1. אין מגיע – התגובה הטבעית של מרבית אוהדי הכדורסל המקומיים למראה הספסול של ים מדר בתחילת המשחק מול גליל עליון הייתה שדי כבר. כלומר, די כבר עם זה. למה הוא עושה לו את זה? ואז עלה מדר ונראה בדיוק כפי שאנחנו מצפים לראות שחקן מתוסכל פינת שבור בואכה שבו"ז. ואז הגיע המשחק ביום שאחרי. ושוב, ים מדר לא פותח בחמישיה. ולא, זה לא הרגיש כמו עונש, כי הרי לא פתח גם לפני, ולא משנה אם יש או אין מיציץ'. כ-3 דקות אל תוך העסק - והוא נכנס. ומשתלט מיידית על הארוע. ומצטיין. והידד, הקבוצה שלו הפעם כן מנצחת קבוצת תחתית. 

בואו נחשוב על זה ביחד. במה כאן איטודיס לא בסדר? נכון, מדר הוא בורג סופר משמעותי בכך שהקבוצה הזאת ביורוליג. בלעדיו, זה לא קורה. נכון, מדר שחקן שצריך לדעתנו (ולדעתי) להיות בורג משמעותי גם בקבוצת היורוליג. וזה לא קורה. כמו בדוקו שראיתי על האלק הוגאן בנטפליקס, דימיטריס איטודיס מזמן התאהב בדמות שהוא ייצר לעצמו, ואולי גם התבלבל בהתאם. הוא סוג של נהנה להיות הבאד גאי. ובחסות הנצחונות האחרונים, גם חזר לו הבטחון העצמי להמשיך עם זה. כל עוד הוא מנצח, סחטיין עליו. כל עוד הוא עומד במטרות, אז שיהיה לו בכיף. האם איטודיס צריך להחזיר למדר טובה תחת טובה ולתת לו דקות משחק בגלל העונה שעברה או בגלל המעמד שלו או בגלל ההקרבה שלו או בגלל שלגבי שחקנים אחרים (אהמ, מיציץ') הוא כן סבלני ולגביו הוא ממש לא? התשובה היא לא. רק לנצח משחקים. אין שום דבר אחר.

יכול להיות שאיטודיס נעלב ממשהו או מתנהל בצורה לא עניינית בכל הנוגע לים מדר, אבל סביר להניח שזה לא הסיפור. ים מדר מקצוען. שמקבל חבילות של כסף כדי לשחק כדורסל, כשמאפשרים לו לשחק כדורסל. ואני מנחש שהובטחו לו דברים אחרים כשהגיע, אבל אין מגיע. את המסקנות שלו ואת המהלכים שלו, ללא ספק, נראה ונבין בקיץ הקרוב, עם או בלי חוזה בהפועל תל אביב. נכון לעכשיו, אם אני יכול להשיא לעלם עצה, הוא צריך לשחק כדורסל. גם אם זה רק בליגה. גם אם זה רק מהספסל. זאת העבודה שלו. עדיף שיעשה אותה טוב. כמו שהוא יודע. כמו שהוא הראה מול קרית אתא.

2. כפר בלום ורנדולף – העניין עם הפועל תל אביב הוא שיש כל כך הרבה בלאגן מתמשך, בלתי נגמר סביבה, עד שזה הופך לרעש לבן. למעין זמזום שלא פוסק. אה, רוצים לשחק יום אחרי יום. אה, לא רוצים להגיע לארץ. אה, לא ישחקו בכפר בלום כי מסוכן. אה, כן יגיעו. אה. האמת? אם יש כאן כוונת מכוון, ואני מניח שאין, זה לא פחות מגאוני. הספין הכי טוב כדי לכסות את הקרחנה הוא פשוט לייצר הרבה יותר קרחנה. ואני באמת שלא יודע אם ההחלטה המקורית והמוטעית של מינהלת הליגה שלא לשחק בכפר בלום נבעה מאיזו דרישה או בקשה של האיטודיסים, אבל אני כן יודע שלמרביתנו, כבר לא איכפת. רק עוד יום בניוז סייקל שלא נגמר.

