תוצאות חיפוש

הסיבוב הראשון של טורניר המכללות מאחורינו. 32 משחקים ראשונים, 32 מנצחות, 32 מפסידות שמקפלות את הציוד עוד לפני שהאירוע התחיל. כזה הוא טורניר הנוקאאוט: חד, חותך ולעיתים אכזרי. המנה הראשונה של הטורניר סיפקה, לפחות לרגעים מסוימים, את הסחורה וסיפקה לנו דרמות, מהפכים וסלים מטורפים בשניות האחרונות. בדיוק כמו שכתוב בספר. לאלו מכם שפספסו את הרגע הזה, תתביישו לכם.

נהוג לחלק את העונה של מכבי תל אביב לשני חלקים. עד לפיטורים של קטש, שלא יצאו אל הפועל, והחל מתחילת הקדנציה השניה שלו, באותה הקבוצה באותה העונה. חלוקה משנית וחופפת במידה מסוימת היא עד לשלב בו אירחה בבלגרד, והחל מחזרתה ליד אליהו הישן. כלומר, מה שמוביל לכך שעכשיו הגיוני לדבר גם על החלק השלישי, שאחרי הביתיות. בסדר, והחמאנו והחמאנו והיללנו וקילסנו בכל הנוגע לשינוי הגדול שהובילו לנצחונות גדולים לא פחות. סבבה. כחלק בלתי נפרד מהריצה שהפכה את הצהובים לקבוצה תחרותית במפעל, קרו דברים שהם לא באמת הגיוניים. שהם חלק בלתי נפרד ממומנטום ולאו דווקא משהו שאפשר לייחס כולו לאיזשהי תכנית על של מישהו.

הפסד של מכבי תל אביב בליון, שהיה מחסל סופית את סיכויי ההעפלה של מכבי תל אביב לפליי אין היה יכול להיות סיום כואב מאוד, אבל גם הולם מאוד לעונה הלא שפויה שעוברת עליה. שוב מלחמה בישראל, כשאפילו צוות השידור מאחר לתחילתו בשל אזעקה. שוב גלות כפויה, אחרי הפריחה ביד אליהו. שוב המצלמה מתמקדת בשמעון מזרחי חמור הסבר, יושב ליד שני אוהדים מקומיים שמחופשים לליצנים. הכרוז המקומי, ככל הנראה מפעיל מסיבות באחד המתנ"סים בליון, מקנה לאירוע אווירה מגוחכת. הקבוצה המקומית אחרונה ביורוליג. בנוסף לכל הצרות, אושיי בריסט נעדר. המחצית הראשונה מסוייטת. הכל היה מוכן להפסד כמעט מובן, כמעט צפוי. ובכל זאת, כיאה לימים שבהם עפים טילים למולדת, החליטה מכבי תל אביב למות ביום אחר, כשם אחד מסרטי ג'יימס בונד (הפחות מוצלחים).

אחרי המשחק בין המדורגת ראשונה לבין המדורגת שניה, אותו שידרנו השבוע אצלנו באתר הדיסקו, הגיע הזמן לעוד אחד כזה. במוצאי שבת הקרוב, החל מהשעה 21:20, בשידור ישיר ומלא אצלנו באתר הדיסקו, נעלה עוד קרב צמרת מליגת ה BNXT. נועם יעקב, בעונת פריצה ואחרי תצוגת MVP במשחק הנצחון מול אנטוורפן, ינסה לככב שוב במשחק שבו תתארח קבוצתו אוסטנד, מהמקום השני בליגה, במשחק חוץ קשה מול אאלסט, שמדורגת במקום השלישי – ועם מאזן זהה.  השידור המלא אצלנו באתר, פתוח לכולם. פריגיים החל מהשעה 21:20. יש לא מעט דברים עליהם אנחנו ממליצים לשים לב במשחק הקרוב. קודם כל, על המשך ההתפתחות המקווה של הג'אמפר. נועם יעקב הוא שחקן אחד על אחד מצוין, כזה שמגיע אל הצבע בקלות יחסית, ובטח ברמת ההתנגדות של הרמה הזאת. את זה אנחנו יודעים. העונה, יעקב רוצה ומצליח להיות הרבה מעבר לכך. אלו לא רק האחוזים המצוינים לשלוש נקודות, שעומדים כרגע על 39.4%, אלא בכלל על יכולת הפול-אפ. על היכולת לייצר ג'אמפרים מתוך כדרור. הפעם, נמליץ לעקוב בעניין אחר המאצ'אפ המסוים של נועם יעקב במשחק הזה. הגארד היריב, זה שיושב לא מעט בעמדה מספר 2, הוא המועמד הכמעט ודאי לתואר ה MVP של העונה בליגה הזאת. דאנטה מדוקס ג'וניור. מדוקס, שחקן שעשוי מחומרים שמתקדמים מהר במעלה היבשת הישנה (ויכול היה, לפי פרסומים זרים, לעשות זאת כבר העונה), מוביל את הליגה במדד יעילות, בנקודות למשחק, באחוזים לשלוש נקודות (50%). הוא שני האחוזים מהקו, כשהוא הולך מעל 7 פעמים במשחק. הוא זכה בתואר שחקן החודש יותר מפעם אחת.  כשהקבוצות הללו נפגשו בפעם הקודמת, אוסטנד ניצחה בקושי ובהארכה, בעוד מדוקס מסיים עם 35 נקודות, 9 ריב' ומהלך אחד בסוף שהשתבש לו, כי השומר שלו היה נועם יעקב.  כאמור, אנחנו, הדיסקו, מלווים את נועם יעקב ואת אוסטנד שלו עד לסיום העונה, במשחקים נבחרים, אצלנו באתר. כל מה שאתם צריכים לעשות הוא לעשות קליק אצלנו, בתוך האתר עצמו, לראות את כל המשחק, כל הפריגיים וכל ההפתעות שמחכות לכם במחצית. יהיה כיף. בואו

