תעודות שליש

לאחר טור מודאג, יש שיגידו חמוץ, שפורסם בשבוע שעבר, החלטתי לשנות קונספט. להסתכל על חצי הכוס המלאה. על מה שטוב. על מה שעובד. מבלי ששמנו לב, שליש עונה כבר מאחורינו. בתוך עשרות הסיפורים הישראליים שנכתבים באולמות המכללות בארצות הברית, יש, לצד אותם כאלה שעוד לא מתרוממים, שחקנים שדווקא כן נותנים תפוקה. כאלה שמקבלים קרדיט ומשפיעים על הקבוצות שלהם. בחרתי ארבעה שזכאים, בעיניי, לתעודות הצטיינות. וכיאה לתעודות הצטיינות של שליש ראשון, צריך לשים כוכבית. המאני טיים של העונה עוד לפנינו, וככל שמתקדמים - הלו"זים נהיים קשוחים והיריבות מרימות את הרמה. אז בואו נפרגן, אבל לרגע. 

למעט אחד, קו מחבר עובר בין המצטיינים: זו לא השנה הראשונה שלהם בתוך הסיסטם האמריקאי. אלו שזו השנה השנייה, השלישית והרביעית שלהם במכללות, או זה שהגיע עם בטחון שיא אחרי קריירת תיכונים מוצלחת. את אותם קשיים שחווים אלו שהגיעו מבחוץ, אם זה אלמנטים של שיטה, סגנון וקצב או פערים גופניים ואתלטיים - המצטיינים שלנו פחות חווים. זה מביא אותם לעמדות השפעה בקבוצות שלהם כבר מהשלבים הראשונים, וזה מקבל ביטוי במספרים ובוידאו. שנצלול?

האזינו לרואי מקריא את הטור

7:00

עמנואל שארפ

השוטינג גארד פתח את עונת הסניור שלו כבוס של החבורה מאוניברסיטת יוסטון. הקוגרס דוהרים למאזן 11-1 שמדרג אותם #14 בדירוג הכללי, בעיקר בזכות תפוקה אדירה שהם מקבלים מהקו האחורי. הפרשמן קינגסטון פלמינגס (18, 1.91) ייבחר ככל הנראה בלוטרי בדראפט הקרוב, בעיקר בזכות יכולות הסקורינג וגם בזכות פוטנציאל הגנתי לא מבוטל; הסניור מילוש אוזן (22, 1.93) מתקשה לקלוע השנה מבחוץ אבל שולט בניהול המשחק; וכמובן עמנואל שארפ, שממשיך להיות אחד הקלעים האיכותיים ביותר בכל ליגת המכללות, ומשלים אותם בצורה נהדרת. קחו טעימה מהתצוגה האחרונה שלו (22 נקודות) בניצחון היוקרתי מול ארקנסו:

https://www.youtube.com/watch?v=_yHVJpK5x0A

כאן תהיתי איך תראה עונת הסניור של שארפ והאם הוא יצליח לפתח את האלמנטים שחסרים לו, כרגע, כדי להיות שחקן שלם יותר: מעורבות בהובלת הכדור, יותר גיוון במשחק ההתקפה. התשובה לתהיות שלי, לפחות על סמך השליש הראשון של העונה, חיובית. ברמת ניהול המשחק, הוא יותר מהכפיל את כמות האסיסטים שלו, עם 4.2 אסיסטים ל-100 פוזשנים לעומת 2.0 בעונה שעברה. זה לא הופך אותו לרכז, וזה לא אומר שהקבוצות הבאות בהן ישחק ישמחו לתת לו את המפתחות לעמדה מספר 1, אבל זה בהחלט סימן חיובי. ברמת הגיוון ההתקפי, שארפ הוא עדיין שחקן שמסתמך כמעט לחלוטין על הקליעה מבחוץ, ועושה זאת בצורה מדהימה. 1.46 נקודות לפוזשן במהלכי יציאה מחסימות, 1.25 נקודות לפוזשן במהלכי ספוט אפ.

