הלשינו עליהם. גם הגרמנים הבינו איך מנטרלים את הכדררת של איטודיס
הקישור הועתקאחלה רעיון היה לאיטודיס. כשהשעון הגדול הראה 2.3 לסיום המשחק, המציא הקואץ' מעין צ'אלנג' מצוץ מן האצבע, שכל מטרתו לסדר פסק זמן מאולתר, בעוד השופטים מחויבים ללכת אלי מוניטור כדי לבדוק כמה זמן באמת נשאר. רגע אחרי הטיים אאוט ואחרי שהוסיפו עשירית, הלכה הפועל תל אביב אל התרגיל ששורטט עבורה. מבלי להלאות יותר מדי, הרעיון הבסיסי היה דאון סקרין נחמד פלאס פינוי הצבע על ידי טופין שיכול להוביל להגבהה לכיוון הכללי של בלייקני, כאופציה לפאנץ'. נחמד לגמרי, אבל לא הצליח.
האמת? הגיוני שלא הצליח. צודק שלא הצליח. ואני אסביר: כל מה שהפועל תל אביב עשתה אתמול כחלק בלתי נפרד מהרעיונות שהגיעו מהספסל, רק גרם לה להיראות רע. הדקות המועטות בהן שיחקה כדורסל מנצח היו אלו בהן הצליחה ללכת לכיוון הכללי של הכשרון והקצב. כמה זריקות קשות של בלייקני. כמה זריקות טיפוסיות של בראיינט. כמה דברים שנעשו מהר יותר. קצת נוכחות אתלטית מאזור החיוג של טופין. וזהו, בגדול.
אחרי ההפסד שלה בדרבי במסגרת הסופרקאפ החברתי, דיברנו על זה שהפועל תל אביב מפסידה כל הזמן את אותו המשחק. בכל פעם שהיא נתקלת בבעיה ספציפית, היא מוצאת עצמה נחבטת אל מול קיר בלתי עביר. לפרטים, לכו בבקשה לפרק האחרון של שוט שבו התארח מיציץ'. את הביקורת והאכזבה שלו, שנאמרה בצורה הכי דיפלומטית שאנשים מסרביה יודעים לייצר, קשה היה לפספס. בגדול, הסיפור הוא כזה: אני לא יודע אם זה התחיל בירושלים של יונתן אלון או ביריבה אחרת עם מאמן אחר, אבל כל קבוצה שבאה וחונקת את משחק ההתקפה של איטודיס, מותירה אותו חסר אונים. כמו שעשתה לה היריבה הצהובה בדרבי האחרון, ולא רק.
אפשר לדבר על הגנת נקסט ואפשר להתעכבר לא מעט, אבל העיקרון פשוט. מול קבוצה סטטית ומכדררת כמו הפועל תל אביב הזאת, הפתרון ההגנתי הכי טוב הוא לצופף עליה. להביא עזרה מצד חזק. להביא עזרה על מהלכי הפיקנ'רול מהגארד שליד. אם הכדור בכדררת של בלייקני או בראיינט או וואטאבר באמצע, אפשר להראות מולו עוד שחקן או שניים או שלושה, גם אם זה אומר שמיציץ' שבצד ישאר לבד. אותם הדברים חלים, כמובן, כשהמכדרר הוא המיציץ' בעצמו.
יריבות אירופאיות קלאסיות, ודאי קבוצות יורוליג, ודאי כאלו של תחילת עונה, מתעסקות מעט יחסית בטקטיקה הגנתית ספציפית ומתואמת ויותר בהרגלים שלהן. בפתרונות שלהן. לפעמים גם בבחינת יקוב הדין את הפיקנ'רול. אבל אנטון גאבל, שהוא בכלל חדש בליגה השניה בטיבה, הגיע מוכן להפליא. מוכן כל כך להפליא, שאין אלא להניח (ואני צוחק כן?), שמישהו גילה לו. שמישהו סיפר לו. שמישהו הלשין לו. הלו, לא יפה להלשין. תשאלו את SNOW.
אוקיי. עכשיו זמן לרדת לרזולוציות. אל תכעסו, אבל עכשיו זמן לעבור למנויי הפרימיום שלנו. הלו, תעשו מנוי כבר. למה אתם מחכים?
דברו איתנו
יש לכם הערות או הארות על הטור?
בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.
אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו
שי האוזמן
פרשן ומלהג כדורסל כפייתי. לשעבר וואלה, ערוץ הספורט וישראל היום. כיום מדבר אל המיקרופונים של בית הפודיום. הרבה דברים השתנו בתפיסת עולם הכדורסל שלי לאורך השנים והעשורים, אבל האהבה לסאונד חריקת הנעליים על הפרקט ולכדור הכתום נותרה כפי שהייתה בגיל 4. אחרי הרבה שנים של כתיבה בפלטפורמות של אחרים, הגעתי למסקנה שהגיע הזמן, אומרת אמי, להתחיל משהו חדש. מאפס. בשבילכם ובשבילנו. שיהיה לנו בהצלחה. שיהיה לנו סנופי דיסקו.