.png)
.png)
.png)
יכול היה ללכת לכאן או לכאן. הלך לכיוון של הקבוצה שיש לה יותר משחקן אחד
- שי האוזמן
- 4 במאי
- זמן קריאה 4 דקות
במקום הפורמט המוכר של שאלות מהקהל, בואו נתחיל את הטור הפעם בשאלה אל הקהל. מי הכוכב הכי גדול של מכבי תל אביב? כי בירושלים, הרי, זה קל. ואצל זאת שניצחה אתמול בארנה? ואל תגידו קטש. אני מדבר על שחקן הווה. לוני ווקר? ג'ימי קלארק? רומן סורקין? לכל אחד מהשלושה בצהוב היה אתמול חלק משמעותי בנצחון הדחוק שהשיגה הקבוצה שלו. ג'ארד הארפר, הכוכב המובהק של פרויקט אדלסון, התגלה שוב ככוכב היחיד. שלעיתים מצליח לקחת את כל הקבוצה על כתפיו ולנצח. לבד. אתמול כמעט, ממש כמעט, אבל לא.
המחצית הראשונה אתמול לקחה את מכבי תל אביב לאקסטרים. היא קלעה 53 נקודות במקום שבו ישראליה המובילים אינם קיימים. מילולית, מעשית ומספרית. הסיבות לחוסר הרלוונטיות של סורקין ובלאט שונות. השני, כי ירושלים חיכתה לו ברמת ההגבהות מצד אחד, בעוד הוא היה במוד דרגת קושי 7 נקודות בכל הנוגע לשאיפות המסירות המורכבות בואכה אלמנט השחץ מצד שני (לפי גוגל, 7 נקודות זה ממש הרבה בהתעמלות קרקע. לא מבין בזה). הראשון, בין היתר, כי לוני ווקר הרים כל זריקה אפשרית החל מהג'אמפבול. ואח"כ מעט הסתבך דווקא מול ההגנה הלא קיימת של יונתן אלון. קורה. ועדיין, 53 נקודות. כולל 7 שלשות באחוזים נאים למדי.
עד כמה אהב את האקסטרים הזה עודד קטש, ניתן ללמוד מחלוקת הדקות שלו במחצית השניה (לפרטים, אנא גשו לטור של אהרל'ה הקרוב למקום מגוריכם). ומשם, כובד המשקל הלך לשחקנים אחרים. החל מסל השדה הראשון של הרבע השלישי, שהגיע על מסירה של קלארק אלי הבאקדור של בריסט ומשם לסלי שדה נוספים של אותו הבריסט, שעברו דרך היסוסים הגנתיים קבוצתיים של ירושלים ושל רגליים רעות של לאמב ועזרה רעה של סמית' במהלך שבו הורידה מכבי תל אביב ל 88-86, בפוזשן שאם היה מסתיים אחרת, יכול להיות שאיתו היה מסתיים אחרת כל המשחק. ואי אפשר לדבר על ההצטיינות של בריסט (22 נקודות באחוזים מצוינים, 7 ריבאונדים, 7 עבירות שסחט וכו) מבלי להתייחס לזה שהפעיל אותו.
יכול להיות שכולנו נרמלנו כאן לגמרי את היכולת של ג'ימי קלארק לייצר ולסיים בעצמו נקודות באזר של סיום רבעים בכלל ומשחקים בפרט, מהלכים גדולים שמנצחים את המשחק וגו. יכול להיות שהתחלנו להרגיש שזה דווקא מה זה הגיוני לראות את שחקן הפרא של אקוניס מסיים משחק משמעותי בליגה הזאת עם 11 אסיסטים על 2 איבודים. יכול להיות. כשיש הגנה מנגד, לכאורה, שלא אוספת שחקן כמו קלארק כשהוא במוד התקפה, הוא אכן יתקיף (את הטבעת) והיא תחוש מותקפת.