היכולת שלו להיות כל כך יעיל רחוק מהכדור הולכת ומשתפרת תוך כדי העונה. הוא עדיין מוגבל ביכולת שלו לייצר לעצמו ולהגיע לטבעת, ואני מניח שזה המכשול העיקרי שהוא יתקל בו כשהוא יקפוץ לרמה הבאה בכדורסל המקצועני. השאלה שצריכה להישאל היא איך הוא ינסה לפלס את דרכו לליגה הטובה בעולם. הדראפט הקרוב ככל הנראה לא יאיר לו פנים, מה שיביא אותו להילחם על חוזה דרך המחנות (ואולי דרך הג'י ליג), או להתחיל את דרכו דווקא מעבר לים, ביבשת שבה יהיה לו הרבה מאוד ביקוש כבר מהשלב הראשון. תשובות אין לי, אבל רצון יש: יורוליג.

שון אבייב

שון אבייב ברשימת המצטיינים כי הוא פרשמן שקולע בדו ספרתי ועושה המון דברים על הפרקט. כי הוא קילר. כי יש לו בטחון (לעיתים מופרז). כי הוא מוצא, בגדול, את מקומו בתוך הכדורסל המהיר והשוטף של סינסינטי. אבל חשוב לציין למען ההגינות שפתיחת העונה של הווינג הוורסטילי היא די רכבת הרים. בהפסד אתמול לקלמסון, למשל, הוא עמד 3 נקודות ב-1/5 מהשדה ולא שותף בכל המחצית השנייה, בעיקר בגלל סיבות הגנתיות.

ברמה ההתקפית, אבייב הוא פצצת כשרון. השילוב של הסייז והאורך, עם יכולת הכדרור והאתלטיות עוזר לו לייצר יתרונות כמעט על כל שומר שתשימו מולו ברמות האלה. קחו דוגמה פוזשן מייצג (גם את אבייב, וגם את הפואנטות המהירות אליהן שואפים הברקאטס בהתקפה): שון עומד באיזור החצי-פינה ומקבל את הכדור בהתקפת המעבר. בחצי הטעייה הוא מבלבל את השומר שלו וחודר עליו באגרסיביות לתוך הצבע. הגבוה היריב, שהתחיל את הפוזשן צמוד לבאבה מילר עוזב אותו כדי להגיע ולעזור על אבייב. תוך כדי החדירה, הוא נותן באמפ קטן לשומר שלו שמייצר ריווח דרכו הוא משחיל אסיסט יפה למילר שעומד חופשי מתחת לטבעת. למעשה, רואים פה הכל: את יכולות הכדרור, הפיזיות והחתירה המהירה לפואנטה התקפית. שחקן צפון-דרום במובנו הקלאסי.

איפה זה צריך להשתפר? בעיקר במקומות הטריוויאליים לשיפור מפרשמן מופרע כמו אבייב: קבלת החלטות, בחירת זריקות נכונה, ומחויבות בהגנה על הכדור. למרות שזה נראה מבטיח ברמת חומר הגלם, זה רחוק, לפחות ברמת הבשלות הנוכחית, מלהיות מוצר אטרקטיבי לקבוצות NBA. אולי דראפט 2027 הוא מטרה ריאלית יותר.

אלון מיכאלי

הפתעת העונה? הפאוור-פורוורד מהרצליה הוא האס של קולורדו מהספסל. הוא עד כה הנציג הישראלי הכי מרשים במכללות, מבין אלה שנטשו הקיץ את ליגת העל שלנו לטובת ההרפתקה בארצות הברית. בדקות שהוא מקבל מהמאמן טד בויל, הוא מצליח להראות כמעט מידי ערב עד כמה הוא גבוה מגוון ומודרני, שמעשיר את משחק ההתקפה של הקבוצה שלו בהרבה מאוד אלמנטים. הוא מצליח לייצר נקודות ביעילות ממשחק גב לסל (1.16 נקודות לפוזשן במהלכי פוסט-אפ); הוא מייצר יתרונות בכדרור (!) על שומרים גדולים ממנו וחודר עליהם לטבעת; הוא מרווח את ההתקפה וקולע מצוין מחוץ לקשת; והוא מספק לקולורדו אפשרות לנצל אותו גם במשחק הפיק נ' רול. באמת שהכל מהכל.

