בראיינט. חריג

את הטור שאחרי המשחק שלה בהרצליה הקדשתי לענייני ים מדר. בגדול, חשבתי שמשהו בגזרה של העלם אמור לקרות. בגדול, לא כל כך ידעתי להסביר איך בדיוק בכלל ומאיפה יגיעו דקות המשחק בפרט, אלא אם פציעות. כי פציעות, בסגל ארוך שכזה, יכולות להתברר כפתרון נוח במיוחד לכל המעורבים בדבר. ואז גילינו שוסיליה מיציץ' בחוץ למשחק הזה/המשחקים הבאים. והאמת? עושה רושם שהאיש המכונה ואסה זקוק לטיפה זמן כדי להביט מהצד. והאמת? לפחות מול באיירן, זה לא באמת משנה אם מיציץ' משחק או מדר משחק או טיילר אניס משחק. העיקר שאלייז'ה בראיינט משחק.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

6:34

https://www.youtube.com/watch?v=3pdKSJU9Ah8

חריג גיל

בלא מעט כישורים וכשרונות בורך לו אלייז'ה בראיינט. הארכת החוזה הנוכחי שלו מעלה שהבנאדם יודע לנהל משא ומתן; אומרים שהוא ממש טוב ברשתות חברתיות; אה, וכדורסל. כי גם מול באיירן אמש, לא צריכים רעיונות מסובכים מדי כדי לקבל תוצרת מהגארד הגדול. איטודיס/הרכז שלו יכולים לסמן מה שבא להם עם הידיים בתחילת פוזשן. כשהכדור מגיע לבראיינט, הכל נכנס לרגע למוד של סלואו מושן. בתחילת המשחק שמר עליו אנדי אובסט או סטפן יוביץ' או קרל היינץ רומיניגה. והנה, כך נראה סל השדה הראשון: כדרור במקום, לאחריו שינוי כיוון כשהכדור הולך מאחורי הגב ואז נוצר היתרון שברייאנט צריך. עכשיו ג'אמפסטופ שיכול להיעצר גם על הרגל ההפוכה (ימין) ושבת שלום.

https://www.youtube.com/embed/3pdKSJU9Ah8?start=2&end=13

ובגדול, ככה זה. ככה זה גם כשהנקודות מגיעות מאופנסיב ריבאונד. יש משהו באלייז'ה בראיינט שגורם לדברים שהוא עושה להיראות כאילו שאין התנגדות. יש משהו באלייז'ה בראיינט הנוכחי שגורם לו להיראות כמו חריג גיל בליגה לנוער. זה לא רק הגודל כמו שזה התובנה. כאילו האחרים עוד מנסים להבין את זה, בעוד שאצלו זה כבר מפוצח.

חריג גיל בליגה לנוער, אלייז'ה בראיינט. צילום: הפועל IBI תל אביב

איינשטיין צדק

כו-לם מכירים את הציטוט של איינשטיין לגבי חזרה על דברים שוב ושוב, כשזה לא מצליח. נו, הדבר הזה.

ואיך קוראים להיפך הגמור? דמיטריס איטודיס, למרות המראה המוקפד ברמת התלתל שלו, איננו מתעניין באסתטיקת כדורסל. כי מי שאיכפת לו מכדורסל יפה/חכם/קבוצתי וכו וגו ודו לא יעשה את הדברים שהפועל תל אביב מריצה בהתקפה. והאמת היא שאם נעבור על הפלייבוק של היווני, נגלה לא מעט תרגילים כשכאשר מבוצעים, יכולים לזכות בכפיים מטהרני הכדורסל. הבעיה היא שעם היופי הזה לא מנצחים משחקים.

מצד שני, עם כירורגיה כן. אם יוהאנס פוקטמן זוהה, ובצדק, כחוליה חלשה בהגנה של באיירן, אז פאק איט: מגיעים אליו בכדרור, פעם אחר פעם. כל התקפה. כל פוזשן. כל הזמן. נניח כאן, עם אלייז'ה בראיינט.

https://www.youtube.com/embed/3pdKSJU9Ah8?start=29&end=41

ועוד פעם ושוב פעם ועוד פעם ושוב פעם. איטודיס החזיק אתמול קצב של הכתבה (ברמה כזאת שאם הדבר היה תלוי בו, עוברים לשעון שניות של 30), מנע ריצה וכיוון את כל הגייסות לכיוון נקודות התורפה בהגנה. האם זה הספיק לריקודים? ממש לא. האם זה הספיק לנצחון קל, שלרגע לא עמד בספק? ממש כן. זהו, זה כל מה שצריך. ON TO THE NEXT ONE. מהמקום הראשון. ביורוליג.

