שאלה של עיתוי: אפקט המאמן החדש בחולון

כאשר אני חושב על מאמן חדש שמגיע באמצע העונה עולים לא מעט סיפורים על סינדרלות כאלה שהצילו את עצמן בעקבות שינויי מאמנים. בחולון עצמה סטפאנוס דדאס הגיע באמצע העונה ואף הביא להם תואר אירופי בדמות הליגה הבלקנית והגעה לרבע גמר ליגת האלופות של פיב"א עונה לאחר מכן. עבורי המקרה הבולט הוא מכבי ראשון לציון של עונת 2014/2015 שהביאה את שרון דרוקר אחרי שצביקה שרף קבר את הקבוצה. ועם זאת יש גם סיפורי כישלונות קולוסאליים כאשר הבולט שבהם היה של מכבי תל אביב בעונת 2016/2017 שהחליפה לא פחות מארבעה מאמנים. זה התחיל בארז אדלשטיין עבר לעוזר המאמן רמי הדר שהתפטר, המשיך במאמן זר בדמות בגאצקיס הלטבי וכמובן הסתיים עם אריק שיבק שבא להציל את העונה.

לפני כחודש וחצי בעקבות תבוסה כואבת להפועל תל אביב (שמאז אגב פשוט לא מפסיקה להפסיד) הנהלת הפועל חולון החליטה שהגיעה העת לזעזוע. דני פרנקו פוטר ובמקומו מונה עוזרו יואב שמיר כמאמן זמני. ייתכן ובחולון ראו את ההצלחה של גיא קפלן, קולגה של שמיר, שמונה למאמן ראשי במכבי ראשון לציון ופרח וקיוו שגם אצלם הנס הזה יקרה. בעיני זאת הייתה הטעות של חולון שעולה לה בסכנה שעונתה תהפוך לזאת הסיוטית של מכבי תל אביב מודל 2016/2017.

אפשר לדבר הרבה על "אפקט המאמן החדש" בנוגע לשחקנים שבוערים להוכיח את עצמם ועל שינוי אווירה בחדר ההלבשה. זה עובד לא מעט אבל כשממנים מישהו מהמערכת שמוגדר מראש כ"זמני" האפקט הזה מתאדה מהר מאוד. ובאמת זה היה רחוק מלעבוד. חולון לא מצאה את עצמה בלשון המעטה ולאחר מאזן דל של 2–5 (מבלי להחשיב את המשחק הביזיוני מול טרפאני שהתפרקה) הנהלת המועדון הבינה שאין מנוס ממינוי קבוע. חבל רק שעד שהיא עשתה זאת חולון הספיקה להפסיד בגביע שהיה אולי המסגרת היחידה שהיה לה מה למכור בה וגם זה קרה בתבוסה להפועל העמק.

הבחירה נפלה על פרדראג קרוניץ', מאמן בוסני סרבי עתיר ניסיון שאימן בעיקר בקבוצות דרג ב' בגרמניה. ההיסטוריה של חולון עם מאמנים זרים מעורבת מצד אחד. כאמור דדאס, שהיה סיפור הצלחה אדיר ומצד שני בוסקאליה שקצת פחות התחבר. הפעם חולון הלכה שוב על הקו הזר כשהבכורה של קרוניץ' הגיעה בדיוק במשחק הכי גורלי של העונה באירופה בקרב של להיות או לחדול.

קשה שלא לתהות על העיתוי. שמיר אמנם חטף בראש מריטאס במפגש הקודם אבל מה הטעם במינוי מאמן ביום המשחק עצמו? קרוניץ' אפילו לא הספיק לנחות בישראל ובשידור היה נראה שהוא בקושי שולט בשמות השחקנים. למרות זאת חולון נתנה פייט. אילולא הקטטה המיותרת של אדאמה סונוגו שסיפק מחצית ראשונה מהאגדות עם 23 נקודות ו 7 ריבאונדים ייתכן ולחולון היה סיכוי. אבל במציאות היא נשארה עם המחמאות ועם מאמן חדש למשימות שעוד נותרו.

עצוב לראות משחקים ללא קהל ואי אפשר לבוא בטענות לאוהדי חולון שלא מגיעים בהמוניהם לסמוקוב בולגריה, בטח לאור איך שהקבוצה משחקת. פיב"א ארגון קיקיוני שעדיין טוען ש"לא בטוח" לשחק בישראל ומאלץ אותנו לנדוד. המשחק היה בסימן של הפקרות הגנתית בשני הצדדים. הרבע הראשון נפתח בקצב רצחני עם סל רודף סל כאשר סאנוגו ומנפורד סחבו את חולון על הגב למרות חיסרון של וולטון ג'וניור וארצי הפצועים. חולון לא נתנה לריטאס להתרחק והמשחק נע במהירות ובכנות גם ללא הרבה IQ כדורסל. במחצית השנייה התחוללה קטטה כאשר סאנוגו דחף את מיודענו ספידי סמית׳ ולאחר מכן חבט במאסיליוס והורחק מהמשחק. זה היה מה שגמר את המשחק עבור חולון כי הסקור קפץ ליתרון דו ספרתי וזה כבר היה גדול מדי עבורה. 106-98 בסיום, סקור שמתאים ל NBA יותר מאשר לאירופה.

קרוניץ' קיבל התחלה מהסרטים עם משחק להיות או לחדול באירופה שהסתיים בהפסד ומיד לאחר מכן משחק מול הפועל תל אביב. נכון, הפועל של החודש האחרון שונה מאוד והרבה פחות מאיימת אבל עדיין מדובר על קבוצה שעד לא מזמן הייתה בפסגת היורוליג. בתרחיש מאוד הגיוני קרוניץ' הולך לפתוח את הקדנציה שלו ב 0-2 וברצף של שישה הפסדים רצופים לפני יציאה לפגרת הנבחרות ואני תוהה מדוע העיתוי הזה נבחר עכשיו.

אז מה ייחשב להצלחה עבור קרוניץ'? בליגת העל חולון אמורה וחייבת להגיע לפלייאוף. לוח המשחקים שנותר לה נוח יחסית למעט מפגשים מול הפועל תל אביב והפועל ירושלים. על הנייר חולון צריכה לנצח את כל השאר, אבל האם יש לה באמת מה למכור בפלייאוף?

בראייה ריאלית העונה הזו מרגישה גמורה. עבור חולון של היום הצלחה תהיה הימנעות מהפליי אין והחזרת הכדורסל הטוב ליציעים. הרי ברור לכולם שהסגל הזה לא ימשיך בשנה הבאה, הזרים המוצלחים יחפשו חוזים גדולים יותר והישראלים בעיקר מדגישים את פערי הרמות מול הזרים. קרוניץ' הגיע כדי לכבות שריפות אבל השאלה הגדולה היא האם הוא מסוגל לבנות כאן תשתית לשנה הבאה או שגם הוא יהיה רק עוד שורה בסטטיסטיקה של חילופי המאמנים בטוטו חולון.