מה שאני כן יודע להגיד הוא שאי אפשר לבוא להפועל תל אביב ולו בחצי טענה בכל הנוגע למוטיבציה הבלתי פוסקת שלה לפעול במקסימום לטובת האינטרסים של עצמה. לחשוב על עצמה. לדאוג לעצמה. לא לנסות להיות נחמדה, להבדיל מאיזו קבוצה ירושלמית שאנחנו מכירים. כך הם הדברים גם ביחס לרישום של רנדולף מול גליל ואתא. אני מניח לרגע בצד את העניינים המשפטיים שנובעים מהחלטת מינהלת הליגה, כדי לדבר על המהות. עם חזרת המשחקים לארץ מחד ומאחר שקשה פה עדיין מאידך, פעלה מינהלת הליגה בצדק כדי לאפשר גמישות רחבה בפני הקבוצות, בכך שאפשרה לכל אחת להחתים עדיין 10 זרים, כאשר ניתן יהיה להחליף את הרישום של כל זר שחושש להגיע לכאן. אחלה. אם להפועל או מכבי או בית"ר יש 4, 5 או 10 זרים שחוששים, אפשר להחתים במקומם 4, 5 או 10 זרים חדשים. 

בפועל, מאחר שלהפועל תל אביב יש כרגע יותר מ-10 זרים פעילים, לאחר ההחתמות של אדווארדס ורנדולף, היא רשמה את האחרון לשני המשחקים האחרונים, במקום מלקולם. האם מלקולם חושש לחזור? כנראה. האם זאת הסיבה היחידה שבגללה לא הגיע? אולי. האם יחזור לכאן בהמשך, למשחקי הפלייאוף? זאת השאלה. הכוונה של מינהלת הליגה, לעניות דעתי המרודה, לא הייתה שקבוצות יחזיקו כאן סגל זרים דינמי של מעל ל-10 זרים. זה הרי ניצול לרעה של הסיטואציה. אם מותר משפטית, שילכו על זה. בינתיים, במשחק הראשון שהלכו על זה, רנדולף היה האחראי הישיר והברור להפסד המפתיע. גם עם המסירה שהובילה לסל הנצחון בצד השני וגם עם מהלך הבידוד עם הגב לסל שהסתיים בצורה קארמטית להפליא.

3. הרכז דאוטין – רציתי לכתוב לכם קצת על דאוטין, האיש שאחראי במידה רבה על נצחון בדרבי ועל הגביע הצהוב, האיש שסיים את עונת היורוליג עם ממוצע נקודות 8.1 למשחק, שזה יותר מאשר בלאט, סנטוס, הנקינס, דיברתולומיאו, לביא, ריימן ואפילו המורי הזקן. האיש ששיחק אתמול בחמת זעם מול מכבי ראשון לציון, קלע את, מה זה היה, 14 הנקודות הראשונות של מכבי תל אביב במשחק? וסגר בסוף עניין עם עוד איזו טריצה. האיש שלא ימשיך בעונה הבאה בקבוצה הזאת, ובצדק. 

אני מודה: אני משתדל להכיל עד כמה שאפשר את השטויות שלעיתים מפריחים אל חלל האוויר כל מיני מתיימרי כדורסל. לפעמים זה מצליח לי, לפעמים פחות. 