על אפקט סופיה בפרט ובולגריה בכלל תוכלו לקרוא בהרחבה בטור המצוין של הופמן מהבוקר. אשכרה, ברמת קשר נסיבתי, אפשר להמשיך לנסות וליצור קשר בין הכדורסל האבוד של הפועל תל אביב עד לממש לפני רגע, לבין הדברים הממש טובים שהיא עושה בעת האחרונה בכלל ובשבוע האחרון בפרט. וכן, היריבות שלה השבוע, מצרפת ואיטליה, שייכות לחלק הממש תחתון של הליגה השניה בטיבה בעולם. ולא, זה בכלל לא רלוונטי לדברים טובים במיוחד שהאדומים עצמם מייצרים במשחקים האלו.

יש לי חבר שבת הזוג שלו לומדת וטרינריה בסופיה. כבר שלוש שנים שהוא על הקו, ושלוש שנים שהוא לא מפסיק לגמור את ההלל על הבירה הבולגרית: זולה, נעימה, בירה אירופאית לכל דבר. אני לא מתכוון לעבור מחר לסופיה, ולא נראה לי שמישהו אחר מהחבורה שלנו מתכנן רילוקיישן בקרוב, אבל כשזה נוגע להפועל תל אביב, אין עיר מתאימה יותר.

הצלחה של צוות שיפוט בכל משחק מתחילה הרבה לפני כדור הביניים, כבר בשלב שיבוץ השופטים והתאמתם למשחק. בשלבי הפלייאוף של היורוקאפ, היורוליג חייב לקחת בחשבון לא רק את רמת הקושי והתחרותיות של המשחקים, אלא גם את המשמעות שלהם. כל משחק הוא למעשה על כל הקופה, תרתי משמע: למנצחת עדיין קיימת אפשרות להעפיל ליורוליג, בעוד המפסידה מודחת.

מודה. לקח לי זמן להתיישב ולכתוב את הטקסט הזה. סביר להניח שכמוני, מרבית הצופים הישראלים של משחק רבע גמר היורוקאפ בין ירושלים לבין טורק טלקום אנקרה, כולל ואולי במיוחד אלו שאוהדים קבוצות אחרות, הרגישו מעורבים רגשית לקראת סופו והמומים למדי מיד אחריו. השילוב בין הדברים שהיו מוטלים על הכף, הסיטואציה הנוכחית שלנו בארץ הקודש בכלל ושל ירושלים בערב הזה בפרט, הכאוס שנוצר שם על הפרקט בבלגרד, במעין רויאל ראמבל שבו בכל פעם מודח עוד שחקן לובש אדום, שלשת ההולי מאדרפאקינגשיט של הובר ואז שלשת הלא.יאמן.שככה.זה.נגמר של אולמאן. יש הרבה דרכים לשלוח עונה אירופית וחלום בצידה קיבינימט. הפועל ירושלים בחרה אתמול בדרך המכאיבה מכולן.

חמש חמישיות שונות העמידה הפועל ירושלים ב-4:47 הדקות המכריעות של העונה. אף אחת מהן לא הוצבה על המגרש מבחירה. כולן נכפו על יונתן אלון. איך אני יודע? כי במשך 760 דקות ו-13 שניות, לאורך כמעט 19 משחקים (פלוס הארכה אחת) - ממחזור הפתיחה ביורוקאפ ועד שלהי רבע הגמר - המאמן לא השתמש ולו באחד מההרכבים הללו אפילו פעם אחת. פעם אחת, לרגע אחד, במשך עונה שלמה. חוץ מברגע הכי חשוב. הכי מכריע. הכי אומלל.

טקסטים רבים הושחזו על שיטת ההכרעות המוזרה ביורוקאפ. ביקורת נוקבת הוטחה במארגנים על התוצר שיצא להם. הושחזו, הוטחה - בואו, אלה אנחנו שהשחזנו והטחנו. והנה, אתמול בסוג-של-שמינית-הגמר, שניים מארבעת משחקי הנוקאאוט הסתיימו בניצחון חוץ. האם זה מוכיח את כל מה שטענו לאורך כל הזמן? קודם כל, כן.

לקראת אמצע ינואר, כשהמקום הראשון בבית המוקדם ביורוקאפ הפך לעובדה מוגמרת, החלו העיניים של אוהדי הפועל ירושלים לפזול לכיוון הבית המקביל - בניסיון לחלץ מתוך הבלאגן את התרחישים הרעים והרעים פחות לקראת רבע הגמר. מבין כל האפשרויות סומנה מיד טורק טלקום אנקרה כאופציה הגרועה ביותר. לא בגלל הראסטות המרשימות של קייל אולמן, או איום הקליעה של אורוש טריפונוביץ' (תישבעו שאתם זוכרים), וגם לא בגלל השפם המהודק של ארדם ג'אן שכבר מזמן איננו שפם - אלא רק בגלל סיבה אחת: בלגרד .

מכירים את הקטע הזה בסרטים המצוירים של פעם, כשאחת הדמויות רצה במהירות, עוברת את הצוק ולפתע מבחינה שהיא בכלל באוויר - ונופלת? גם ביורוליג זה קורה, ובדרך כלל לקבוצות חדשות, שמגיעות למפעל הבכיר, תופסות במפתיע מקום בטוח בצמרת - ואז נבהלות ומגלות שיש להן פחד גבהים. זה קרה בעבר לווירטוס בולוניה. וגם לפריז. וקצת להפועל ת"א.