כשיש לעודד קטש עוד אחד שאפשר לתת לו את הכדור כזה, גם ביום שבו הוא מוביל הכדור היחידי המתפקד, שיכול לקחת עליו, המצב שלו טוב. המצב שלו הרבה יותר טוב מאשר של חברו אשר לקו האורך. כשאנחנו מדברים על ההתאוששות הנהדרת של רומן סורקין, החל מסל השדה הראשון שלו – זה שעשה שיוויון – ועד סל השדה הרביעי שלו, שכיבה את האור, צריכים לזכור שכל סלי השדה של סורקין הגיעו מאסיסטים/ פעולות שייצר ויזם ג'ימי קלארק. אז אני לא יודע מי הכוכב הכי גדול של מכבי תל אביב, אבל אתמול היה לה לוני אחד שפתח את המשחק ועשה מה בראש שלו, קלארק אחר שהמשיך וניצח במו ידיו, וסורקין שהתאושש וסיים הכל נכון כשהיה חשוב. אוקיי, חוץ מהעונשין. תפסיקו כבר להתקטנן.
וירושלים? קצת פחות מ-4 דקות לסיומו של הזמן החוקי, ולפתע לאמב, ההוא שאיננו, הוסיף לכמה קליעות נאות מבחוץ גם דרייב מרשים הרבה יותר פנימה. מול הורד. שהסתיים בעבירה. ובאמת, בדקות האלו, הוא הרגיש כמו שחקן שאשכרה תורם לקבוצה שלו. אפילו באיזה אלמנט הגנתי פה ושם. ואני שם בצד את החטאת העונשין של הלאמב בסוף, כי די כבר להתקטנן, ואומר שלשם שינוי, אתמול הוא לא היה גרוע. שזה הרבה.
כי אם היה קולע, יכול בהחלט להיות שסיכום המשחק הזה הולך למקומות אחרים לגמרי. אנחנו מדברים כאן על ירושלים, שהתאוששה סופסוף מטראומת טורק טלקום וחזרה להיראות כמו קבוצת כדורסל. שאחרי לא מעט התבזויות מול הקבוצות הכלליות של ליגת העל, חזרה למוד שאפיין אותה בשנים האחרונות כשהיא פוגשת את הגדולות, כולל את שותפתה לתואר האליפות (שלא הייתה בעונה שעברה). אבל הוא לא קלע. ואתם יודעים מה? גם לא האחרים והחברים לקו האחורי.
קאדין קרינגטון, זה שעל פי פרסומים זרים כבר נמצא במקומות אחרים, לא מצא לנכון להתייצב גם למשחק המסוים הזה. ואלו לא רק האחוזים הנוראיים מהשדה (2/11), אלא התחושה שכבר הספקנו לשכוח של היעדר הרלוונטיות כשזה נהיה חשוב. כי כבר ראינו – העונה במיוחד, כולל בתארים המוקדמים של הפריסיזן, שזה יכול להיות אחרת. אבל מול מכבי תל אביב, האיש לא הגיע. בדיוק כפי שלא הגיע מול טורק טלקום אנקרה.
קשיוס ווינסטון היה אחד משני השחקנים, ביחד עם לאמב, שאמור היה להפוך העונה את ירושלים לקבוצה בעלת כמה אופציות התקפיות. כשהוא טוב, יש עוד מישהו שאפשר לתת לו את הכדור ולחכות שישעט באיטיות לכיוון הטבעת. בחצי גמר גביע המדינה, המשחק אליו כן הגיע (והצטיין) קרינגטון, ווינסטון לא היה. במשחק רבע גמר היורוקאפ מול אנקרה, המשחק אליו לא הגיע קרינגטון, גם ווינסטון – מעשית – נעדר. וגם אתמול. 2/12 מהשדה. שום עזרה אמיתית להארפר.
אם כן, מה שנשאר הוא ג'ארד הארפר. ואלו לא רק השלשות האדירות שקלע מצד ימין על קלארק ודיברתולומיאו, אלא היכולת שלו לגרום לכולם להבין שמשהו חריג, יוצא דופן ויוצא מן הכלל משחק בצד של הפועל ירושלים בעונותיים האחרונות. ואולי גם מתבזבז שם, על הדרך. בהיעדר עזרה אמיתית, ירושלים מודל 25/26 מתהדרת כרגע בגביע ווינר ובסופר קאפ (החברתי!). ביג דיל.
עד כאן. שיהיה לנו טוב.
תגובות