להשיג את כל השלושה: הצעירים הישראלים נוהרים לליגת המכללות

הדרך ללמוד על כדורסל דרך מסעות המכללות של הישראלים הצעירים מתחילה בשאלה הפשוטה: מה הביא אותם לכאן? | הקולג'ים הבכירים בליגת המכללות הגיעו הקיץ לשחקן הישראלי הצעיר והציעו לו חבילה מפתה: כוח, כבוד וכסף. הבחירה של רבים מהשחקנים הייתה קלה במיוחד. בעונה הקרובה נעקוב מקרוב ונבדוק מי יוציא את המקסימום מהסיטואציה, מי יתגעגע מהר הביתה ואיך לעזאזל מסתגלים לאטמוספירת כדורסל שונה לגמרי.

כשהאוזמן התקשר באותו בוקר קיצי והציע לי לכתוב על הישראלים שיכדררו באמריקה, קצת נלחצתי. שימו רגע NBA בצד, עולם המכללות הוא עולם עצום, סבוך, מורכב ועשיר, שרחוק משגרת יומו של עכבר הכדורסל הישראלי הממוצע. אנחנו יודעים למנות מספר שמות של מכללות גדולות, שמים על זה קצת פוקוס כשחותמים פה שחקנים זרים ותמיד אוהבים לחפש מי שיחק עם מי כדי לתת את הפרט הפיקנטי בישיבה הבאה עם החבר'ה. על זה תוסיפו כמה עכברי-על שמקבלים צמרמורות מסטים התקפיים של מאמני מכללות, את שימי ריגר שבכל שידור NBA מספר על החברים שלו מהאייטיז, ועוד כמה סקאוטים וסמי-סוכנים שעוקבים כדי לנסות להתפרנס מהענף.

זוהי אטמוספירת כדורסל שונה לגמרי, שמסתכלת על המשחק בפרספטקטיבה אחרת. אלפי שחקנים, מאות קבוצות, עשרות קונפרנסים - על פני מדינה אחת ענקית. הנציגות הישראלית המכובדת שתשחק השנה במכללות תפתח לנו את הדלת ותאפשר לנו לשדרג את רמת העכברות שלנו שלב אחד קדימה.

זאת בדיוק הסיבה שלא היססתי ונעניתי לאתגר. הרי מה בסוף חשוב בחיים האלה? כדורסל, ובני אדם (כן, זה לפי סדר חשיבות). היכולת לחשוב, להעמיק, לחקור וללמוד כדורסל חדש - הציתה לי את הדימיון. הדבר הראשון שצריך לעשות, חשבתי, הוא להבין מה הוביל אותנו לאירוע הזה.

להבחין בין עיקר לתפל

זעקות גוועאלד צורמות נשמעו הקיץ ברחבי אירופה. הסיבה? ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ששוב מתדפקת על הדלת ומאיימת לשנות סדרי עולם. סיפור הנהירה למכללות הוא המאפיין המרכזי של קיץ 2025 בכדורסל האירופי, תופעה שהצליחה לגרום לרבים מעסקני היבשת להזיע, החל מפלורנטינו פרס ועד לאלדד אקוניס.

ממש כמו חוקרי שיטפונות שיוצאים עם הג'יפים בשיא הסערה, כך גם עיתונאי ופרשני הכדורסל אצו רצו לנתח, לסקר וללהג על התופעה החדשה והמעניינת בג'ונגל הכדורסל. בניגוד לטרנדים המגניבים של תקשורת הכדורסל בקיץ 2025, לא תמצאו פה ניתוח היסטורי של מערכת היחסים בין המכללות לשחקנים, לא פרשנות משפטית על NIL, לא שרטוט תופעות רוחב ולא נבואות על מערכת היחסים בין פיב"א ל-NCAA. פה ננסה להתעסק רק במה שחשוב בחיים. ואם הייתם קשובים אתם בטח זוכרים שמדובר בכדורסל ובני אדם.

