טוב, בואו נתחבר חזרה לסיפור. לפני שבועות אחדים ניסיתי לתת קונטקסט לקראת העונה הייחודית שעומדת בפתח. זוכרים? כוח, כבוד וכסף. משכו כישרון ישראלי חסר תקדים בכמות ובאיכות אל ליגת המכללות האמריקאית. הכדורסלן הישראלי המפונק. שלל תיאוריות, הסברים מפונפנים וכו וגו ודו (האוזמן - ככה עושים את זה נכון?). זהו. מהר מאוד תם לו עידן התיאוריות. בזמן שהפרוגרמים השונים כבר פותחים את ההכנות לעונה ומעדכנים את לו"ז המשחקים, זמן טוב לעבור לשלב הת'כלס. לשים פוקוס על השמות המרכזיים של עונת המכללות הקרובה בכחול לבן. חודש לפתיחת העונה, זמן טוב להכיר את הטאלנטים. שכחנו מישהו? סמסו לנו.

האזינו לרואי מקריא את הטור

8:49

ההשראה המרכזית בטור הזה היא ירון ארבל. בשבוע שעבר הוא דאג להצית לכולנו את הדמיון עם פנטזיות על מדליה ביורובאסקט 2029. ואני, כמובן, כנאמן עד כלות למשימה שהוצבה בפניי, דאגתי להזכיר לו שגם במכללות מסתתרים להם כמה שמות פוטנציאליים שיכולים להעמיק, להעשיר ואפילו להנהיג את הנבחרת הלאומית. למרות שהנימוקים של ירון היו מבוססים ומאוד (מאוד) משכנעים, אני עדיין חושב שפנטזיה היא המילה המתאימה ביותר לתיאור האירוע. אבל עם כל הכבוד לפנטזיה הצנועה על הצלחה לאומית בטורניר של פיב"א, היום נעמיק בפנטזיה הסוטה מכולן: חמישה ישראלים בNBA בעת ובעונה אחת.

כמו שראיתם, ההיצע מגוון. כמעט 20 שחקנים בגילאים שונים, יכולות שונות ושאיפות שונות. אל דאגה, כולם יקבלו פה יחס באופן כזה או אחר. אבל מה לעשות? תשומת הלב האנושית היא משאב מאוד מוגבל, והיום ניתן את הפוקוס לשלישייה שלה יש את הסיכויים הגדולים ביותר להגשים לנו את הפנטזיה.

עומר מאייר - זמן לצאת מהמקפיא

בעונה שעברה (ליגה): 17 משחקים (11.8 דק' למשחק), 4.6 נק',1.1 ריב',2.2 אס' על 1.6 איבודים.

קבוצה: Purdue Boilmakers (Big Ten)

מוק דראפט: מקום 29 בדראפט 2027, בליצ'ר ריפורט (אוגוסט 2025)

עומר מאייר. בעונת 23/24 הוא הגיח לחיינו באלגנטיות האופיינית לו והותיר רושם לא פחות ממדהים. כבר בגיל 17 הוא הצליח לקבל דקות משמעותיות בליגה והציג פיזיות סופר מרשימה, פול אפ ג'אמפ שוט יפהפה וקבלת החלטות עם פוטנציאל בשמיים. השנה החלומית המשיכה לקיץ מופלא עם נבחרת הנוער, והמומנטום היה בשיאו. יאללה, זמן לקבלת החלטות. למרות פלרטוטים בלתי פוסקים מגלבוע/גליל (לשעבר), החליט הטאלנט להישאר במכבי ולהאריך את החוזה ב-3 שנים נוספות. התוצאה? הקפאה. ירידה של מעל 30% בדקות ובזריקות מהשדה בליגה. אפס השפעה על העונה של הקבוצה שלו. עומר מאייר לא הרוויח מהשנה הזו כלום, וגם מכבי תל אביב לא. מבאס. או כמו שהוא אמר:

אם בכל זאת רוצים להיות חיוביים, אפשר להצביע על עליה בין עונת 23-24 ל-24-25 באספקט מעניין אחד: אחוז הפוזשנים בהם בילה על המגרש כמקבל ההחלטות בפיק נ' רול. בעונת 23-24 42% מהמהלכים שלו על הפרקט הסתיימו בקבלת החלטות מפיק נ' רול, בעונה האחרונה הנתון צומח למעל 53%. כלומר, גם במיעוט הקרדיט שקיבל, המשבצת שלו במסגרת הקבוצתית הייתה ברורה: כשהוא על הפרקט, הוא עם הכדור. ומנהל. ומחליט (אפשר להסביר את זה בדקות גארבג' טיים או באלף הסברים אחרים, אבל תהיו איתי לצורך הדיון).

