.png)
.png)
.png)
כשהכישרון לא קרוב ללהספיק
- אודי הירש
- 2 במאי
- זמן קריאה 4 דקות
כשהפועל תל אביב הבטיחה את העפלתה לרבע גמר היורוליג, הזכרנו, לצד הברכות, שכדי לעבור את ריאל מדריד ולהעפיל לפיינל פור יהיה עליה להראות משהו שטרם הראתה במהלך העונה. משהו שחורג מהיכולת האישית של בריאנט, ג'ונס, מיציץ' ובלייקני, משהו מעבר לכישרון הטהור שהספיק לה בדרך כלל כדי לגבור על קבוצות שסיימו מחוץ לטופ 8, ולא הספיק בדרך כלל כדי לגבור על קבוצות עם רמת כישרון מאזורי הטופ 4. למשל ריאל, שגברה עליה פעמיים במהלך העונה. אחרי שני משחקים, כשריאל כבר עם 0:4 מול האדומים, תשובת הביניים ברורה: הפועל ת"א לא מצאה בתוכה מימד נוסף שהיה חבוי מן העין. מה שראינו כל העונה, זה מה שאנחנו מקבלים בסדרה. וזה לא מספיק. לא קרוב ללהספיק.
בסוף, גם כשמדובר בקבוצה מקצוענית עם שחקנים בוגרים ומנוסים, זה עניין של הרגלים. אתה מביא לסדרה את מה שתרגלת כל העונה. והתרגול הוא לא רק באימונים, אלא בעיקר מה שאתה רגיל לו מהמשחקים. הפועל ת"א רגילה לכדרורים. לאחד על אחד. לפעמים יותר מאחד על אחד - אחד על חמישה. היא רגילה ליד חופשית של דימיטריס איטודיס לכוכבים, עם כללי ריווח אבל עם בחירת זריקות מאוד ליברלית, שמתבססת על אינסטינקטים. ריאל מדריד, קבוצת כוכבים שכמעט כל שחקניה עם עבר NBA, רגילה לדברים אחרים. סרג'יו סקריולו, מאמן קצת מקובע, קצת שמרן, הרגיל את הקבוצה שלו למסור. יש חריגים - למריו הזוניה לא מתחשק לפעמים, אז הוא לוקח זריקות קשות. אבל הוא החריג. הנורמה אצל הספרדים, בלי איזה הברקות טקטיות, היא להרים את הראש ולמצוא שחקן במצב טוב יותר. פשוט. אם אתה גארובה או דק בפוסט, ובטח אם אתה קמפאסו (איזה קמפאסו זה) במגרש הפתוח או בפיק אנד רול. וזה בא לידי ביטוי בנתוני האסיסטים-איבודים - 7-22 לריאל, 12-13 להפועל ת"א. והמספרים האלה לא יוצאי דופן - הם עקביים למדי.
וכן, הפועל ת"א זרקה לפח הזדמנות שנפתחה לה עם פציעתו של וולטר טבארס, שאמור להיות היתרון האמיתי של ריאל עליה, ועל שאר היורוליג. במחצית הראשונה, והמוצלחת יחסית, היא הצליחה לנצל את היעדרו. סקריולו שיחק אותה תמים, מקובע, מאמן אירופאי שמרן לכאורה, ועלה בחמישיה עם אלכס לן, שמזכיר את הענק מכף ורדה רק במימדים. והפועל ת"א של הרבע הראשון, והמחצית הראשונה, הראתה שיטתיות שלא אופיינית לה בניסיון לנצל את החסרונות של הספרדים. ראינו סטים התקפיים טיפה יותר סבלניים, עם עוד פיק אנד רול ועוד אחד כדי ללכת ללן על הרגליים, משהו שבריאנט עשה על ההתחלה. ראינו גם קצת יותר ניסיונות לאסוף נקודות במגרש הפתוח, ובעיקר הפעלה של אוטורו, שקיבל את הכדור לא רק כמתגלגל לסל אחרי פיק אנד רול, אלא גם עם הגב לסל. ועדיין, גם במחצית הראשונה הטובה הפועל ת"א הייתה במשחק בזכות יכולת אישית - למשל חדירות וירטואוזיות של ג'ונס או שלשה של בלייקני מול שני שומרים.
