מודה. המשחק הזה הכניס אותי לדילמה. מצד אחד סנופי דיסקו. מצד שני נצחון מול קבוצה מפורקת. מצד אחד ריקודים התקפיים ואפילו אלמנטים הגנתיים ברמת הכפיים. מצד שני, באמת, כרגע זה לשחק מול קונוסים. מצד אחד נצחון פסיכי בבלגרד. מצד שני, הקהל בבלגרד שונא את הקבוצה שלו ומעודד, פחות או יותר, נגדה. מצד אחד מכבי תל אביב נראית הכי שמחה ומחוברת שראינו אותה העונה. מצד שני? אין צד שני.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

7:45

בואו נדבר על ווקר

נתחיל מהנתונים. לוני ווקר סיים אתמול עוד משחק שבו הרגיש כמו הסופר מגה סקורר שמכבי חלמה כשפתחה את הכיס והחתימה. אגב, מחמאות לדני פדרמן, לא? 20 נקודות ב-20 דקות, 5/11 ל-3, מדד יעילות 24, מדד פלוס מינוס 25. והיי, ממוצע הנקודות של ווקר בריצת 5 הנצחונות הנוכחית עומד על 20. למשחק. שזה פאקינג וואוו. בבסיס הדיון לגבי ווקר, עוד טרם נחיתתו וגם עכשיו, ניצבת השאלה עד כמה יכול להתאים לדרישות ההתקפיות של קואץ' קטש. וההיפך, עד כמה המאמן הכי יצירתי ושמרן שהיה כאן מעולם יכול להואיל בטובו להגמיש קצת מאלמנט הריסקרין המקודש וכו וגו ודו כדי לייצר אכסניה התקפית שתמקסם את סט הכלים המרשים שקיים באמתחתו של ווקר.

במסגרת איסוף הנתונים כדי לייצר מסקנה שאיננה מינפולטיבית מדי, נלך ישירות לאלמנט אחד מסוים מהמשחק אתמול. לוני ווקר סיים את המשחק עם 5 אסיסטים. סליחה, לוני ווקר סיים את המחצית הראשונה עם 5 אסיסטים. שוב סליחה: לוני ווקר סיים את הרבע הראשון עם 5 אסיסטים. שזה, לכשעצמו, משהו שעליו שווה להתעכב. שזה, לכשעצמו, שווה בדיקה ברמת המשהו קורה פה?

בתמונה: האיש שסיים עם חמישה אסיסטים נותן דאנק. צילום: מכבי Rapyd תל אביב

לפני שמתחילים הערה קטנה: כדי לצפות בקטעים המצורפים כאן בפעם הראשונה, פשוט לחצו PLAY. בשביל לצפות שוב בקטע מסוים בפעם השניה ואף יותר, כוונו את השעון לזמן המצורף.

במינוס 7, מכבי הולכת כאן למהלך פשוט של היי פיק נ' רול עם ווקר (אחרי ראם סקרין של הורד לסנטוס). אל מול היציאה ההגנתית הגבוהה אליו, ווקר הולך להחלטה מתוך כדרור. עכשיו בואו נדבר רגע על אחד האלמנטים המשמעותיים בהתקפה של קטש. שימו לב בבקשה שבמקביל לחדירה שלו לסל, ניצב מולו גם הורד. המשמעות היא שאי אפשר לקחת את הכדור בכדרור, בקו ישר, עד לטבעת. וזה, למען הסר ספק, משהו שהוא לגמרי בלתי שגרתי עבור לא מעט שחקנים שמשחקים בלא מעט ליגות וקבוצות. כאן צריכים לקבל החלטה – פחות או יותר – עד שמגיעים לאלבו (השפיץ של העונשין). וכאשר ג'ונס מתחייב לכיוונו של ווקר באזור הזה, יש שתי אופציות מסירה לגבוהים – שהטובה מביניהן היא סנטוס על ההיי פוסט. מסירה נכונה. סוג של פלוטר. כפיים. (החל מ-3:32).

