הניתוח הצליח, החולה מת: על שיטת העמק, תמיר בלאט ושון דוסון

מכבי ת"א והפועל העמק הגיעו למשחק אמש אחרי הפסד שעל הנייר לא היה אמור לקרות. מכבי, שהייתה הקבוצה הכי חמה באירופה, קיבלה טרחה מהאחרונה ביורוליג, באיירן. העמק היו אמורים לנצח את חולון שעדיין מלקקת את הפצעים אחרי הטרחה מול הפועל, והראש שלה בכלל בקבוצת הנוער של טראפאני. למרות ההפסדים המפתיעים, ציפיתי, וגם 7,000 הצופים בהיכל (נתון יפה) למשחק כדורסל טוב. עזבו טוב. טוב זה לחלשים. שיהיה משחק כדורסל תחרותי. טוב, עזבו תחרותי. שיהיה משחק כדורסל.

מכבי תל אביב נגד הפועל העמק (64-89)

https://www.youtube.com/watch?v=KGomXZnvd2A

מה שהיה בהיכל אתמול הוגדר, על פי כל הפרמטרים, משחק כדורסל. היו שם שתי קבוצות שהעמידו בכל רגע נתון חמישה שחקנים, והם, השחקנים, זרקו להנאתם לסל. בסוף גם הייתה מנצחת. קשה להאשים את מכבי תל אביב ב־40 הדקות האלה אבל אם נהיה ריאליים רגע, גם קשה להאשים את הפועל העמק.

העמק הגיעה מראש כדי לבלגן את המשחק, להפוך אותו לקרב חצר. ולמה בכלל אני מוותר לחבורה הלוחמת של העמק על סגנון המשחק הזה שהם לגמרי הצליחו לכפות על מכבי תל אביב? הסיבה היא, כמו שהבנתם, שלהעמק, בניקוי שדריק, אין באמת מה למכור מול הגודל של מכבי. אברהמי, שהוא אלוף השטיקים והטריקים, בחר בדרך המשחק היחידה שהוא מכיר: לחץ מטורף על הכדור, חילופים על הכול, ויאללה בלאגן. כמאמר הקלישאה: הניתוח הצליח, החולה מת.

מכבי שלטה מתחילתו ועד סופו של המשחק הזה. העמק, כרגיל ובטח בהיעדרו של הסנטר היחיד בקבוצה, שדריק, החליפה על כל חסימה, חוץ מניב משגב. וגם כשהוא כבר עשה חילוף, הוא מיד חיפש טריפל סוויץ׳ שיגן עליו ממיס מאץ׳ מול שחקן גבוה. תכלס, אני לא יודע למה, מדובר בשומר הפוסטאפ הכי טוב בליגה. בטח מבין הגארדים.

בהתקפה לא היה לעמק מה למכור, אז היא בעיקר ניסתה לשחק מהר וחיפשה את צ׳יילדס, ווילר או קלארק לשלשות מהפינות. גם מנקו ניסה, וגם ניב משגב לא טמן את ידו בצלחת — וזה בערך כל מה שהיא יכלה לתת התקפית.

חיפשה לשחק מהר, הפועל העמק. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

הבעיה היא שהעובדה שאתה מתבסס על זריקות לשלוש לא אומרת שהן ייכנסו. 4 מ-22 חלש מאוד בחצי הראשון. למזלם, קצת אופנס ריבאונד ואקטיביות של ווילר בהגנה סידרו להם כמה סלים קלים, ואיכשהו הם נשארו במשחק.

מכבי, לעומת זאת, לגמרי “נפלה” למלכודת שסידר לה אברהמי. 9 איבודים בחצי הראשון מול 8 אסיסטים בלבד, זה כבר נתון שמספר את הבלאגן שאברהמי הצליח להכניס לתוך הקבוצה הצהובה. העניין הוא שהעמק, כאמור, שיחקה בבלאגן משל עצמה. מכבי סיימה חצי רע עם יתרון 8 וזה אומר הרבה על איזה כדורסל היה פה.

