הויה פניארויה: המאמן שמביט להיסטוריה בעיניים, כי אין לו מה להפסיד

מה המשותף לארגיריס פדולאקיס, פדרו מרטינס, איגור קוקושקוב, מיגל אנחל מרטין וז'ליקו לוקאיץ'? אלה הם המאמנים שהעזו לקפוץ למים העמוקים ביותר שיש; הם הגיעו אחרי ז'ליקו אוברדוביץ' לקבוצות שבהן אימן, הצליח והביא לפחות גביע אירופי אחד. ומה עוד משותף להם? כולם נכשלו. רובם לא שרדו זמן רב, ואף אחד לא שיחזר את הישגיו של ה-GOAT. עכשיו מגיע תורו של ז'ואן פניארויה לנסות ולפרק את המוקש הכי גדול שנתקל בו בקריירה. ובואו, האיש דרך כבר על שיט כזה או אחר, ורק לפני חודש וחצי סיים קדנציה מופרעת למדי בברצלונה.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

6:00

אז אפשר להגיד שאם יש זמן להחליף את אוברדוביץ', זה הזמן הזה. את פרטיזן בלגרד הוא אמנם הוביל לזכייה היסטורית בתואר היבשתי, אבל זה קרה לפני 33 שנה, והקדנציה האחרונה לא בדיוק הייתה מהמשובחות. הדחה מוקדמת בשמינית גמר היורוקאפ, והתרסקות מפוארת בשנתיים וחצי האחרונות - מאז הכמעט פיינל פור המדהים ביורוליג, שנעצר בקטטה מול ריאל מדריד ב-2023. כן, אפשר להגיד שזה זמן טוב להחליף את ז'ליקו. להגיד, ולטעות.

שנייה, עצירה מתודית. כי רגע לפני שייכנס לספרי ההיסטוריה, לטוב או לרע, ואחרי שעבר כבר בוולנסיה, באסקוניה ובארסה, הגיע הזמן שכולנו נסתנכרן על ההגייה הנכונה של השם: ז'ואן ולא חואן, כי הוא קטאלני; פנ-יא-רויה ולא פנארויה, כי יש טילדה מעל האות N. שימו לב: Peñarroya. בעצם, תקשיבו בעצמכם:

https://video.wixstatic.com/video/aba3db_5e131427831f46d18850f0368f459b13/1080p/mp4/file.mp4

בקיצור, פנארויה (סתאאאאם, פניארויה) לקח על עצמו את התפקיד שאף אחד אחר לא רצה לגעת בו. מה בסך הכל צריך בן אדם? לקבל הצעה ממועדון מפואר, עם מסורת עצומה וקהל מפחיד, ושחקנים שרובם די טובים בכדורסל, למרות כל מה שמספרים עליהם. אבל העובדה היא שמועמדים אחרים העזו לומר לא, או ששמם ירד מהפרק מסיבות פוליטיות. בין שזה אגדת המועדון סאלה ג'ורג'ביץ' ובין שזה המאמן הבכיר בשוק, אנדראה טרינקיירי, שכבר התרסק בעבר בפרטיזן, והפנייה אליו הייתה מפתיעה לא פחות מהתשובה השלילית שנתן.

אז למה לא לקחת את התפקיד, בעצם? כי החודש האחרון בבלגרד עוד יילמד בפקולטה למדעי החברה. את התנהגות האוהדים במשחק הבכורה של מירקו אוצוקוליץ' לא ישכחו במשך שנים רבות; אלפי אנשים, הקולניים ביותר ביציעי אירופה, שרקו בוז לקבוצה שלהם ועודדו רק את אוברדוביץ' המתפטר. הם שרקו בוז כשהקבוצה עלתה לחימום. הם שרקו בוז כשהזרים שלה עמדו על קו העונשין. הם שרקו בוז כשטייריק ג'ונס דפק דאנק שבמצב נורמלי היה אמור להקפיץ את הארנה באוויר. והם שרקו בוז כשהשחקנים באו להודות להם (ואפילו חילצו מוואניה מרינקוביץ' אופי מנהיגותי שאיש לא ידע שטמון בו).

בכל זאת, ולמרות הכל, לרגע נדמה היה שהכל עומד להסתדר. בתזמון מושלם הגיע הדרבי הביתי מול הכוכב האדום בלגרד, שאיחד את כולם תחת אותה אלונקה והסתיים ב-W מתוק. ובזכות אפקט הפיטורים (נגיד), העוזר אוצוקוליץ' סחף את הקבוצה לארבעה ניצחונות רצופים בכל המסגרות. זו הייתה אשליה אופטית: הוא לא באמת חולל שינוי ולא הפך לפתע למאמן סמכותי, אלא בגדול די זרם עם השחקנים ונתן להם לעשות ככל העולה על רוחם. עם האווירה מסביב, זה הספיק כדי לגרום להם להילחם על שמם הלא-טוב ועל מעמדם הלא-מרנין.

