.png)
.png)
.png)
יש מטרות ויש תובנות
- אלעד הופמן
- 26 באפר׳
- זמן קריאה 9 דקות
אני לא זוכר מתי קבוצה ישראלית שיחקה בליגה "בק-טו-בק". הפועל תל אביב, בחסות הפגרה שנכפתה עלינו והעובדה שהיא בעיצומו של רבע גמר היורוליג, נאלצה לכתת רגליה מהאולם בכפר בלום הישר להיכל רמז בקריית אתא - משל הייתה גילה אלמגור בציטוט אגדי.
הפועל ת"א הגיעה למשחק הזה אחרי הפסד מפתיע וקארמתי לגליל עליון. אם איכשהו פספסתם, האוזמן מסביר גם על זה וגם על מדר ואיטודיס בטור של שישי, אז אם עוד לא קראתם - עדיין לא מאוחר. התוצאה באתא הייתה שונה: הפועל ניצחה בסוף ונראתה בסך הכל בסדר, אבל בואו נסביר על המטרות של הפועל תל אביב בצמד המשחקים הזה, ובאתא בפרט.
קודם כל, לסמן וי. היה דיבור שהם בכלל לא חוזרים לארץ וכל הבולשיט הזה אבל שוב, גשו לטור של האוזמן. הם פה, לפחות חלקם, וכדורסל צריך להישחק, אפילו פעמיים בפחות מ-24 שעות. אוקיי, אבל מה הכוונה ב"לסמן וי"? אני מעריך שמדובר בלצאת בלי פציעות ולנצח קבוצות שלא נראה שיש להן תיאוריה לנצח קבוצות כדורסל נורמליות. איכשהו הפועל הפסידה לגליל, ולא נראה לי שזה הזיז לה יותר מדי - האמת, זה באמת לא אמור להזיז לה. על הדרך אף אחד לא נפצע, אז המטרות הושגו. סוג של.
אז מטרות קבוצתיות הן מובנות אז נשארו מטרות אינדיבידואליות. לא בטוח שכולן נכתבו על איזה לוח מאמנים בישיבת צוות של איטודיס אבל הן קורות באופן טבעי בסיטואציה שנוצרה. שני משחקי אימון בפועל לפני הסדרה הכי חשובה העונה. את המטרות אפשר לחלק לשתיים - אלה שאיטודיס חפץ בעיקרם וזה שלא. נתחיל בזה שלא.
את מוטלי, באופן כללי, איטודיס מחק מהרוטציה ביורוליג. הוא סיפק זוג משחקים דומה וסולידי עם 16 נקודות בכל משחק. הוא הוסיף 10 ריבאונדים נגד גליל ועוד 6 מול אתא, וכשהסתכלתי על המשחקים האחרונים שלו ביורוליג, גיליתי שהמשחק האחרון שבו שיחק דקות משמעותיות היה נגד ריאל, והוא אפילו היה שם טוב. 20 דקות ו-13 נקודות גרמו לי לחשוב שאולי בחלק האחורי של הראש שלו, איטודיס מבין שלמוטלי יש מקום מול הגבוהים של ריאל. אני מזכיר שמוטלי, בשנתיים הקודמות שבהן שיחק ביורוליג, החזיק בממוצעים של דאבל-פיגרס. מדובר בשחקן אדיר שנדחק לקצה הרוטציה בגלל התעלות של שני גבוהים אחרים.
30 הדקות האלה כפול 2 שמוטלי שיחק היו לגמרי מכוונות, מתוך מחשבה שהוא יקבל דקות משמעותיות מול ריאל. העובדה שבאותם משחקים איתי שגב שיחק 7 דקות בלבד בכל אחד, רק מחזקת את התחושה שלי לגבי הכוונות של איטודיס.
עכשיו לגבי אלה שאיטודיס מאוד חפץ בעיקרם - בלייקני ומיציץ׳.
מיציץ' הגיע לישראל לצמד המשחקים הזה, כאילו איטודיס אמר לו: "קח משחקים קלילים כדי להחזיר ביטחון, כי אני לא באמת סומך על ים מדר ועל יפתח זיו ואני צריך רכז". בפועל, זה לא באמת שינה כלום, כי מיציץ' שהיה מזעזע מול גליל עם 2 נקודות בלבד ב-19 דקות ואפילו לא עלה לפרקט נגד אתא בגלל מחלה. אז במטרה לתת למיציץ' שני משחקים כדי להיכנס לקצב, הכישלון היה קולוסאלי: לא רק שהוא לא היה טוב והביטחון המיוחל לא הגיע, הוא אפילו לא הצליח להשלים שני משחקים.