תוסיפו לזה ויתור נאה על זריקה שאמורה להיות אוטומטית, לטובת אחת משתי שלשות סופר משמעותיות של ריימן ברגעים הקשים של הרבע הראשון (החל מ-4:56):

תוסיפו פשוט ראש למעלה, לקראת סיום הרבע הראשון, ואחרי שליף ג'וניור כמעט ויוצא מדעתו מרוב שהוא חופשי ומאושר, רק כדי שהמסירה תלך. לסנטוס (החל מ-5:48).

אוקיי. אחלה אסיסטים שבעולם. כדי שהם יקרו, צריכים קודם כל שווקר יזרוק, יקלע וישמח. לזה אפשר לגמרי להגיע דרך מדורגת עם דיברתולומיאו וסורקין. מעבר לתרגיל עצמו, כלומר תרגיל קלאסי לקלע, שימו לב בבקשה לדיוק ביציאה של ווקר עצמו, וכפועל יוצא גם בפגיעות המדויקות גם של ג'ון די וגם של סורקין בסטרלינג בראון שמנסה לרדוף. הלו, ללכת לתרגיל זה אחלה. לשרטט אותו גם. לבצע ברמה הזאת? לא מובן מאליו בכלל (החל מ-8:25).

ובסדר, אין שום התנגדות מהצד השני, אבל אחרי שהראנו את הדיוק בחסימות, שימו לב לווקר כאן, שמדייק בעצמו בחסימה הגבית שהוא מסדר לליף החותך, רגע לפני שהצבע מתפנה לחלוטין לטובת טיול נאה של ג'ימי קלארק (החל מ-7:57).

לא נעשה כאן הנחות רק בגלל התוצאות. לוני ווקר לא הפך להיות שחקן אחר. הוא עדיין מרים זריקות שאללה איסטר. הוא עדיין משחק כדורסל שגורם למאמן שלו לשאול עצמו שאלות אקזיסטנציאליות. גם עודד קטש לא הפך להיות מאמן אחר. הוא יודע מצוין את מה שהוא יודע, ואין סקורר בעולם שיגרום לו לראות את משחק הכדורסל באופן אחר. מה שכן יש לנו כאן הוא הערכה הדדית. עכשיו ברור לכולם שווקר הזה ממש טוב במה שהוא עושה. ווקר מבין, מהצד שלו, שקואץ' קיי KNOWS HIS SHIT. מתוך ההערכה המשותפת הזאת, ניכרת נכונות למתן חבל ארוך יותר. להכיל יותר. לאפשר יותר. לנצח יותר. לנצח הרבה יותר. נמשיך לעקוב בעניין רב.

תיכף תגידו לי ששומרים, כן?

רוב רובה של המחצית הראשונה הלך לפי תסריט הגיוני לגמרי. פרטיזן לא שומרת גם כי זוהי המדיניות המוצהרת שלה העונה וגם כי היא מפורקת, ולא משנה מי המאמן החדש והלא ממש מעניין שחתם אצלה. מכבי תל אביב לא שומרת כי בניגוד לחלק גדול מהמפלגות בישראל, לה כן יש מצע. וזה האני מאמין שהיא חרטה על דגלה.

כדי לא להתעכב על זה יותר מדי וגם כי חלאס עם הסרטונים, ניתן לכם מהלך אחד לדוגמא, שמערב כל אלמנט הגנתי משוקץ שאפשר לדמיין. מה.זה.הדרעק.הזה? (החל מ-3:21).

אבל אתמול, בתנועה, זה השתפר. זה לגמרי התחיל בשינויים פרסונליים. אחד מהם הוא וויל.פאקינג.ריימן שהחליף את סורקין והחל במלאכת החביטה. והאמת שהיא שהשינויים הפרסונליים האלו עזרו למכבי תל אביב לחטוף רק 31 נקודות ברבע הראשון. אני חוזר: אחרי שלשה שהתגלגלה פנימה של מרינקוביץ', פרטיזן הגיעה ל-31 כשהשעון הגדול מראה 3:12. היכולת של הצהובים לשרוד 3 דקות פלוס בלי לחטוף נקודה אחת יותר, ולסיים אמנם עם שורה הגנתית שהיא בושה גדולה, אבל הרבה פחות קטנה ממה שאמור היה להיות, הייתה מכרעת ביכולת לשבור את רוחה של הקבוצה מנגד (ובמיוחד ברגע שקמרון פיין ירד לנוח לטובת הקלאת'יסים של העולם).