פילוסופיה של מוטיבציה אנושית

כדורסלנים ישראלים רבים החליטו הקיץ לארוז מזוודות ולהתחיל דרך בליגת המכללות. מדובר באסופת שחקנים אינדיבידואלים, שגם אם מונעים מתוך מוטיבציות דומות (ספוילר), נמצאים בגילאים שונים, בסיטואציות שונות ועם שאיפות שונות בקריירה. את עונת 25/26 יפתחו, נכון למועד כתיבת שורות אלה, 18 (!) שחקנים ישראלים בדיוויז'ן 1 של ליגת המכללות האמריקאית. המספר צומח לאיזור ה-25 אם נוסיף גם שחקנים שיפתחו את העונה במסגרות ברמה נמוכה יותר (דיוויז'ן 2, 3 וג'וניורים).

בתוך אותה רשימה, תמצאו סל רחב מאוד של סיפורים שהבשילו לכדי כרטיס טיסה חד כיווני אל הדוד סאם. למשל, שחקנים שכבר מצאו את מקומם כשחקנים מובילים בליגה שלנו (אין מונח שעושה לי יותר צמרמורות בגוף מ-"ישראלי בכיר") ובכל זאת החליטו להתעופף מכאן (קחו דוגמה: איתן בורג מוקם בעונה שעברה באחוזון ה-65 במהלכי פיק נ' רול שהסתיימו בידיים שלו. במילים אחרות - קיבל את הכדור, החליט החלטות, וניהל התקפות בשיעור גבוה ביחס לשאר שחקני הליגה. למרות הדומיננטיות - הוא לא יהיה כאן בשנה הבאה); אחרים שמחזיקים בשאיפות  NBA (או WNBA) ברורות וחושבים  שהמוקים יפרגנו יותר אם הטאלנט יהיה במרחק נסיעה ולא בחצי השני של הגלובוס; שחקנים מהליגות הנמוכות שרוצים להתפתח ולחזור לכדורסל שלנו מהדלת הראשית; או כאלה שנראה שסתם באו לעשות כיף.

לצורך ההמחשה, בין נועם דברת ואור פארן, שני גארדים ישראלים שיצאו הקיץ לשחק ב-D1, מפרידות חמש שנים תמימות. האחד כבר רשם מעל 100 הופעות בליגת העל, השני לא שיחק דקת כדורסל בוגרים מימיו. ליגת המכללות הצליחה, תודות לרפורמת ה-NIL, להיות אטרקטיבית לספקטרום רחב מאוד של קריירות בו זמנית, ולפתות שחקנים בשלבים שונים לחלוטין של הקריירה.

ובכל זאת, כדי לנסות לשרטט קו מחבר בין כל הסיפורים, נצטרך לעבור לתחום הפילוסופיה (או מחשבת ישראל, אם תרצו). הפילוסוף הנודע מ. זוהר הגה בשנת 2020 את תיאוריית שלושת הכ"פים. לטענתו, אפשר לצמצם את המוטיבציות האנושיות לשלושה פקטורים מרכזיים: כוח, כבוד וכסף. הוא הסביר, בכתב העת האקדמי בו כתב, כי קשה עד בלתי אפשרי להשיג את כולם, וחשוב להתמקד בלהשיג אחד מהם. מה שהוא לא ידע אז, שיבוא יום וכדורסל המכללות יצליח להיות אלטרנטיבה שמציעה לשחקן הישראלי את כל השלושה גם יחד. האפשרות לבלוט, להיות דומיננטי, להוביל, לקבל החלטות ולקלוע; המעטפת המקצועית, האישית והתקשורתית שרחוקה שנות אור מזו שניתנת ברוב המועדונים בליגה הצנועה שלנו; וכמובן, עשרות או מאות אלפי הדולרים שיזרמו לחשבונות הבנק ויהפכו שחקנים, הורים וסוכנים למחויכים.