אבל הרמזים המטרימים שמשהו פחות טוב עומד לקרות היו שם. למשל כשמיציץ' ואדוארדס התבלבלו בכיסוי ברבע השני ונתנו לגבי דק ליי אפ קל. או כשג'ונס ניסה לחמוק ממיסמץ' הגנתי מול גארובה, נטש אותו בלואו פוסט בצד החזק בדיוק כשמסרו לו והוביל לסל. ובעיקר, מתוך הבנה שלהפועל ת"א היה קל יותר מול שחקני הרוטציה של סקריולו, כמו לן (פלוס מינוס של 8-), יוי (7-) או אבלדה (0), וגם אוקקה, ולא מול השחקנים הטובים יותר שעולים מהספסל - גארובה הנהדר, אנדרס פליז שהדיח את הפועל ת"א מהיורוקאפ עם בדאלונה לפני שנתיים (שניהם עם 33+, הגבוה בקבוצה) וטריי ליילס החסכוני והחכם.
גארובה שינה הכל מהרגע שעלה לספסל, כשההדג' העצל של לן פינה את מקומו לסוויצ'ים המופתיים שלו. המהירות של פליז והאגרסיביות ההגנתית שלו הן גזירות שהפועל ת"א לא הצליחה לעמוד בהן. והיה שם קמפאסו (איזה קמפאסו זה), לאורך כל הערב. הסתייגות אחת: סקריולו מתעקש שיתוף 10 שחקנים לפחות, החלטה שמוכיחה את עצמה גם בטריות של של השחקנים החשובים באמת. איטודיס הגיע לסדרה עם רוטציה קצרה, מעט שחקנים שהוא סומך עליהם ועם מוטלי ומדר מחוץ לעניינים. עמיתו האיטלקי מוכיח שטכנולוגיית הרוטציה הרחבה קיימת.
ברבע השלישי, כמו שקורה תמיד, ההרגלים ניצחו. במקרה של הפועל ת"א, מדובר בהרגלים רעים. מיציץ' זורק פתאום מ-9 מטר סתם כי מתחשק. בלייקני לוקח זריקה קשה עם יד על הפרצוף, כזאת שנכנסה במחצית הראשונה אבל כשעפה החוצה מסדרת לריאל התקפה מתפרצת. סקריולו הוכיח שהוא מסוגל לזנוח את הקיבעון, עלה בחמישיה בחצי השני עם גארובה ופליז והפסיק לתת פור לאורחת. ההגנה של הפועל ת"א קרסה ואיבדה את עצמה ברוטציות, פעם בחדירה של פליז בלי עזרה, פעם בחיתוך שלו שהסתיים בליי אפ ממסירה של גארובה מהפוסט ופעם אחת כשליילס זרק חופשי לגמרי מחוץ לקשת.
ואז, 7:57 דקות לסיום, מיציץ' התפרץ על השופטים, חטף טכנית ועבירה חמישית והכל התפרק. ב-5:30 הדקות הבאות ריאל רצה ל-1:16 משפיל והפועל ת"א פשוט איבדה צלם של קבוצה. והפעם אלייז'ה בריאנט, שלאורך כל העונה היה המוח שהרים אותה אל מעבר לשכונתיות ושאפשר היה לתלות את ההפסד הראשון בפציעתו, היה רע (4 מ-12 מהשדה) בדיוק כמו שאר הגארדים.
שיהיה ברור - הדרך של הפועל ת"א הובילה אותה לרבע גמר היורוליג, בעונה של מלחמה וגלות מישראל, וזה הישג שאי אפשר למחוק. עם זאת, תקציב השחקנים של עופר ינאי לפחות שווה לזה של ריאל, לפי הפרסומים. אין סיבה שהסדרה לא תהיה צמודה יותר. בעצם, יש סיבה: השיטה של איטודיס בנויה לגבור על קבוצות עם פחות כישרון, ולא נותנת כלים לעבור קבוצות עם רמת כישרון שווה או גבוהה יותר. המימד הנוסף שדיברנו עליו בהתחלה טרם הופיע, ועם כל משחק שעובר קטנים הסיכויים שיופיע בהמשך. עניין של הרגל.
תגובות