בלייקני יכול להיות ההבדל בין פיינל פור לעונה שהיא רק יפה. במפגש הראשון בין הפועל לריאל, שהיה צמוד והסתיים בהפסד בנקודה בלבד לספרדים, בלייקני היה השחקן הכי טוב של הפועל. לעומת זאת, במשחק שנערך לפני חודש, שהיה בשליטה ללא עוררין של ריאל, בלייקני נראה פחות טוב וקלע 3 נקודות בלבד. כל זה מסביר לגמרי למה הפועל בחרה להביא את בלייקני לצמד המשחקים בליגה.
איטודיס לא החזיר לישראל את ג'ונס או בריאנט, אז הגארד היוצר הבכיר ביותר שנשאר הוא אנטוניו. בדיוק בגלל זה, בדגש על המשחק נגד אתא, הייתה תחושה שרוצים שיזרוק כמה שיותר. הוא אמנם לא זרק מספרים לא הגיוניים, אבל עדיין אם נגד גליל הוא לא זרק בכלל ל-2, נגד אתא הוא כבר לקח 7 זריקות בתוך הקשת. הוא סיים עם 5/11 מהשדה וכרגיל רוב המשחק שלו התבסס על בידודים אבל כבר כתבתי פה בעבר ואסביר שוב:
אפשר להמשיך להסתמך על הבידודים של בלייקני, אבל אפשר גם להכניס אליהם תנועה ולאו דווקא במסירה וצעקה של "אופן". ראו לדוגמה את המהלך הבא: בלייקני מתחיל את ההתקפה ומוסר למדר. הוא גולש לפינה ומחכה בסבלנות שמדר יבצע פיק אנד רול מדומה עם אודיאסי, שימשיך אחרי החסימה לסקרין אווי לכיוון בלייקני באזור המרפק. בלייקני יוצא על החסימה לכיוון טופ אוף דה קי, ומשם האפשרויות שלו רבות: הוא יכול להמשיך ב-קרל (Curl) לכיוון הסל, יכול לעצור אם התזמון לא מספיק טוב ולהתארגן לבידוד של אחד על אחד, או יכול, כמו בסרטון, לעלות לאחד הג'אמפים הכי יפים באירופה. (41:50)
הפועל יוצאת עם ניצחון מקריית אתא, בלי פצועים, ועם הידיעה שמוטלי ממש לא ויתר על עצמו. ברור לכולם שצריך את בלייקני בשיאו כדי להיות תחרותיים בסדרה מול ריאל, אבל השאלה הגדולה נותרת סביב מיציץ' - עדיין "נוכח נפקד". יש לו הזדמנות בסדרה הזאת להחזיר לעצמו את ההילה שאפיינה אותו כל כך לפני הסיבוב באמריקה. איטודיס עוד מאמין בו, יש מצב שהוא היחיד.
קצת על מצבה העגום של קריית אתא: הקבוצה לא ניצחה משחק מאז תחילת שנת 2026, והיא נמצאת על רצף נורא של 11 הפסדים רצופים. עכשיו מחכים לה שלושה משחקי חוץ רצופים - מול העמק, הרצליה ומכבי תל אביב - לפני שהיא תתחיל את סדרת המשחקים הקריטית מול קבוצות התחתית. מעניין יהיה לראות אם אחרי ההפסד ה-14 ברציפות, בנטוב היושב-ראש ימצא את הדרך לדבר עם בנטוב המאמן.
אחלה משחק קיבלנו! כיף, כן ירבו. ניצחון אדיר לחולוניה במשחק שהציג תחרותיות ומקצועיות. דרך נהדרת להיכנס לשבת. אחרי שבוע ראשון של חזרת הליגה, שבו הרגיש כאילו אנחנו עדיין בליגת קיץ או בגביע ווינר, סוף סוף זכינו לראות שתי קבוצות איכותיות שהמלחמה והרצון שלהם לנצח, לא מנעו מהם לספק כדורסל טוב ותחרותי.
דווקא חולון, עם רוטציה קצרה מאוד, הצליחה לייצר את הריצה המכרעת במאני טיים. למרות העייפות המצטברת, השחקנים בצהוב סגול גילו אופי והשאירו את הניצחון בבית. אם הליגה הייתה מסתיימת היום, שתי הקבוצות יפגשו ברבע הגמר ויספקו סדרה צמודה ודרמטית.