בכל אלה יזכה הכדורסלן הישראלי הממוצע בסמוך מאוד לאחר פוסט הוולקאם במכללה. לכן, כשמסתכלים על זה ככה, אפשר לשים בצד לרגע את המבט הפרטני על הסיבות והשיקולים שהביאו כל אחד ואחד מהטאלנטים לארוז הכל וללכת. צריך פשוט להבין שעם כל הכוכביות, החבר'ה יקבלו במכללות, באופן רוחבי וכמעט מובטח, את אותם שלושה דברים שהכדורסל הישראלי לעולם לא יוכל להבטיח: דקות משחק, קרדיט, והמון דולרים.

אף פעם לא הייתי פריק של הכדורסלן הישראלי. התחברתי מאוד לביקורות שצידדו בשוק חופשי ורצו להסיר כל מיני חוקי מגן שמבטיחים לו דקות משחק ומשריינים מקומות בסגל. האמנתי, שהנטייה הכמעט אינסטינקטיבית לגונן על הכדורסלן הישראלי פוגעת בו. אני עדיין מאמין בתזה הזו. באופן די אבסורדי אני חושב שהנהירה למכללות היא בו זמנית סימפטום של רגשי הנחיתות של השחקן הישראלי, אבל גם פתרון לבעיה שלו.

בעוד הבריחה נעשית מתוך אותו דחף קיומי ללכת למקום שיבטיח הכי הרבה; ההזדמנות להוביל, להיות דומיננטי ולקבל את הפוקוס בסביבה זרה תעזור, בטווח הארוך, לכל אלה ששואפים לסיים את ההרפתקה ולחזור להיות שחקני אלפא פה בליגה. זה קריטי כי רוב השחקנים המקומיים נבנה, גדל ומתפתח אל תוך תבנית ה-ROLE players. ככה זה כשהקבוצות מוכוונות ניצחונות, נעדרות יכולות פיתוח ועמוסות זרים. תהיה רול פלייר או שלא תהיה. בראייה אסטרטגית, המצב הזה מגביל מאוד את מיצוי הכישרון, ומוריד את התקרה של הנבחרת. היורובאסקט האחרון, לדעתי, היה דוגמה חיה למגבלותיו של הרול פלייר הישראלי, והדגיש את הצורך שלנו בעוד "אלפות" שיעזרו לדני וים לסחוב את העגלה.

רומן סורקין, למשל, שקיבל פחות מ-7 דקות למשחק בעונת הסניור באורגון, הוא דוגמה לשחקן שהשקיע שנים רבות מהקריירה שלו בלחצוב את הדרך מרול פלייר לאלפא. דרכם של בני הדור הנוכחי (היי אלון מיכאלי), שיוצא למכללות אחרי טבילות אש בכדורסל המקצועני, תהיה, להערכתי, קצרה משלו. מעבר לפיתוח יכולות ושיפור אספקטים במשחק, השינוי בעיקר יגיע במישור המיינדסט. אם דברת, ציפר, בורג ואפילו האייל הראלים של העולם יקבלו מפתחות להיות שחקנים מובילים ולהשפיע באולמות מפוצצים - יהיה קשה מאוד להחזיר אותם למצב שבו הם מרגישים בנוח לעלות מהספסל בלב המושבה. בדיוק כמו איגור קולשוב, שחזר לארץ אחרי קריירת מכללות משמעותית ודרש להיות שחקן מוביל כבר מהרגע הראשון פה בליגה.

https://www.youtube.com/watch?v=vBTisOL_MiE

עכשיו, כשהבנו את האירוע במבט על פשטני ודי פילוסופי, אפשר לצלול לעומק. במהלך השנה נשים את השחקנים הישראלים שמכדררים אי שם מעבר לאוקיינוס - במרכז. בין אם זה דני אבדיה, בן שרף ודני וולף (שלא תדעו ג'י ליג מהו, אמן סלה) ובין אם אלו שחקני המכללות שלנו. נתמיד במעקב צמוד, גם אם זה יעלה לי בשעות שינה ושלום בית. ננסה ללמוד ולהבין כדורסל חדש לגמרי. שיהיה לנו בהצלחה.