האתגר של מיכאלי כרגע הוא להשיל מעצמו את תווית ה'תופעה המרעננת מהספסל' ולהפוך להיות נכס אמין ויציב בתוך הקבוצה. לאחר שפתח את חודש דצמבר בסערה, מיכאלי נסוג קצת במשחקים האחרונים בעיקר כי הקבוצות היריבות משקיעות בו הרבה יותר תשומת לב הגנתית. ההופעות הטובות בתחילת הדרך הרימו את רמת הציפיות, והיחס בהתאם. שימו לב לדברים של בויל על מיכאלי, אחרי משחק פחות טוב של 1/6 מהשדה נגד טקסס-סן אנטוניו:

המטרה של מיכאלי היא לנצל את המומנטום וללחוץ על הדוושה הכי חזק שאפשר. הגיל הצעיר (חגג 20 רק לאחרונה) יאפשר לו להמשיך את קריירת המכללות גם בעונה הבאה, בפרוגרמים גדולים יותר ובכסף יותר משמעותי. אין לי ספק שזאת האפשרות המובילה מבחינתו כרגע.

עופרי נווה

השם הכי פחות מוכר ברשימה, שנותן אחלה של פתיחת עונה. בוגר מחלקת הנוער של מכבי תל אביב פותח את העונה השלישית במכללות. אחרי שצבר ניסיון במכללת ווסט ורג'יניה הצנועה, וישב עונה אחת בצד כרד-שירט (התאמן עם הקבוצה אבל לא לקח חלק במשחקים ועונת המכללות לא נספרה לו), התחייב הגארד-פורוורד (20, 2.01) למכללת אוראל-רוברטס שמשחקת בקונרפנס הסאמיט-ליג. למרות שהגולדן איגלס מתקשים ברמה הקבוצתית ומחזיקים במאזן שלילי, נווה ראוי למחמאות על פתיחת עונה מצוינת שמדגישה את סט היכולות שלו כשחקן כנף הגנתי ואתלטי שיודע גם לייצר לעצמו.

נווה משחק בעמדות 2-4, עם גודל של פורוורד וסקיל סט של גארד. הוא מייצר נקודות בעיקר במהלכי ספוט אפ וחיתוכים (כ-40% מכלל הפוזשנים ההתקפיים שלו), אבל מצליח להיות יעיל גם כמוביל של מהלכי פיק נ' רול (כמעט 0.8 נקודות לפוזשן במהלכים כאלה). המאפיין המרכזי במשחק שלו הוא האנרגיות והמחויבות ההגנתית. הוא משתמש ברגליים הקלילות ומבנה הגוף הארוך שלו כדי לייצר לחץ על הכדור (מייצר 1.5 חטיפות למשחק), כשהוא מסוגל לשמור כמעט על 4 עמדות על המגרש.

שווה להמשיך ולעקוב מקרוב אחרי נווה, שיכול בקלות למצוא את עצמו בתוך שנה-שנתיים כשחקן רוטציה לגיטימי בליגת העל שלנו. הקפיצה לשלב הבא כמובן עוברת דרך קליעה אפקטיבית ויציבה מבחוץ – גם ברמת האיכות וגם ברמת הנפח: בשליש הראשון של העונה רק 19% מהזריקות של נווה מהשדה הגיעו מחוץ לקשת.

השליש הבא של העונה יהיה קשה אף יותר. שמירה על יציבות היא המפתח לקבלת דקות משחק בשלבים החשובים, כל אחד והסיטואציה שלו. נקווה שגיליון המצטיינים בהמשך העונה יהיה ארוך ומפותל.