כ 40 אחוז מהדקות, בשאר המשחקים המספרים עלו לכמעט 50 אחוז מהדקות ויותר מ 40 אחוז מהנקודות. נכון שמול הפועל ירושלים הסטטיסטיקה קצת התאזנה חזרה, אך התחושה הכללית היא שיש כעת יותר ישראלים לסמוך עליהם, ובליגה שלנו זה סופר חשוב.

בכל הנוגע לזרים, הפועל נמצאת בברוך קטן. מיציץ' בכושר מצוין התקפית ויחד עם מדר מייצר קו אחורי מעולה, אבל לגבי שאר הזרים אני לא לגמרי בטוח. אוטורו ובלייקני נמצאים בסימן שאלה, ואם לגבי בלייקני הפועל יחסית מסודרת מבחינת מחליפים, בקו הקדמי המצב פחות מזהיר. אודיאסי בסימן שאלה, וגם כשהוא משחק, לא מדובר באחד מאריות היבשת. אם עד כה זה הספיק להפועל, לא בטוח שמול מכבי תל אביב זה יעבוד, הרי גם הפועל ירושלים היא לא קבוצה המשופעת בגובה. ועדיין, הפועל מגיעה לסדרה הזו בנקודה די טובה. היא אמנם מעדה בפתיחת הפלייאוף מול ראשון, אך מאז התעשתה והציגה כדורסל טוב, מחויב ויציב, ובעבורה זה אומר המון.

העונה של מכבי תל אביב התנהלה גם היא בצורה די מוזרה. תחילת עונה רעה מאוד ייצרה המון רעש, ואפילו דיבורים על פיטורים של עודד קטש שלא יצאו לפועל. בצורה די מפתיעה, דווקא כשהיריבה האדומה שקעה בבוץ האירופי ונפלה מהרגליים, מכבי, שעל הנייר כבר הייתה צריכה להתפרק ולוותר על העונה, התחילה במסע מופלא שכמעט הביא אותה לפלייאין, וסידר לקטש חוזה חדש. קיבלנו חודשים שבהם ווקר, ומאוחר יותר קלארק, תפסו את תפקיד המושיע וגרמו לנו להשתאות מיכולות אתלטיות ששייכות למחוזות אחרים. ליורוליג זה כאמור לא הספיק, אבל בליגה מכבי חזרה לדרוס עם תוצאות ששייכות למשחקי מחשב ולא לפרקט שלנו.

כל זה היה נכון, פרט למשחק אחד קטן בסוף העונה שבו הפועל תל אביב דרסה את מכבי בלי רחמים. אני בספק אם המשחק הזה אומר משהו על הסדרה הקרובה. הוא היה די חסר חשיבות, וזה מטורף שאני בכלל אומר את זה, כי אין דבר כזה דרבי חסר חשיבות. תשאל כל אוהד כדורגל על דרבי ותראה מיד את הזיק בעיניים, לא משנה אם מדובר בדרבי נערים או במשחק אליפות. בכדורסל שלנו, בעונה הזאת, זה פשוט לא היה המצב.

מבחינת הסגל של מכבי, פרט לפציעה הקריטית של בלאט וזו של טי ג'יי ליף, שהיא כנראה פחות קריטית, היא מציגה סגל מלא. עם זאת, בניית הסגל הבעייתית יצרה מצב שבו שניים מהכוכבים הגדולים, קלארק וווקר, לא ממש יכולים לשחק יחד בגלל חסרונו של רכז טבעי, בטח בהיעדרו של בלאט.

היעדרות שהיא מכה קשה למכבי ת"א. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

נקודת האור והאקס פקטור הגדול של מכבי הוא כמובן אושיי בריסט. כשהוא הגיע הרימו גבה; הוא נראה מעט אפאטי והמספרים שלו לא היו גדולים. אבל ככל שהעונה התקדמה וחשיבות המשחקים גדלה, הרגשתי שיש על מי לסמוך. ברגע הנכון, בשנייה הנכונה, הוא תמיד יבצע את הפעולה הנכונה. בכדורסל זה מצרך יקר מאוד. שחקנים בנו קריירה שלמה על קלאץ', הבולט שבהם שעולה לי לראש הוא רוברט הורי, ובריסט בעיניי יכול להיות האיש הזה עבור מכבי, זה שמופיע בדיוק כשצריך אותו.

ניסיתי לחשוב על סדרות דומות בליגה שלנו ולמעשה אני לא חושב שהגעתי לסדרה דומה, לא בתקופתי לפחות. אולי אנשים יגידו אחרת, אולי מהתקופות שבהן לא ממש הייתי פה, אבל לראשונה יש פה סדרת גמר שבה מכבי תל אביב היא לא פייבוריטית מתוכנתת ומובהקת. למעשה, אפילו בהימורים היחסים כמעט זהים לחלוטין. מבחינת כישרון ואיכות השחקנים אני בטוח שאלו של הפועל יותר טובים, אך במאני טיים, יש למסורת ולהיסטוריה חשיבות גדולה, ואני מאמין שאלו גם ייקחו את מכבי אל האליפות בסדרה הזאת.

אז בעוד שאצל הפועל תל אביב אפשר להסתכל על הסדרה מול ירושלים כנקודת השוואה, המצב של מכבי שונה לחלוטין מכיוון שהיא דילגה על הפלייאוף ולא עמדה בפני תחרות אמיתית. לכן אני חושב שלמשחק היום יש חשיבות עצומה. ניצחון אדום ישים את הפועל עם רגל וחצי באליפות, בעוד שהפסד יפתח את הכל מחדש. אני רק מקווה שהקהל יגיע וייתן לנו נגיעה ממה שיכול להיות פה אם רק נשים לב, ואם רק נשקיע בספורט הזה שהוא החיים שלנו.