אני מעריך שההחלטה ללכת למכללות בקיץ הגיעה בדיוק מאותו רציונל. להיות במרכז. עומר מאייר הוא פרוספקט בורדרליין NBA (בניגוד לכאלה שצריכים רק לוודא שהם מגיעים עם דופק לדראפט, כמו מיקה מורינן למשל) שצריך, בדומה למה שכתבתי על בן שרף, מינימום טעויות בדרך כדי למקסם את הסיכוי שלו להיבחר בדראפט. עונה אחת כבר די הלכה לפח, אז אין זמן לבזבז. ברמה התיאורטית, יש למאייר כל מה שצריך כדי למשוך עניין: סייז, מסה, קליעה מכדרור ובקאצ' אנד שוט, IQ גבוה. אחלה אופציה מהספסל לקבוצת NBA טיפוסית. משהו בין פייטון פריצ'ארד (בוסטון) לאנדרו נמבהארד (אינדיאנה), אם תרצו.

הדרך לעונת מכללות משמעותית עוברת, לדעתי, בשיפור היכולות אוף דה בול. כבר העונה הוא יתמודד עם כריש משמעותי בעמדת הרכז בפורדו, בריידן סמית'. הסניור המזוקן זכה בעונה שעברה כמעט בכל תואר אישי אפשרי (כולל פרס בוב קוזי היוקרתי), והוביל את הבוילמייקרס כל הדרך להדחה כואבת בסוויט סיקסטין של המארצ' מאדנס. הוא בוס אמיתי בקו האחורי. אמנם קטן מימדים, אבל זריז וקטלני מחצי מרחק. הסייז והגיל המתקדם מצמצמים לו את האפשרויות ב-NBA (כרגע בסוף הסיבוב השני של המוקים ל-2026), אבל תהיו בטוחים שבעונת המכללות האחרונה שלו הוא לא יזוז הצידה ויתן למאייר את הכדור מתוך ציונות ואהבת ישראל. מאייר יהיה חייב לנסות להרוויח דקות לצידו של סמית', וזה אומר להוות איום גם רחוק מהכדור. איך? שמירה על יציבות בקליעה ואיום חדירה בקאצ' אנד דרייב ובידודים - מהלכים בהם פחות התחכך בקריירה עד כה.

עמנואל שארפ - חד וקטלני

בעונה שעברה: 37 הופעות (27.4 דק' למשחק), 12.6 נק', 3.0 ריב', 0.8 אס', 1.4 חטיפות.

קבוצה: Houston Cougars (Big 12)

מוק דראפט: -

חכם סיני אמר פעם: עדיפה החטאה אחת ביד מפייק שאט על העץ. ומי כמו עמנואל שארפ יכול להעיד על זה. זוכרים?

אפשר להגיד שעבדתי עליכם. אם לא תקרה תפנית משמעותית של הרגע האחרון, השוטינג גארד הקטלני שנכנס לעונת הסניור שלו - לא צפוי לצעוד בחליפה מגוחכת וללחוץ את היד של אדם סילבר או מארק טייטום. אבל, ומדובר בחתיכת אבל, מדובר בשחקן מכללות אדיר עם תעודת זהות כחולה. בואו נעבור על הפרטים הידועים: הבן של (ומעריצי האח הגדול יקפידו להזכיר שגם האח למחצה של), טעם נבחרת ישראל בנערותו, חלום שיטעם גם בבגרותו. המכשול - אזרחות קנדית המאיימת לטלטל את הספינה ולשבור לבבות בשדרות יהודית.

לכדורסל הישראלי אין כיום שוט מייקר ברמה הזו. באמת. לאור המצוקה, נאלצו קברינטי הענף להלביש את האזרח האמיץ קרינגטון בכחול-לבן. אירוע שבלשון המעטה לא התגלה כהצלחה מסחררת. שארפ יכול לתת אימפקט בסקורינג בכמות ובאיכות שאנחנו לא מכירים. מדובר באחד מקלעי השלשות הטובים בליגת המכללות שרשם העונה מעל 1.15 נק' לפוזשן בספוט אפ. נתון אדיר. ובשפה פחות פלצנית - 2.4 שלשות למשחק ב-41%. בעיקר בקאצ' אנד שוט וביציאה מחסימות. תשומת הלב ההגנתית שמושקעת בו כשהוא רחוק מהכדור עושה פלאים לשאר השחקנים, ומייצרת ריווח - שהוא, כמובן, החמצן של כל קבוצת כדורסל מודרנית. לכל זה תוסיפו הגנה בלתי מתפשרת על ווינגים וגם על מובילי כדור. הקלע האנרגטי מוריד את היריבים ל-0.51 נק' לפוזשן כשהוא שומר בפיק נ' רול, וזה תולדה של המחויבות והאטרף שהוא משקיע על הפרקט.

