בין סורקין להזוניה, בין בויד לסקפינצב, בין הארנה למלחה: קלאסיקו מוזר

יש שתי דרכים לשלוח משחק להארכה בהחמצה מפוארת, ושתיהן מומשו אתמול במרחק של יותר מ-2,000 ק"מ זו מזו. אפשר להיות מריו הזוניה, שהגיע ל-32 נקודות כשעל השעון 3.9 שניות, והישווה ל-114:114 מול מורסיה; הוא החטיא מהעונשין במקום להכריע, אבל קלע עוד 8 בתוספת הזמן והביא ניצחון לריאל מדריד. ואפשר להיות רומן סורקין, שקלע סל שדה ראשון (אחרי 0 מ-7) כשעל השעון 2.7 שניות, והישווה ל-92:92 מול הפועל ירושלים; גם הוא החטיא מהקו במקום להכריע, וקלע עוד 8 נקודות בתוספת הזמן כדי להביא ניצחון למכבי ת"א.

האזינו לאהרלה מקריא את הטור

5:05

הניצחון הזה, 105:112, סידר לצהובים בסבירות לא רעה (ט.ל.ח) את המקום הראשון ואת יתרון הביתיות בכל שלבי הפלייאוף. אמנם נשארו להם עוד מוקש או שניים, אך אם ידלגו מעליהם - הדרבי במחזור הנעילה יהיה כבר חסר משמעות. ובכל זאת, המצב בטבלת ליגת העל כל כך נזיל, מורכב ושברירי, שהוא עוד עלול "לסדר" להם את העונג המפוקפק הטמון בסדרת חצי גמר מול ירושלים, שכרגע קרובה יותר למקום הרביעי מאשר לשלישי. ייתכן מאוד שהאירוע הזה יוכרע במחזור האחרון בגן נר - במפגש ישיר בין הפועל העמק ליריבתה מהבירה.

הירושלמים יכולים לעצבן את הקהל שלהם, או גרוע מכך - לשעמם ואפילו לייאש אותו. אלה לא דברים שאפשר להתכחש אליהם: הצופים שהגיעו למשחק הראשון אחרי פגרת המלחמה, מול בני הרצליה, לא היו ממלאים אפילו את מלחה; אתמול, באקט שאמור להדאיג את המועדון הרבה-הרבה יותר מהעובדה שנתקע עם דימה סקפינצב כסנטר יחיד, הוא לא הצליח למלא אפילו את הטבעת התחתונה בארנה בפאקינג-קלאסיקו.

וזהו עצם העניין. רק תנו לקבוצה הזו יריבה תל אביבית, וכמעט הכל יסתדר מעצמו. בכאילו, לא באמת, כן? הרי יונתן אלון כבר ניצח את הצהובים עם ג'וליאן בויד, עדי כהן-סבן ודניאל דנינו ב-2021, אז מה זה בשבילו צוף בן משה בבכורה חלומית? וזה עוד לפני שספרנו כמה פעמים הוא לא נספר לפני קרבות עם דימיטריס איטודיס. ברגעים האלה, פתאום כל הכוכבים מסתדרים, וגם האנטי-כוכבים הופכים נוצצים, מבריקים ובוהקים. לזמן קצר.

מה זה בשבילו צוף בן משה? (צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל)

בצד השני, עודד קטש קיבל כבר מהרגע הראשון את התרחיש הכי מנוגד למה שרצה, כיוון והתכוון. מכבי ת"א ניסתה לתקוף באופן די בולט את סקפינצב (שוב הוא? דווקא היה לא רע בכלל אתמול) ולהעניש את יריבתה על עצם הצבתו של הסנטר הגמלוני על המגרש. לוני ווקר לקח את זה לאקסטרים: הוא להט בפתיחת המשחק עם 16 נקודות בפחות מחמש דקות, שזה יפה ומרשים בפני עצמו, ועדיין - אלה היו כל 16 הנקודות של מכבי, שזה לא פחות מרשים, רק קצת פחות יפה. בעיקר כשהלוני זרק תשע פעמים, וליתר השחקנים נשארו רק שתי זריקות. 

אז המאמן דאג. שריר לא זע בפניו, אבל הוא דאג. איך יודעים? פשוט מביטים על עמודת הדקות המסכמת בצהוב. על ג'יילן הורד (41), אושיי בריסט (35), ג'ימי קלארק (32) וסורקין (31) קטש סומך, ואיתם הוא ייצא למלחמה גם ביום רע. על ווקר פחות - כי הוא נתקע על 22 דקות ביום קליעה ענק (כן, הוא נפצע, ושיהיה בריא, אלא שזה קרה כבר בתוך ההארכה. בכל מקרה הוא לא היה מגיע אפילו ל-27).

כמה משובשות היו התוכניות בצהוב, תעיד העובדה שאת הרבע הראשון סיימה האורחת עם 29 נקודות ורק שני אסיסטים (כשירושלים הייתה על 31 נקודות ושמונה אסיסטים באותו זמן). סורקין והורד חיברו בשלב הזה אפס נקודות, שני ריבאונדים ושתי זריקות מהשדה. בתום הרבע השלישי עמדו זכרי האלפא הישראלים של מכבי, סורקין ותמיר בלאט, על 0 מ-11 מהשדה. ואיכשהו זה הספיק לניצחון.

לקח את זה לאקסטרים, לוני ווקר (צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל)

הליגה קצת השתגעה מאז חזרתה מההפסקה הכפויה. כל זה קרה בשבועיים האחרונים: הפועל חולון חזרה לעצמה עם טרילוגיית ניצחונות, ואז הפסידה בבית למכבי ראשל"צ. אליצור נתניה חיברה, לראשונה העונה, שני ניצחונות רצופים. הפועל גליל עליון הדהימה את הפועל ת"א והפתיעה בב"ש. מכבי רעננה ניצחה בר"ג, וכמעט גם את ירושלים. עירוני נס ציונה צנחה למעמקים ופתאום הכניעה את העמק. ודווקא הרצליה ועירוני קריית אתא, מהקבוצות המרשימות של תחילת העונה, לא מצליחות להפסיק להפסיד.

בבונקר מאובטח, אי שם מתחת לעומק האדמה בטהרן, ישבו אמש כמה רוצחים סדיסטים וצפו כנראה במשחק. לפני 11 חודשים, בפעם האחרונה שמכבי ת"א קלעה מה שאמור היה להיות סל ניצחון בארנה, ובכל זאת נקלעה להארכה (שבה ירושלים ניצחה), זה היה הפרומו למתקפת הפתע שפתחה באותו לילה את מלחמת איראן הראשונה. השחזור אתמול היה כמעט מדויק, אבל בסוף הצהובים ניצחו. מוג'תבא, תירגע.