האשליות התנפצו במחזור הכפול בשבוע שעבר, ובעקבותיו כל השדים יצאו בחזרה החוצה: וירטוס בולוניה חגגה כל הדרך לניצחון ב-18 בבלגרד ארנה, ומקובנה חזרה פרטיזן עם השפלה כבדה ב-41 הפרש לז'לגיריס.

זה היה ההפסד המחפיר ביותר של הסרבים ביורוליג. כלומר, הם כבר הובסו בפער של 42 נקודות לפני 12 שנה (88:46 לצסק"א מוסקבה), אבל אז הייתה להם קבוצה צעירה, ענייה ועמוסת פציעות - ולא הקבוצה היקרה והעשירה בהיסטוריה של המועדון. לכן, מה שקרה עכשיו, בפרט לאור כל ההתרחשויות מסביב, היה גרוע בהרבה.

אוצוקוליץ' ידע עוד לפני הטיסה לליטא שהסיפור שלו גמור. אחר כך הוא עוד הספיק להינצל מהפסד מביך לנובו מסטו בליגה האדריאטית, בזכות 48 נקודות בפחות מ-26 דקות של דוויין וושינגטון, ואז ירד עליו המסך. עכשיו זה תלוי בפניארויה המסכן, שיערוך את הפרמיירה שלו ב-19:00 נגד מכבי ת"א.

מסכן מסכן, אבל לא בטוח שההחלטה שלו ללכת לפרטיזן כל כך רעה. בעצם, מה יש לו להפסיד? אחרי הכישלון בבארסה, הוא זקוק להזדמנות לחזור לגלגל. וגם אם לא יצליח, ו"יישרף" בשוק הסרבי, מה זה בכלל השוק הסרבי בשבילו? לקבל קבוצות בדרג השני של ספרד הוא תמיד יוכל, כשמנגד, הצלחה מפתיעה תוכל להעלות אותו על הלופ ולפתוח בפניו הזדמנויות שלא היה מקבל במצב אחר. כך או אחרת, המאמן הבא של פרטיזן יצטרך לשלוח לו פרחים מדי שבת, על כך שספג עבורו את הגל העכור וריכך את אווירת הנכאים בשבילו.

איזו פרטיזן תחכה הערב למכבי? האמת היא שקשה לחזות או להעריך. כולם מצפים שפניארויה יקדם את ג'בארי פארקר, ששיחק תחתיו בבארסה, אבל לא בטוח שזה לא מאוחר מדי. הפורוורד המיליונר הוא כנראה השחקן השנוא בבלגרד, והרגע שבו אפילו לא קפץ לכדור ביניים במשחק מול ז'לגיריס הטריף את האוהדים המוטרפים-עליו-ממילא. קארליק ג'ונס, אלכסיי פוקושבסקי ומריו נאקיץ' עדיין מושבתים, ושייק מילטון בספק. טייריק ג'ונס ואיזי בונגה סוחבים פציעות, אבל רוב הסיכויים שישחקו.

ומי בטוח יהיה שם? בגיל 31, אחרי עשור ב-NBA, קמרון פיין יערוך את הופעת הבכורה שלו מעבר לים. מובן מאליו להזהיר ולומר ששחקנים ללא שום ניסיון אירופי זקוקים לזמן כדי ללמוד את המשחק השונה, ובכלל, כאלה שמגיעים לקבוצה באמצע העונה עלולים לפגוע במרקם הקבוצתי. טוב, לפחות בקטע הזה אפשר להיות רגועים. בפרטיזן אין מרקם, וממש אין קבוצתיות.

ההיגיון אומר שהסרבים יגיבו על המגרש להתפתחויות. שהכותרות יעסקו הערב באפקט של המאמן שהחליף את העוזר שהחליף את המאמן. ובפארקר, שכמאמר הרב שלמה קרליבך, בסך הכל היה צריך מבוגר אחד שיאמין בו. כי לפרטיזן יש את הגאווה שלה. ולשחקנים אין כבר את הלוקסוס לוותר. וגם היריבה מישראל חוזרת לעיר שהפכה לביתה עם רצף ניצחונות שצריך להיגמר מתישהו. הערב? בשבוע הבא? בעוד שבוע וחצי? בואו נראה מתי זה יקרה.