מתאים לי. לא בטוח שאברהמי יסכים, אבל מתאים לי.
העמק פתחה ב-8:0 מרשים. אנחנו אמנם יודעים שאברהמי הוא מאמן הגנה טוב, והעמק מובילה את הליגה בספיגה (סופגת הכי מעט פר התקפה), אבל צריך לתת קרדיט גם לצד ההתקפי שלה. שלושת הסלים הגיעו בזכות ריווח נכון. העמק וראיתי אותה הרבה השנה, משחקת עם ריווח מצוין, כשהשחקנים עומדים או נעים לעמדות שמקשות על הגנת חולון לבצע עזרה.
זה התחיל עם חדירה של משגב: (00:11)
המשיך בחדירה עם פאול סל של אדוארס: (00:48)
ונחתם בשלשה של נציה, שהגיעה אחרי תנועה ומסירה יפה של אונגנדה שמתחה את ההגנה של חולון. הנה בפעם השלישית קרביץ כבר עוזר ומתחייב יותר מידי לאונגנדה שמוצא את נציה בפינה: (01:44)
קרוניץ' לקח פסק זמן מיידי, דקה ועשר שניות בלבד מהג'אמפ-בול. הנה תראו את הרצף הסלים בתחילת המשחק ותראו את הריווח של העמק וחוסר העזרה של חולון.
חולון חזרה מפסק הזמן אחרת ומיד הלכה לגרין ג'וניור. תרגיל יפה שהסתיים בסקרין אוואי לגארד שעוד הספיק לחתום בחולון לפני המלחמה, הוא סידר רגליים וקלע שלשה יפה. חולון יצאה לריצה של 14-6 בהובלת סאנוגו שהיה אדיר ברבע הראשון, והמשחק זז לכיוון שלה, משחק מהיר עם ריצות ויותר פוזשנים. 26-23 בסיום 10 דקות, לא בדיוק מה שאברהמי רצה, לגמרי מה שקרוניץ' חיפש.
הרבע השני המשיך עם השליטה של חולון, בעיקר בזכות הגברת קצב המשחק והפצצות אינטנסיביות מחוץ לקשת. בעוד העמק הייתה מושלמת עם 3/3, חולון הגדילה לעשות וזרקה 5/12 מהטווח. היא זרקה שוב ושוב, אבל לא הסתפקה בזריקה אחת, השליטה שלה בריבאונד לאורך כל המשחק עזרה לה להשיג עוד ועוד הזדמנויות.
השיא הגיע בהתקפה שהסתיימה עם שלשה של סאנוגו. המהלך הזה היה סיפור הרבע ואולי המשחק: זה התחיל בריבאונד התקפה של קרביץ, אחרי החטאת שלשה של טיילור, נמשך בהחטאת שלשה של זלמנסון, אבל סאנוגו היה במקום כדי לקטוף עוד ריבאונד התקפה. ואז מהלך הפוך שבו סאנוגו שהיה חופשי 3 מטר מהסל, דילג באיטיות החוצה, סידר רגליים וקבע 45-34. זה היה משחק של ריצות והעמק קבוצה קשוחה ובעיקר עם רוטציה הרבה יותר רחבה מחולניה. ריצת 11-4 בהובלת קמרון הנרי ובמחצית 4 הפרש בלבד לחולון.
הרבע השלישי, ובכלל המחצית השנייה, העלו שאלה אחת גדולה: האם חולון יכולה להמשיך לשחק עם רוטציה כל כך קצרה? 7 שחקנים בלבד, כולל 40 דקות של טיילור. אגב, טיילור רשם עד כה שני משחקים בארץ הקודש, ובשניהם שיחק 40 דקות מתישות.
גם ברבע הזה הנדנדה נמשכה. חולון פתחה טוב, אבל העמק חיכתה בסבלנות לרגע שבו זלמנסון וסאנוגו נכנסו לבעיית עבירות (4 לכל אחד) ופתחה מבערים. מנקו והנרי הובילו אותה לרבע טוב שהסתיים ביתרון של נקודה לעמק. 1:49 דקות לסיום הרבע, קרוניץ' הכניס את השחקן ה-8 ברוטציה, מייקי אליאסזדה, רק כדי להוריד אותו לספסל כעבור דקה וחצי. זהו, נחיה או נמות עם ה-7 שיש לנו.