אם בחצי הראשון הכדורסל היה גרוע, בחצי השני, ובכן, כבר היה משעמם. בין הרבע השלישי לרביעי אברהמי, כך דיווחה כתבת הקווים של ערוץ הספורט, אמר לשחקנים שלו: “תאמינו, אנחנו יכולים לנצח את המשחק הזה”. בתחילת הרבע הרביעי עמד ההפרש על 13 בלבד - לא צמוד, אבל גם לא משהו שכמה שלשות ומומנטום לא יכולים לסגור.

אם הלכתם לשירותים בתחילת הרבע האחרון, פספסתם את הדקות האחרונות שמישהו בשתי הקבוצות, בקהל, בבית, או בעולם בכלל עוד האמין שיכול להיות פה מהפך. מכבי בעיקר שיחקה עם עצמה ולקחה אופנס ריבאונד. בחצי הראשון עוד הצליחה העמק להגביל את מכבי ל-7 ריבאונדים בלבד בהתקפה. במחצית השנייה זה כבר פחות עבד, כשמכבי לקחה 12 כאלה. 

שיחקו עם עצמם אופנסיב ריבאונד. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

בסוף זה נגמר בהפרש נוח לחבורה בצהוב, במשחק משעמם בטירוף ואחד הגרועים מקצועית שראינו פה השנה. ועדיין, שווה לדבר על מצטיין המשחק, ועל האיש שהכי מעניין לראות איך הוא יגיב לפציעה של לוני ווקר: תמיר בלאט.

בשבועות האחרונים, עד ההפסד לבאיירן, ראינו משהו מאוד שונה מהכדורסל שהתרגלנו מעודד קטש. דיברנו וקשקשנו מלא על זה, אבל הנה עיקרי הדברים:

• ווקר על המגרש - הכדור הולך אליו. בידוד, תרגיל לקליעה, או פשוט “קח ותעשה משהו”.

• מעמד תמיר בלאט פוחת: הדקות והיוסג' בירידה.

• יש מחשבה הגנתית: קלארק מקבל משימות, סורקין פחות בקלאץ'.

• איפה לונברג בעל הבית בדקות האחרונות.

יוסג': אחוז ההתקפות שבהן שחקן מסיים את הפוזשן כשהוא על המגרש: זריקה, איבוד או עונשין. (כשמדובר בבלאט גם אסיסט נלקח בחשבון מכיוון שהוא יוצר המון בפיק אנד רול)

אחרי שהתרגלנו לשינוי הזה בריצה היפה של מכבי באירופה ובליגה, היא הגיעה למשחק הזה בלי ווקר הפצוע. איפה לונדברג חולה, דאוטין כבר לא זוכר איך מכדררים (פצוע), ונשארנו עם שלושה גארדים בלבד שצריכים לקבל החלטות: קלארק, ג'ון די ובלאט.

עכשיו, קלארק וג'ון די חיים מאנרגיה. כדי לקנות את הדקות שלהם, הם חייבים לתת תחת בהגנה. אצל בלאט זה עובד אחרת. בלאט לא “קונה דקות”. הוא בא לקחת אותן וזה אומר להשתלט על המשחק התקפית.

בא לקחת את הדקות, תמיר בלאט. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

כדי להבין למה הסיפור עם בלאט שונה, צריך להבין איך תמיר בלאט מחזיק מעצמו. שלא תטעו: הרכז הישראלי משוכנע שמגיעות לו כל הדקות בעמדה מספר אחת במכבי תל אביב. חלק יקראו לזה שחצנות, אני קורא לזה ביטחון עצמי מוגזם אבל שימושי. כל עוד זה בלי פרצופים ובלי בעיות התנהגות, זה אפילו יתרון.

בלאט חטף ירידה דרסטית בדקות וביוסג' וזה לא בהכרח עשה לו רע. להפך: הוא מקבל דקות מרוכזות יותר. הוא עולה, מקבל את הפיק אנד רול, מקבל רשות לירות משלוש, ואם זה לא עובד, הוא מוחלף. לא “נתקע” על המגרש כדי לצבור עוד טעויות שנובעות מהאופי הבלתי מתפשר שלו.

