עשה להם גולדן סטייט. עשה להם דטרויט. עשה להם וומבי

זה היה לילה סתווי וקריר בראשית אוקטובר 2021. עונה חדשה יצאה לדרך, ואחרי שנה וחצי של מגיפה עולמית, אולמות הכדורסל ברחבי היבשת התמלאו סוף סוף באוהדים. כמה אלפים מהם הצטופפו באסטרובל הישן בליון, וחזו במראה נדיר: ויקטור וומבניאמה רשם את שלוש הדקות הראשונות שלו ביורוליג, והטביע חותם גם בלי להטביע כדור. נדירה עוד יותר הייתה התוצאה: וילרבאן פתחה את הופעותיה במפעל הבכיר בניצחון על ז'לגיריס קובנה. מאז ועד אתמול, לא קרה לה דבר כזה במחזור הראשון. עד שמכבי ת"א הגיעה העירה.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור6 דק׳

טוני פארקר, הסמל של סן אנטוניו, הביא לבכורה הרשמית שלו כמאמן שיטות שהועתקו מגולדן סטייט. קבוצתו הרשיתה שלוש שלשות ללא החטאה ב-100 השניות הראשונות של המשחק. להפסקת המחצית היא ירדה עם 42 נקודות, כש-33 מהן הגיעו מעבר לקשת. ואת הערב כולו סיימה ראשונה בליגה במספר הקליעות מהשלוש (16) ובאחוז הדיוק (47).

בצד השני של המגרש, מספר 9 המיתולוגי של הספרס ניסה לייבא אלמנטים של דטרויט. השחקנים שלו היו חדים, ומהירים, ואתלטיים, ומציקים, והיריבה שלהם לא ניסתה אפילו לעמוד ברמת האגרסיביות והאינטנסיביות שהוצבה מולה.

במסגרת רכבת החילופים הקבועה של שלהי הרבע הראשון ותחילת השני, החליט עודד קטש שהפעם כולם ישחקו. אגב, זה לא חייב להיות ככה. הנה, סתם, לשם השוואה: בניצחון היורוליג האחרון של הצהובים, במחזור ה-35 אשתקד על אנאדולו אפס, שיתף המאמן עשרה שחקנים בלבד. אחד מהם, זאק הנקינס, קיבל פחות מארבע דקות. אבל אמש, לפחות אמש, התקבלה ההחלטה שכולם ישחקו. והיה לזה מחיר.

הנה החשבונית:

  • ארמנדו בייקוט נכנס בשוויון 19:19, ויצא כעבור שלוש דקות בפיגור 30:20. כלומר, התוצאה בזמן ששותף (לבלי שוב) הייתה 11:1 לרעת הקבוצה שלו.

  • ג'ון דיברתולומיאו נכנס ב-19:19 ויצא ב-27:19. יעני, 8:0 בזמן הבליץ הצרפתי של הרבע השני.

  • קיטון וואלאס נשלח לדקות הבכורה שלו ביורוליג ביתרון 9:13, ויצא בשוויון 19:19. ואחר כך חזר ב-27:19 וסופסל ב-41:27. ברבע השלישי הוא נכנס בפלוס 51:53 ויצא בפיגור 62:57. בסך הכל - תבוסת 35:18 ב-12 דקות. לא כל כך טוב.

  • ובונזי קולסון, שחזר לשחק בתחילת הרבע השני, המחיש באופן מדויק וכמעט מתמטי את הקריסה. נכנס ב-19:19, יצא ב-35:20, ולא שב עוד לפרקט. אבל אליו נחזור בסוף הטור.

מעבר לנתונים המחרידים הללו, מעניין התזמון. מדד הפלוס/מינוס הוא אחד המתעתעים שיש, כל עוד מביטים עליו בפריזמה של שחקן כזה או אחר; אבל כשהבדיקה נסובה סביב הרכבים מסוימים, התמונה המתקבלת מלאה יותר. אז בייקוט עוד יתרום כנראה העונה, וואלאס בוודאי, ודיברתולומיאו הרי תמיד מפלס לעצמו את הדרך. החוכמה היא להעמיד סביבם את השותפים שיאפשרו להם לבוא לידי ביטוי, או שלפחות יקדמו הלאה את הקבוצה. בליון לא נמצאו כאלה. 

גילנות, מתברר, היא לעיתים סוג של עוול: שלושת הקלעים המובילים של וילרבאן במחצית הראשונה - דייויד לייטי, פטי מילס וג'יי קראודר - מחברים יחד 112 שנות חיים (כאן לא נאחל עד 120. עדיף 360). ונכון לאותה נקודת זמן, עד ההפסקה, הם קלעו כמעט אותו מספר נקודות כמו כל שחקני הדאבליסטית הישראלית ביחד. 