ברבע האחרון והמכריע, קרוניץ' לא לקח שבויים. זלי וסאנוגו עלו יחד על המגרש, וזה השתלם מיד כשזלי מסר אסיסט לסנטר האמריקאי שסיים עם 2 נקודות. האגינס העלה את חולון ליתרון 4, אבל אז הגיעה התאמה הגנתית טובה של העמק: אין יותר חילופים זולים - ברוקס וגולדנברג נשארים עם הגבוהים, ומפה העמק שוב נראתה כמו הקבוצה שתנצח כאן. האיכות, העומק ושלישיית הגארדים שאמורים לסגור את המשחק בשבילה - משגב, אדוארדס והנרי אותתו שהניצחון בדרך חזרה לעמק.
כמו נהג ישראלי גנרי שמאותת כל הדרך בכביש הסרגל למרות שאין שם פניות והוא לא מתכונן לעקיפה, גם כאן, האיתות היה רק איתות. ההפרש כבר צמח ל-6 נקודות, 4 דקות לסיום עם סל של משגב, ופה חולון יצאה לריצת 14-2 מופלאה. ההגנה עבדה נהדר וייצרה 3 איבודי כדור בדיוק אצל אלה שהיו אמורים לסגור את המשחק בשביל העמק: משגב, אדוארדס והנרי איבדו כדור אחד כל אחד בתוך 2 הדקות האחרונות. בכלל, 4 נקודות בלבד ברבע המכריע משלשות הקלוז'רים שלך זה פשוט לא מספיק טוב.
כל הריווח האדיר של העמק מהדקה הראשונה במשחק נעלם כלא היה, כאשר גם זלמנסון וגם סאנוגו ביצעו הדג' אגרסיבי וטוב, וגם הספיקו לחזור לשחקן שלהם. העמק, עם זריקות קשות תחת לחץ של זמן, התפרקה בסוף. ניצחון עצום לחולוניה וכיף של משחק קיבלנו פה - כן יירבו.
מצטיינים: כל שחקני חולון ששיחקו הרבה יותר דקות ממה שהם צריכים.
מצטיין במיוחד: סאנוגו - 20 נקודות, 14 ריבאונד, 8 עבירות שסחט. שלשה אחת גדולה.
נעדר בעפולה: ניק אונגנדה עם נקודה בודדת עם ריבואנד בודד ב-19 דקות. לא נעים.
מכבי רעננה - הפועל ירושלים 95:93
תסתכלו רגע על המהלך המנצח של קשיוס ווינסטון על גוני יזרעאלי. הוא מתחיל בפרצוף לחוץ והרמת ידיים, ותוך כדי שווינסטון עובר את שוכמן, הפרצוף עובר להסכמה, כאילו גוני מבין שהוא הולך להפסיד. מיד איך שהכדור נכנס, הוא עובר למוד מלחמה ומסמן צעדים לשופטים באקט אחרון של לחימה על המשחק.
לפני המשחק, גוני היה חותם על משחק מכובד שבו רעננה שומרת על תחרותיות, מתרגלת את השחקנים החדשים ומחפשת ניצחונות ב"ליגה שלה". במקום זה, הוא קיבל רעננה לוחמת שלא מוותרת, ששיבשה לחלוטין את המשחק של ירושלים והפסידה על הבאזר.
אגב, היו שם צעדים.
מעברו השני של המגרש, ליטרלי מעברו השני, ישבו ביציע הקרוב לספסל של ירושלים גל מקל ודן שמיר. הם אמורים כבר לתכנן את העונה הבאה, אבל אין ספק שהראש עדיין בעונה הזאת. לראות את מקל מתרגש מסל הניצחון על רעננה זה קצת מוזר; איך שהכדור נכנס, הוא הסתובב לכיוונו של שמיר ונתן לו "כיף" על ניצחון גדול. אני מעריך שזה כיף של אנחת רווחה, מזל שלא הפסדנו.
את המשחק הזה אני מחלק לשניים: שלושת הרבעים הראשונים והרבע המכריע. בשלושת הרבעים הראשונים ראינו משחק מהיר עם המון איבודים, 14 לרעננה ו-15 לירושלים – בעוד שהרבע האחרון היה הרבה יותר אחראי, עם איבוד בודד בלבד לכל קבוצה. הקצב נרגע, וזה היה הרבע היחיד שבו לא נקלעו 45 נקודות ומעלה. אם בשלושת הרבעים הראשונים ראינו את רעננה נלחמת ומגיעה עד הבאר אבל לא שותה, ברבע האחרון היא כבר ממש הרגישה את הלחות על הלשון. שוכמן עוד יכול היה לעשות את זה רשמי, אבל הוא החטיא; את ווינסטון זה לא עניין, והוא קבר את הפלואטר בקור רוח נהדר.
