top of page
headerBg.png
login-v (1).png
login (1).png
logo-new.png

פטרסון. המנצחת הגדולה של הדראפט היא יוטה ג'אז. הטנקינג של ראשי הקבוצה, דני איינג' ובנו, הגיע לאבסורדים כמו הושבת כוכבים כשירים על הספסל ברבע הרביעי כדי להפסיד. חוסר הבושה הוביל, במישרין או בעקיפין, למחאה ציבורית נגד תופעת ההפסדים בכוונה ולרפורמה של הליגה שמפחיתה מאוד את הסיכויים של קבוצות גרועות לזכות במקומות הראשונים בדראפט - ותיכנס לתוקף בעונה הבאה, למשך שלוש שנים. ליוטה זה כבר לא ישנה.

שיתוף:

Banner.jpg

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

talkWithUs.png

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

אודי הירש

קוראים לי אודי ואני מכור. מכור לכדורסל.
גדלתי בבית של כדורסל, אבא שלי היה הסנטר האימתני של הפועל קרית חיים והפועל חיפה בליגה הלאומית, אז הליגה ראשונה. שיחקתי כדורסל במחלקת הנוער של מכבי ראשון ובבוגרים של הפועל נס ציונה (פחות טובים מהיום, בסך הכל עלינו מליגה ב' לליגה א'). אימנתי במחלקות הנוער של מכבי ראשון והפועל ירושלים (כולל זכייה היסטורית למחצה בגביע הפועל). הייתי סקאוט של נבחרת ישראל והפועל ירושלים (בצוותא עם אחד, שי האוזמן). 
פעילות הכדורסל שאני מתמיד בה הכי הרבה שנים היא כתיבה. תחילה בשם המשחק, ירחון הספורט המנוח, שהייתי סגן העורך שלו; במקומון כל הזמן של מעריב בירושלים (שם למדתי שאסור לענות לחסומים, זה בוודאי ארז אדלשטיין שזועם על טור שלי) ובהמשך בוואלה ספורט ובהארץ ספורט. ובתוך העיסוק בכדורסל, יש לי כמה אובססיות בואכה סטיות: אני חייב לדעת את ספר התרגילים של כל קבוצה שאני רואה, לשנן אותו ולהשוות אותו לקבוצות מהעבר, על אף שמזמן הבנתי שתרגילים זה לא מאוד חשוב. אני חוזר הרבה למשחקים מהאייטיז והניינטיז כדי להבין עד כמה הכדורסל השתנה מאז. לסבנטיז ולסיקסטיז אני לא חוזר - מה ששיחקו אז לא ממש עונה להגדרה המודרנית של כדורסל, עמכם הסליחה. סטיה נוספת, מביכה במיוחד: צפייה באליפויות נוער וקדטים ביוטיוב, ולא רק במשחקים של ישראל, כדי לגלות כוכבים חדשים, או סתם לראות איך מלמדים היום כדורסל ברחבי אירופה. 
חוץ מזה, יורוליג זה החיים, ליגת העל זה משלנו וגם NBA זה אחלה. אפילו בעונה הרגילה. טוב, חוץ מוושינגטון ושארלוט, אבל כן כולל ברוקלין. 
בקיצור, בין השורות, הבנתם: אני מכור לכדורסל. 

1.png

אודי הירש

25.6.2026

החלוק הלבן התמלא כתמי דם ובוץ. קטש טיפס עוד מדרגה

26.6.2026

הארפר. הארפר. הארפר. והשאר? הפועל ירושלים החדשה על שולחן הניתוחים

25.6.2026

תם הטקס

24.6.2026

יאניס במיאמי. מחשבות ראשוניות

23.6.2026

הקבוצה שבישלה אותי

23.6.2026

עוד טורים של אודי

דראפט 2026: הקבוצה שרצחה וגם ירשה

25.6.2026

disco-icon.png

נס בגארדן. מחשבות בתפזורת

11.6.2026

disco-icon.png

כשהניקס הסתכלו לוומבי בלבן של העין

4.6.2026

disco-icon.png

משחק לא נורמלי, עונה לא נורמלית

29.5.2026

disco-icon.png

ריאל ריסקה את הקלישאות

23.5.2026

disco-icon.png

ולנסיה הייתה אמורה להיכנע. רק שאף אחד לא עדכן את מונטרו

9.5.2026

disco-icon.png

כשהכישרון לא קרוב ללהספיק

2.5.2026

disco-icon.png
A.png
yo

עיבוד תמונה

דראפט 2026: הקבוצה שרצחה וגם ירשה

image (11).png

דראפט 2026: הקבוצה שרצחה וגם ירשה

  • תמונת הסופר/ת: אודי הירש
    אודי הירש
  • לפני יום אחד (1)
  • זמן קריאה 4 דקות

פטרסון. המנצחת הגדולה של הדראפט היא יוטה ג'אז. הטנקינג של ראשי הקבוצה, דני איינג' ובנו, הגיע לאבסורדים כמו הושבת כוכבים כשירים על הספסל ברבע הרביעי כדי להפסיד. חוסר הבושה הוביל, במישרין או בעקיפין, למחאה ציבורית נגד תופעת ההפסדים בכוונה ולרפורמה של הליגה שמפחיתה מאוד את הסיכויים של קבוצות גרועות לזכות במקומות הראשונים בדראפט - ותיכנס לתוקף בעונה הבאה, למשך שלוש שנים. ליוטה זה כבר לא ישנה.

רוצה להמשיך לקרוא?

רק המנויים של hadisco.co.il יכולים לקרוא את הפוסט הזה.

bottom of page