תוצאות חיפוש

לאוהדי הפועל ת"א נדרשו אתמול 101 שניות כדי להגניב מבט ללוח התוצאות ולהבין את גודל האירוע. במשך שנים הם גדלו על האגדות ההן מה-0:1 על מילאן, וה-0:2 על צ'לסי, וה-1:2 על פארמה. ויודעים מה, גם מה-0:3 על בנפיקה ליסבון. ואז, בתוך פחות משתי דקות, באו ואסילייה מיציץ' ואלייז'ה בראיינט וקבעו 0:5 על ברצלונה. ככה, סתם, פשוט, כאילו זו דרך הטבע.

שלוש הבכירות שלנו מתחילות את עונת 2025-26 עם הרבה ציפיות. ציפיות, שהן המשך ישיר וברור של העונה הקודמת. עונה, שבצירוף נסיבות מאד נדיר הסתיימה פחות או יותר עם אותה תחושה אצל כל אחת. כל אחת עם סיפור משל עצמה. שלושה סיפורים, שנשזרים לסיפור אחד. סיפור אחד שמחבר את העונה הקודמת עם זאת שיוצאת עכשיו לדרך. דרך שתהיה חייבת להסתיים בהכרעה.

עונת היורוליג נפתחת הערב. וגם עונת היורוקאפ. הפועל ת"א נגד ברצלונה. מכבי ת"א מול אנאדולו אפס. הפועל ירושלים בהמבורג. איזה ערב מצפה לנו, וזה. שטויות. הבשורה האמיתית היא שעונת היורוליג פנטזי והיורוקאפ פנטזי יוצאת לדרך! אז הנה, שי אישי למנויי הדיסקו, עשרת הדיברות שיעזרו לכם להצליח ולהפוך למנצחים. גמר החתמה טובה!

טוב, בואו נתחבר חזרה לסיפור. לפני שבועות אחדים ניסיתי לתת קונטקסט לקראת העונה הייחודית שעומדת בפתח. זוכרים? כוח, כבוד וכסף . משכו כישרון ישראלי חסר תקדים בכמות ובאיכות אל ליגת המכללות האמריקאית. הכדורסלן הישראלי המפונק. שלל תיאוריות, הסברים מפונפנים וכו וגו ודו (האוזמן - ככה עושים את זה נכון?). זהו. מהר מאוד תם לו עידן התיאוריות. בזמן שהפרוגרמים השונים כבר פותחים את ההכנות לעונה ומעדכנים את לו"ז המשחקים, זמן טוב לעבור לשלב הת'כלס. לשים פוקוס על השמות המרכזיים של עונת המכללות הקרובה בכחול לבן. חודש לפתיחת העונה, זמן טוב להכיר את הטאלנטים. שכחנו מישהו? סמסו לנו.

בזכות הצטרפותי ל-הדיסקו (ההוא עם ה-ה') התוודעתי לכך שיש אנשים שמשחקים כדורסל גם במקום שנקרא אירופה, ושחלק מהשחקנים שנעלמים מה-NBA לא נבלעים בחור שחור כפי שהנחתי אלא עוברים לשחק בליגה קסומה שנקראת היורוליג. בשנים האחרונות יש ליורוליג הזאת אפילו כסף, והיא מושכת אליה יותר ויותר שחקני NBA לגיטימיים. כמובן, לא מדובר באולסטארים (פרט לדווין בוקר. מרשימה מאוד המחויבות של דווין בוקר לשתי הליגות) וגם לא בשחקני חמישייה, אבל יותר ויותר שחקנים שכנראה היו מוצאים תפקיד ברוטציה הרחבה של קבוצת NBA מעדיפים לנסות את מזלם ביבשת הישנה.