אבל מכבי חזרה, וזה אולי מה שממחיש כמה מיותר היה ההפסד הזה. היא לא הייתה זקוקה ליותר מארבע דקות של רפיון צרפתי - ואלה היו ארבע דקות נדירות, שבהן אסוול לא הצליחה לקלוע שלשה - כדי למחוק פיגור אסטרונומי ואפילו לעבור לרגע לעמדת ההובלה. רק שאז שוב החלו המנוחות והחילופים והחברים, והמומנטום שוב עבר צד.

בסופו של דבר, המשחק הוכרע בתחילת הרבע הרביעי. מכבי ת"א פיגרה 62:60 בלבד, והייתה לגמרי במשחק, ודווקא אז נקלעה לרצף של פוזשנים אומללים שמהם לא הצליחה לייצר כמעט דבר. בחמש הדקות הבאות היא קלעה שני סלים בלבד, לעומת עשר פעולות שליליות (חמישה איבודים וחמש החטאות) - ופשוט סירבה לחזור. בסופו של הסבב הזה, היא כבר הייתה במינוס 12, והסיפור נגמר.

לאחר הישמע הבאזר הצטופפו לייטי, מילס וקראודר סביב התוף שהובא למרכז המגרש וחגגו ניצחון. יום אחד (כלומר, היום) הם יספרו לנכדים איך הצליחו להוביל את וילרבאן למאזן מושלם של 0:1 ביורוליג. כמו שוומבי עשה.

מה תגידו על:

  • בונזי קולסון. הוא חזר למכבי ת"א בתור הכוכב האובד, אבל גילה להפתעתו שהקאמבק לא יהיה מהיר, קליל ואוטומטי. הפורוורד הלך לאיבוד בהתקפה, זייף בהגנה והפך לראשון שקטש התייאש ממנו. בשביל 8:47 דקות, בוודאי חושב קולסון לעצמו, יכולתי להישאר בפנרבחצ'ה; את המעמד הישן שלו הוא כבר יצטרך להרוויח מחדש מול בשיקטאש ופנאתינייקוס.

  • דניאל תייס. כמה מהדקות הטובות יותר של הצהובים התרחשו כשהוא היה על המגרש. הייתה רק בעיה אחת: אחרי פריסיזן מתעתע, שאת רובו החמיץ, לא היה לו אוויר ליותר מ-5-4 דקות רצופות בכל סשן. לא בטוח שזה ישתנה באופן מהותי בהמשך. בקבוצה יודעים שהם יצטרכו לאתרג אותו ולהקפיד על מנוחות (בעיקר בליגה), כדי לשמור אותו כשיר לאורך זמן.

  • ים מדר. 13 נקודות, שלוש שלשות ושמונה אסיסטים במשחק הרשמי הראשון שלו עם מכבי ת"א. הביטו וראו כמה זמן לקח לו להגיע לכל אחד מהנתונים הללו בקבוצותיו הקודמות ביורוליג.

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?
בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.
אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

אהרל'ה ויסברג

קצת לפני בר המצווה פרסמתי את הכתבה הראשונה שלי בעיתון (והיא בכלל הייתה על טניס). כשהייתי בן 16 המצאתי את הכינוי "קטשפר", שחיבר בין עודד קטש לדורון שפר. חלפו כמעט 20 שנה, וכשנכנסתי לראשונה לאולפן וואלה, מאמן בכיר בישראל - היי ננו - ראה אותי לצד שי האוזמן ואודי הירש וכתב לי: "יפה, הצטרפת לצמד רָעִים". אז הנה, אנחנו שוב כאן. שוב ביחד. וזה חדש, וזה יצירתי, וזה מרגש, ובגדול זה נשמע טוב. בעיקר אם פה ושם נזכור להישאר רָעִים. כי הגיע הזמן למשהו קצת שונה. משהו ישיר. בלי מתווכים. בלי פילטרים. אנחנו - ואתם. כדורסל הוא הרבה מעבר למשחק. כדורסל הוא החיים. הוא החיבור בין אנשים. וכשאתה זוכה לעבוד במקצוע שאתה אוהב, אין הרבה דברים מרגשים יותר מפגישות של אחד על אחד עם יאניס אדטוקומבו או ז'ליקו אוברדוביץ'. או מלראות משחקים מתובלים בפיצוחים, שבוע אחרי שבוע, יחד עם פיני גרשון. או מהבאת סקופ שמשנה סדר יום. או מהשחזת מקלדת בטור שחושף דברים שלא רצו שתדעו. נתכתב כאן על משחקים ומגמות ותופעות וסטטיסטיקות, ועל שחקנים ומאמנים ועסקנים ואוהדים, ופה ושם גם על פנטזי, ונקפיד על רפרנסים לסיינפלד. איש חכם הבטיח שיהיה כאן דיסקו. סוף סוף אני מעז לרקוד בפומבי, רק שלא אסיים כמו איליין בניס. גגגגידיאפ!