גארד גדול הוא איפה לונדברג. צילום: מכבי Rapyd תל אביב

בחסות גארדים גדולים כמו איפה לונדברג הצליחה פתאום מכבי לעצור מהלכי גב לסל של גופות גדולים כמו ברונו פרננדו. בחסות ליינאפים גדולים (כולל הניסוי החוזר של סורקין-ליף-הורד) הצליחה מכבי להרתיע. מרגע שהזריקות של פרטיזן מבחוץ, שהתחילו ב 6/10, מצאו קצת יותר טבעת, קיבלנו לא מעט דברים מתואמים בצד שבו יש כאלו שמנסים לשמור. היי, הנה קלוזאווט מדויק. היי, הנה תקשורת טובה אחרי פיק נ' רול של קמרון פיין. היי, יש רצון ונכונות לעשות דברים שכוללים ללכלך את הידיים.

למשל המהלך הזה, לקראת סיום הרבע השני, כשמכבי תל אביב מובילה 44-41. כפי שעשתה כמעט לאורך כל המשחק, הריצה פרטיזן תרגיל שחוזר על עצמו: חסימה כפולה על העונשין (יענו מעלית). אחריה יוצא הרכז (פיין) מצד לצד (בעגה: אייברסון). אחר כך פיק נ' רול מדורג (בעכברות: 77). ורומן סורקין היה זה שיצא כדי לחפות על הפיק נ' רול השני של פיין. ואח"כ (כמעט ו) דייק ביציאה לקליעה, אבל ביחד עם הורד וקצת ג'ון די הצליחו לקחת לבונגה את הדרייב לטבעת, בדרך לעוד עצירה נהדרת (החל מ-39:55).

איזה כיף היה לראות אתמול את מכבי תל אביב משחקת כדורסל. בשני צידי המגרש.

3 נקודות לסיום

1. הקרש של ליף – טי.ג'י ליף עשה אתמול 7/8 מהשדה. 6 מהם עם הקרש או לפחות סוג של קרש, כולל במהלכי אלי-הופ. לא זוכר תופעה כזאת, אפילו בימי מייק מיצ'ל העליזים (כן, אני איש מבוגר. תנהגו בי בכבוד, גאדאמיט).

2. 12 – כתבנו את זה אחרי משחק קודם ונכתוב שוב. בהיעדרו של הנקינס, גם הפעם שיחקו כל השחקנים שנרשמו. בסדר, אז זה במשחק של מאתיים הפרש, נכון. אבל הרוב המוחלט הגיע כחלק בלתי נפרד מהרוטציה. אמנם לא ברמת בלאט סניור, אבל קורים כאן דברים.

3. פליי אין – לא נופל לזה. אין שום טעם לדבר על זה. עוד לא. מכבי תל אביב עכשיו, תאורטית, ברצף של משחקי חוץ מול קבוצות שיש להן עניין מסוים במשחק הכדורסל. רגע, באיירן מינכן נחשבת?

שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. כולם כולם כולם. עד האחרון. שיהיה לנו טוב.

שיתוף:

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

נכנסים ועושים מנוי. ממש כאן

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

שי האוזמן

פרשן ומלהג כדורסל כפייתי. לשעבר וואלה, ערוץ הספורט וישראל היום. כיום מדבר אל המיקרופונים של בית הפודיום. הרבה דברים השתנו בתפיסת עולם הכדורסל שלי לאורך השנים והעשורים, אבל האהבה לסאונד חריקת הנעליים על הפרקט ולכדור הכתום נותרה כפי שהייתה בגיל 4.
אחרי הרבה שנים של כתיבה בפלטפורמות של אחרים, הגעתי למסקנה שהגיע הזמן, אומרת אמי, להתחיל משהו חדש. מאפס. בשבילכם ובשבילנו.
שיהיה לנו בהצלחה. שיהיה לנו סנופי דיסקו.