אם היינו ציניים, מרושעים וקונספירטיבים, היינו בוודאי מעלים את התהייה הבאה: למי עדיפה הרחקה של הקבוצות הישראליות מהיורוליג - למכבי ת"א, כדי להיפטר מחוזה המיליונים של לוני ווקר ולא להתבזות על המגרש? או להפועל ת"א, כדי להיפטר מחוזי המיליונים של כולם ולא לפשוט רגל?

על הפועל תל אביב נכתוב השנה המון אצלנו. מנויי הדיסקו יקבלו טור אחד, ולפעמים יותר מטור אחד, אחרי כל משחק יורוליג. ולא רק משחקי יורוליג. יהיו משחקים שיהיה מורכב לנתח, ויהיה את משחק חצי גמר גביע ווינר. שזה הולך ככה: אחרי שהעמק סיימה את הריצה שלה מול חמישיה של זיו-פלטין-בלייזר-שגב + בלייקני, החזיר איטודיס אלי פרקט את טימור. את וויינרייט. את אוטורו. ואז בראיינט. ומיציץ'. ושלום שלום. מצד שני, זה לא באמת הסיפור האמיתי של המשחק שהעלה את הפועל תל אביב לגמר.

תוך כדי צפייה במשחק חצי גמר גביע ווינר, ניסיתי להיזכר במשפט ההוא, שיכול להסביר הבדל מרכזי בין שתי הקבוצות. נו, איך הולך המשפט הזה? דאמיט, מקווה להיזכר תיכף, לפני כניסת שבת. הנמשל, בכל מקרה, הוא שבהפועל ירושלים יודעים מה הם צריכים לעשות. במכבי תל אביב לא. בירושלים שחקנים מכירים את הרול שלהם. במכבי רול זאת כנראה מנה שווקר מזמין בחדר ההלבשה. במחצית.

מתיאס לסור. ונסן פוארייה. מוסטפה פאל. מאם ז'ייטה. ז'ילסון באנגו. לא, זה לא שיעור במבוא לצרפתית. עובדה: לרשימה הזו אפשר להוסיף עוד שם אחד, שאין קשר בינו לבין מה שעשוי להישמע כמו מבטא פריזאי (או פורטוגזי). זהו ז'ואל בולומבו. סליחההה, ג'ואל בולומבוי.

רבע גמר גביע ווינר, המקום בו לפעמים המשחק חשוב ולפעמים לא, זה תלוי. אם נחזור לטור של השבוע שעבר - חשיבותו של גביע ווינר, אזורית בספטמבר , נזכר שאת חולון מיקמתי בקבוצות שכן חשוב להם ההישג במפעל הזה, הפועל העמק לעומת זאת, למרות תקציב מכובד, פחות. חולון, לפחות לדעתי, אמורה וצריכה לסיים את העונה בטופ 4. תקציב, פרנקו וקהל הן חלק מהסיבות שבתרחיש הגיוני, חולון יכולה אפילו יותר. עד סוף העונה יש המון זמן, קבוצות ישנו סגלים, מומנטום יגיע בצורה חיובית וגם שלילית, לצערנו פציעות והיעדרויות ישפיעו על התוצאה הסופית, אבל עד אז, חצי גמר גביע ווינר הוא מטרה ראויה. יסלחו לי אוהדי, עסקני ושחקני קבוצת הפועל העמק, הטור הזה מתמקד בחולוניה.

אני מודה שאם הייתם שואלים אותי בגיל 15 אם אני בדרך להיות שחקן כדורסל, סביר מאוד להניח שהייתי אומר לכם שלא. כלומר, ממש לא. מה לעשות שבאותם ימים, בתור נער שמתגורר בקיבוץ, עניין אותי יותר לסיים את בית הספר, ללכת לים, להיות עם חברים ולשחק כדורגל?

לכאורה, הפועל ירושלים גברה בקושי על בני הרצליה 98:105 ועלתה לחצי גמר גביע וינר. ברכות. בפועל, קבוצה ספרדית טיפוסית גברה על קבוצה ישראלית טיפוסית. הכי טיפוסית.