שומרים

הפועל תל אביב מחליפה, הגנתית, על כולם. יש חילופים על הכדור ויש חילופים גם על חסימות רחוקות מהכדור. כשזה לא קרה משום מה, למשל במהלך הגנתי שעירב את מדר ומלקולם, באיירן קיבלה שתי נקודות קלות ונדירות. וכן, אני יודע שיש כל מיני מומחים לבטחון לאומי שקשה להם עם זה, כי הם לא כל כך מבינים בכדורסל, אבל הסוויצ'ים המסוימים האלו של האדומים לוקחים מההתקפה היריבה לא מעט מהדברים הלא רבים שהיא יודעת ומכירה. מול חילופים, בטח בהרכבים של וויינרייט ומלקולם, קשה מאוד לייצר נקודות ממהלכי חסימות. מול חילופים, הפועל תל אביב מאלצת מהלכי אחד על אחד משחקנים שזה הרבה פחות מתאים להם. וכן, יש מחיר מסוים שנגבה אתמול, כמו היכולת של באיירן לייצר סלי שדה פה ושם מבידודי גב לסל (עם או בלי חילוף, האמת), אבל זה משהו שלגמרי תואם את תכנית המשחק. ועוד דבר: כאשר מורידים ככה את הקצב, אפשר גם להספיק להגיע למצבי חיפוי הגנתי שבמצב רגיל עוברים מהר מדי. היי, הנה ים מדר מספיק לעשות באמפ הגנתי כדי לסייע בהתארגנות. היי, הנה כולם מסתדרים, מחפים ועוצרים.

עזבו. גם זה פחות חשוב. כשיש את הצמד וויינרייט את מלקולם, חלק מהדברים נפתרים מאליהם. בהגנה (כי בהתקפה הם חלקו ביניהם 56 דקות פלאס 2 נקודות, כן?). אין מאמן בעולם שלא מעיר לשחקניו להישאר קרובים יותר למוסר, רגע לפני שהוא מנסה להכניס את הכדור פנימה, בין אם זה מתוך משולש של היי/לואו או בסיטואציות אחרות. אצלם זה בילט אין. וגם אתמול, כל נסיון גרמני להעביר את החפץ העגול מעל לראשים של אחד מהם גרם לדיפלקשן במצב הטוב ולאיבוד במצב הרגיל. זה בלתי עביר זה.

צילום: הפועל IBI תל אביב

3 נקודות לסיום

1. פשיץ' – נחמד מאוד היה לראות את פשיץ' אתמול על הקווים. עם כל השטיקים הנלווים. הנה המסטיק שהוא לועס עוד מימי ימק"א. הנה טכנית הדאווין שהוא מקבל על ההתחלה כדי להראות שהוא כאן. אין, אין על נוסטלגיה. אגב, ואם כן פשיץ', למה לא צביקה? ואחרי שסיימנו את זה, ולו ברמת הכדורסל, יש כאן תהיה קצת יותר משמעותית: לעבור מהגישה ההתקפית של גורדי הרברט לגישת הבוא נלך מכות עם כמה בוסנים של פשיץ' מעידה, במקרה הטוב, שבאיירן מינכן החליטה למחוק כל זכר למה שהיה שם לפני. במקרה הרע, זה כבר עניין סרבי פנימי.

2. אוטורו – ההורים שלי אוהבים סוג של משחק קלפים שבו משחקים בזוגות. בוראקו, למי ששואל. הקיצר, אמא שלי נוהגת לאסוף אצלה קלפים לרוב, בתוספת המשפט ש"הוא לא מבקש אוכל", כדי להדגים קלף שעדיף שיהיה אצלה. אז דן אוטורו. הרבה מאוד מחמאות מגיעות למי שבנה את הסגל הפסיכי של הפועל תל אביב. על הכשרון, על הגודל, על הכל. וגם על כך שיש כאן חבורה שלפחות על פניו לא מזיז לה אם מוסרים או לא מוסרים. לפחות מבחוץ, נראה שדן אוטורו, אחד הביג גאי'ז הכי טובים בליגה השניה בטיבה, יכול ללכת הלוך חזור ושוב פעם מבלי שמסמנים לעברו תרגיל או מאכילים אותו פנימה. הוא פשוט שם. אם יש עזרה, הוא יתייצב כדי לאפשר זווית מסירה ולסיים בעצמו. או ריבאונד. או משהו אחר בסגנון. בשקט. כמעט מבלי לטעות.

3. ועכשיו מה, מה עכשיו? אז כולנו על זה שבעוד משחק אחד מסתיים לו הסיבוב הראשון, ושהפועל תל אביב נמצאת במקום הראשון, נצחון אחד לפחות מעל כל מי שמתחתיה, כן? כלומר בול, אבל בול כמו שכולם ידעו מראש.

שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. כולם כולם כולם. עד האחרון. שיהיה לנו טוב.