כשאני שומע שהבעיה עם דאוטין ג'וניור היא שהוא לא "רכז", אני תוהה אם המתיימרים מבינים בדיוק על מה הם מדברים. נכון, יש עדיין הגדרת תפקיד של רכז. הבעיה היא שנראה שהם חושבים שרכז זה סוג של מרכז כמו ארואסטי. רכז, כמו שהיו אומרים בדאחקות ששמורות לעידנים אחרים, שמרכז ולא מפזר. איזה צחוקים. תגידו, WHAT YEAR IS THIS? יש הרבה סוגים של גארדים. יש הרבה סוגים של רכזים. יש הרבה סוגים של קומבו גארדים. יש הרבה סוגים של שחקני כדורסל. מילא, אם היו אומרים לנו שמכבי תל אביב הזאת, למשל, זקוקה לרכז בעל מאפיינים אחרים. הבעיה של דאוטין במכבי תל אביב לא נוגעת להגדרת התפקיד שמישהו אומר, מבלי להבין (כרגיל) על מה הוא מדבר. הבעיה שלו היא שהוא לא מספיק טוב.

4. דיברתולומיאו – ב 19.10.25, שזה קצת יותר מחצי שנה אחורה, קלע ג'ון דיברתולומיאו את סל השדה ל-2 נקודות היחידי שלו העונה, בערך. זה קרה כשהשומר שלו, אלכס לדר, איבד לרגע ריכוז ואיפשר לקפטן הצהוב לחתוך עליו ולסיים בטבעת. אתמול, מול מכבי ראשון לציון, הגיע הסל השני ל-2, כשג'ון די סוג של שעט לעברו של הכדור, לאחר החטאה לשלוש של סורקין, וסיים בצורה נאה. את עונת היורוליג הנוכחית שלו סיים דיברתולומיאו עם שיא קריירה שלילי גם בכמות הזריקות ל-2 (14) וגם בכמות הפעמים בהן קלע (6). כל זה טבעי, כמובן, לשחקן שנמצא בחלק הסופי של הקריירה שלו, על כל המגבלות הגופניות שהדבר מייצר. השאלה שמעניינת יותר לדעתי, מבחינת אוהדי מכבי תל אביב, היא מה עכשיו. 

כי דיברתולומיאו, כמובן, הוא השחקן שלא מוותרים עליו. הוא האופי, הוא הלב, הוא זה שתמיד שם. כידוע, הוא גם הפלוס מינוס המצטיין. הוא גם זה שיודע לעשות את הפעולה הקטנה שעושה את ההבדל. הוא הדרק שארפ של דור ה Y או ה Z או הוואטאבר. ועל כזה קשה לוותר. עד שמגיעים לשאלת המחיר. אם ננטרל לרגע את תחושות הקהל, שלדעתי זה משהו שהבוסים בצהוב כבר לא יודעים לעשות, כאשר החל מההחתמה של לוני ווקר ועד זאת של קטש כעת דומה שאוזניהם בעיקר כרויה כדי לשמוע את הקולות, ונתכנס לכדי סוגיית תקציב, מתקרב הרגע שבו צריכים לעשות מעשה. 

וזה מתחלק לכמה רבדים: 1. מיהי החלופה העתידית, האם היא תהיה זמינה בעתיד ומה גובה העלות שלה לעומת העלות שלו? 2. עד כמה הקו האחורי הנוכחי ממשיך בעונה הבאה? כלומר, האם יצטרכו שוב את דיברתולומיאו, מעבר לכדורסל, כדי לאקלם כאן אנשים חדשים? 3. מה בכלל המטרות הכנות, האמיתיות, ולא אלו שמספרים רק לאלו שאמורים לחדש מנויים, בעונת המשחקים 26/27? תשובות טובות לשאלות האלו יעזרו, אולי, לקבל את ההחלטה. ועוד מחשבה אחת: תארו לעצמכם שהבן של שארפ מוכן להגיע וללבוש צהוב, תמורת הכסף הנכון (שזה אומר, למען הסר ספק, חבילות פסיכיות של כסף), כדי להיות זה שמגיע במקומו של דיברתולומיאו שהגיע, מעשית, במקומו של אבא שארפ? 

5. היה עוד מלא מלא כדורסל. על כל הנושאים החשובים הנוספים – בטור הקרוב של הופמן.

עד כאן לפעם זאת. שבת שלום. שיהיה לנו טוב.