הבעיות מתחילות כשצריך לייצר מכדרור ולהיכנס אל תוך הצבע. הסיבה המרכזית שהוא לא באטמוספירת הNBA היא חד גוניות. כלום ושום דבר באספקטים של ייצור לאחרים, כלום ושום דבר בהובלת כדור, מתקשה להגיע לטבעת. בעונה האחרונה (כנראה) ביוסטון הוא יצטרך לעשות הכל כדי לשכוח מהטראומה של שנה שעברה ולהתפקס על פיתוח כמוביל כדור. עם הותק והאיכויות ההתקפיות הקיימות, זה בהחלט אפשרי. כל הדרכים מובילות לקריירה ביורוליג, עכשיו זה הצ'אנס האחרון לנסות להסיט את המסלול.

שון אבייב - פריק

בעונה שעברה (תיכונים): 19 משחקים, 20.9 נק', 7.3 ריב', 3.3 אס', 1.7 חטיפות.

קבוצה: Cincinnati Bearcats (Big 12)

מוק דראפט: מקום 26 בדראפט 2027, בליצ'ר ריפורט (אוגוסט 2025)

יכול להיות שמצאנו כאן את הדבר הכי טוב שיצא מחדרה אי פעם. אולי אחרי שווארמה שאולי. שון אבייב הוא פריק. לאוהד הכדורסל הישראלי הוא עדיין בגדר סימן שאלה. יכול להיות שגם כלפי עצמו. מה שברור בשלב הזה אלו בעיקר הכוונות שלו. הוא ממוקד, הוא מפוקס והוא מוכוון מטרה. הוא לא בא לשחק משחקים. One and Done וישר לדראפט. האחרון שעשה זאת מסינסינטי - לאנס סטיבנסון האגדי, שנבחר עמוק בסיבוב השני של דראפט 2010. ממש כמו עמנואל שארפ, גם הקשר שלו לישראל הוא חלקי בלבד. גם לו יש אח גדול שמשחק בלאומית. גם לו יש כישרון התקפי מפלצתי.

שחקנים מסוגו של אבייב תמיד היו סחורה חמה ב-NBA. ווינגים אול אראונד ארוכים (מעל 2 מטר בגובה ובמוטת הידיים), אתלטיים, שיודעים להוריד כדור לרצפה, טסים במעברים, מגוונים במשחק ההתקפה ודומיננטיים בריבאונד. גם דני אבדיה נכנס לאותה משפחה. בניגוד לאבדיה, אבייב הרבה יותר מופרע במשחק שלו. הקריירה עד כה מורכבת מכדורסל תיכונים, טורנירים אמריקאיים יוקרתיים והרבה מאוד יח"צ.

בעונה הקרובה בסינסינטי תהיה לנו הזדמנות מצוינת לראות אותו מתמודד עם אתגר מעניין: להצליח להיות אפקטיבי גם בקצב משחק נמוך יותר ותוך כדי הסט גיים. דאנקים מפלצתיים זה מגניב, שלשות במעבר זה כיף, ותכל'ס אלו כן דברים שפוגשים הרבה בעונה הסדירה של ה-NBA, אבל המנייה בדראפט תטוס למעלה אם הוא יצליח להראות מעבר לסקורינג חסר תקנה.

קיצור, אני אופטימי. ומתרגש. תרשו לי לרפרר שוב לטור האלמותי של ירון ולסיים עם המספר היחיד שחשוב כרגע:

שיתוף:

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

נכנסים ועושים מנוי. ממש כאן

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

רואי נחום

אין טייטל מכובד יותר מ"אוהד כדורסל". בין לבין אני מבזבז את הזמן בלהיות עורך דין.
מתרגש מעסקנות, מתלהב מנרטיבים, ומכור למילים פרוגרם, רוסטר, פרנצ'ייז, פיירול ואופסיזן.
בעל זיקה בלתי מוסברת לאנדרדוג, כלומר הפועל חולון ושארלוט הורנטס (זמין בפרטי לשאלות נוקבות).
מגיש פודקאסט "הקול סגול". שוקל כל דל"פ בקפידה. מעריץ את קמבה ווקר, מרקו גודוריץ' וגלן רייס (האב והבן).