נגד העמק, תמיר בא להזכיר: אם אין ווקר ואין לונדברג, אני האופציה ההתקפית שתנהל את העניינים. והוא עדיין פה. ובשבועות הקרובים, בלי ווקר, הוא גם לא יהסס לקחת על עצמו. האם זה יצליח ביורוליג כמו שזה הצליח מול העמק? לא בטוח. אבל סמכו על תמיר בלאט בדבר אחד: הוא ינסה.

21 נקודות היו לרכז הישראלי עם 5/10 מרשים מחוץ לקשת בתוספת הפלוס מינוס הגבוה בקבוצה של +20. הוא בעיקר שלט בקצב והוא היחיד בשתי הקבוצות שנראה כאילו הוא משחק כדורסל מקצועני ולא בא לסטריט בול הרצליה קטגורית 50+. הוא העניש על האנדרים ומסר כמה מסירות יפות כששחקני העמק טעו בפיק אנד רול. 

עכשיו באמת, מכבי ניצחה קבוצה במקום השלישי ב-25 הפרש ואין לי חוץ מבלאט מחמאות לשחקנים? אולי לקטש? אז נו יאללה עם המרפק - הורד היה בסדר, סורקין וליף שיחקו גאגא עם הסלים וגם ג'ימי קלארק המפוזר סיים עם 4 אסיסטים על 0 איבודים. זהו, משחק קשוח לסיקור ספציפי.

מכבי נכנסת לשבוע פסיכי: שני משחקי יורוליג מול הספרדיות ברצלונה וריאל ואז קלאסיקו מול החבורה של יונתן אלון מהבירה. העמק, בינתיים, יצטרכו להתאושש משני הפסדים רצופים ולראות איך הם מתאימים את עצמם לחיים בלי שדריק.

הפועל באר שבע נגד בני הרצליה (94-86)

אוקיי, המשחק המוקדם היה לא רע. הוא היה גם צמוד, ובסופו הקבוצה הטובה יותר ניצחה. אפשר לדבר על ההיעדרות של פוסטר מבאר שבע. אפשר לדבר על העובדה שכרגע, חוץ מוויטלם היא לא מקבלת תרומה אמיתית מהישראלים. אני יכול להסביר איך הרצליה, בעזרת היידיגר, קרטר, סטויארט ולוגשי, העלתה קצב כדי להוציא את באר שבע מההתקפות האיטיות שלה. אבל אני בוחר ולא במפתיע, לתת את כל הכבוד לשון דוסון. 29 נקודות, 5 ריבאונדים ו-7 אסיסטים. 34 מדד. כן, זה חלום והשנה היא 2016. שון פאקינג דוסון.

לפני כמה שנים הוא היה כמעט ב־NBA. הוא יצא לספרד והתחיל שם את הקריירה האירופית בצורה טובה ואז הגיעה סדרה של פציעות, וזה כבר לא היה אותו שון שהכרנו. האתלטיות ירדה, והיכולות המוכחות שלו בכל הנוגע לצבירת נקודות נראו בירידה מתמדת. אם לפני שלוש עונות הוא עוד הלך ודעך בחולון, בשנה שעברה הוא בכלל נעלם במעמקי הליגה השנייה באיטליה.

והשנה? הוא כאן, בקבוצה המשתפרת של הרצליה. והיא, להזכיר לכם, פתחה את העונה לא משהו. שון שיחק, אבל התקשה לשחזר את ההצלחה של לפני כמה שנים. אבל הנה, שלושת המשחקים האחרונים: הרצליה מנצחת את כולם, ושון בדו ספרתי. המשחק השלישי בבאר שבע היה השיא. ומעבר לסטטיסטיקה היפה, הוא גם התכבד בשלשה שסגרה את המשחק, 50 שניות לסוף.

זה העלה חיוך על שפתי, וחימם את ליבי. שון דוסון איז בק!!!

מזכיר שהכל אבל הכל אמת לשעתה.

שון דוסון מחמם את הלב. צילום: הפועל ב"ש/דימונה