אז את המשחק הזה ירושלים ניצחה, וצריך לחלק מחמאות לגוני יזרעאלי על משחק שני טוב שלו על הקווים ברעננה. אבל חייבים לצאת מפה עם תובנות על ירושלים - אתם יודעים מה, עזבו תובנות, קחו תובנה אחת.
ירושלים בעידן של חזרת הליגה היא לא אותה קבוצה.
טוב, זה ברור, אבל העניין הוא שאני לא בטוח שהיא בעצמה מבינה את זה. נכון עכשיו אין ווילי ואין מובלי, אבל יש סקפינצב וסמית'. למובלי ממש אין מחליף, אז ירושלים צריכה להתפלל שחנוכי או לוי יקלעו טוב מבחוץ. אבל לגבי ווילי? ווילי זה סיפור אחר לגמרי.
המחליף של ווילי על הנייר הוא סקפינצב. אין צורך להכביר במילים על ההבדלים הרבים בין שני השחקנים האלו, אבל בואו נדבר על הנקודה המרכזית: ווילי הוא שחקן מוביילי, שיריץ גם שלושה פיק אנד רול בהתקפה. גם אם הוא לא יקבל את הכדור לסיומת - בין אם זו מסירה ישירה מהחסימה ובין אם בנעילה בצבע, הוא לא יוותר לרגע על המהלך. הוא ירוץ שוב לחסום או ילחם על ריבאונד התקפה.
סקפינצב, לעומת זאת, הרבה פחות מוביילי. הוא יעשה נקודות רק אם יצליח לנעול שחקן ויצליחו למסור לו, או מריבאונד התקפה כשהוא כבר קרוב לסל. בגלל חוסר הגמישות שלו, גם כשהוא מקבל את הכדור קרוב לסל, קשה לו מאוד לסיים מבלי שמזיזים אותו משיווי משקל. הסיכוי לקבל ממנו סל בהתגלגלות פנימה שואף לאפס.
סמית' הרבה יותר דומה לווילי ברמת המוביליות שלו, אבל אחרי חילוף הוא לא שחקן שנועל קרוב לסל, ו-ווילי לוקח ריבאונד התקפה בכמות כפולה משל סמית'. בלי קשר, כבר שני משחקים שאלון בוחר לפתוח עם דימה, ובליגה שלנו - אם לקבוצה השנייה אין סנטר גבוה ופיזי אלא כל מיני פורוורדים שהוסבו לעמדת הסנטר - סקאפינצב בבעיה גדולה.
בגלל זה אני עדיין חושב שהפועל ירושלים לא שינתה את המחשבה שלה, והיא ממשיכה לשחק את אותו המשחק - כאילו יש לה את אותו גבוה אדיר שיטאטא את ההחטאות של הגארדים, יתגלגל עמוק לצבע ויחסל את האפשרות של היריבה להביא עזרה על קרינגטון, הארפר או קשיוס.
אוהדי ירושלים חושבים שהקבוצה שלהם היא קבוצת תחתית בלי הארפר, ולא בטוח שהם טועים. אבל קחו בחשבון שזה לא פחות נכון לגבי ווילי, שהיה "באנקר" של נקודות וריבאונדים, ובעיקר היה מושך את האש ששלושת הגארדים שלה צריכים כדי לייצר את מה שהם אוהבים לייצר. מאחל לירושלים לשנות גישה ומהר כי חולון ומכבי תל אביב מחכות כבר בשבוע הבא.
מילה טובה מגיעה לגוני ורעננה. רדפורד ורגלנד הם גארדים פנטסטיים ויוצרים בחסד; 30 נקודות ו-16 אסיסטים משותפים היו לצמד הגארדים מהשרון. אחרי הניצחון בשבוע שעבר פלוס המשחק הטוב היום, רעננה נראית טוב לקראת המאבקים על הישארות בליגה. עדיין חסר סנטר שייתן דקות מנוחה לפרימן, אבל בינתיים וורקמן וצ'טמן נותנים עבודה.
תגובות