.png)
.png)
.png)
איזה חרא של עבודה
- שי האוזמן
- 29 בדצמ׳ 2025
- זמן קריאה 4 דקות
לפני הרבה שנים, הרבה מאוד שנים, דני פרנקו היה קולגה שלי במחלקות הנוער. הוא היה סופרסטאר על הקווים, אז כמאמן נוער בהפועל תל אביב. אני והקבוצות שאימנתי היו שק חבטות עבורו. בתחרות הדמיונית על מקום בנבחרות הצעירות, הוא ניצח בקלות. בעיקר כי זאת לא באמת הייתה תחרות, אלא רק משהו שדמיינתי. ומשם הוא רק זרח, פרח והמשיך לטפס. חולון, חיפה, הפועל תל אביב, ירושלים וכו וגו ודו. זכייה בגביע מדינה היסטורי בגיל 35. אליפות היסטורית בגיל 42. מאמן העונה, מאמן השנה, מאמן המה שבא לכם. והאמת? לא היה רגע אחד שבו קינאתי בו, למרות שלשם שאפתי להגיע בעצמי כשהייתי ילד ועל כך חלמתי. והאמת? לא היה רגע אחד שבו קינאתי במישהו מהאנשים האלו על הקווים, ולא משנה איך קוראים להם. ואני אסביר לכם למה. כי זאת חרא של עבודה.
לא כתב הגנה
הטור הזה הוא לא כתב הגנה על דני פרנקו, שפוטר עכשיו מהפועל חולון. גם כי פרנקו לא צריך הגנה ממני (מה גם שכבר התבטאתי לא אחת בעד פיטורי מאמנים, כולל המהלך שבו הוא נחתך מתפקידו בהפועל תל אביב). גם כי זה לא באמת משנה. אני חושב שאחרי הפסדים יוצאי דופן, כמו למשל אותו דרבי שבו הובסה מכבי חיפה (כדורגל), לגיטימי גם לפעול באופן חסר פרופורציות. והלו, אמרתם חולוניה, אמרתם – בהגדרה – חוסר פרופורציות. וכן, הפועל חולון חטפה וואחד מגה טרחה נגד הפועל תל אביב, טרחה שהגיע אחרי כמה התפרקויות קטנות יותר שחוותה לפני. וכן, הפועל חולון נמצאת כרגע בצד הלא נכון של המומנטום, דווקא אחרי שחוותה תקופה יפה במסגרת ה BCL, כולל כמה נצחונות נאים גם בליגה שלנו.
השאלה היא אם השקיעה הזאת היא רק ברמת המיקרו של העונה המסוימת הזאת ושל רמת האימון המסוימת הזאת. כי לא צריכים ללכת אחורה ורחוק מדי כדי להבין את הפאזה הבינונית שבה נמצאת הפועל חולון. עם ציפיות של טופ ותקציב של לא. עם לחץ של קבוצה גדולה אבל עם סגל של לא. אם נוריד לרגע את הרעש ואת ההייפ שיודע לייצר אחד הקהלים הכי משמעותיים שיש לכדורסל הישראלי להציע, אנחנו נשארים עם קבוצה שהיא בעיקר משעממת. ולא רק השנה. ולא רק בקדנציה הנוכחית הזאת של דני פרנקו. וכל עוד הכסף הגדול נמצא או אצל שלוש הגדולות באמת או אצל המתעשרות החדשות, כולל נס ציונה, יתכן בהחלט שזה דינה. אותו הניהול עם אותם המנהלים שמקבלים את אותו סוג של החלטות, באותה אווירה ועם אותה רמת מקצועיות, רק שהשנים בינתיים נוקפות והכסף בינתיים מתמעט, בטח באופן יחסי. ופתאום גיא גודס, גם אחרי עונת אליפות (בסדרות!) לא מספיק טוב. וגם לא המחליפים שלו. וגם לא פרנקו.
איך אומר שאנן סטריט? משהו על אותן חליפות. אם אין בזה חדש אז זה לא חדשות.
YOU HAVE ONE JOB
בפרפרזה על האימרה הידועה, תפקידו של מאמן אמנם נרחב במיוחד, אבל נמדד בעיקרו בדברים שקורים לפני שהעונה מתחילה. זאת העבודה שלו. כלומר, במערכת בריאה יש קונסוליום ניהולי מקצועי, עם פורום שמשלב בין מספר מחלקות שונות – עד לקבלת החתמה מי חותם ולמה. לפחות לפי מיטב הבנתי, דני פרנקו היה העונה האינסטנציה המקצועית הבכירה במועדון. אין לי מושג אם כל המהלכים או ההחתמות הם רק "שלו" אם לאו, אבל הנחת העבודה היא שבהיעדר ליהוק מקצועי ניהולי אחר, מה ששלו שלו. והקבוצה הזאת נבנתה לא מספיק טוב.
הימורים חדשים על שחקנים ישנים. הימורים ישנים על שחקנים לא בריאים. ויתור מוחלט בפרמטרים של אתלטיות ורוח נעורים. לכל אחת מההחלטות הללו יש מחיר. וכפי שכתב לי אחד הכותבים הבכירים שהדיסקו יודע לייצר, השילוב בין הלאות המובנית לבין שבוע אינטנסיבי כמו זאת שחוותה כעת חולוניה = קריסה גופנית ומקצועית.
המעגל
אחת האימרות שתפסה חזק בשדרת הטוויטר היא מעגל המימרים. אני לא סגור על מי המקור (ניר צדוק?) אבל הכוונה היא ללופ שבו נמצאים המאמנים שהם שלב מתחת למאמני העל. רגע אחד הם בסכנין או במכבי ראשון לציון או בריינה או בבני הרצליה או בחדרה או בנס ציונה. ושוב. ושוב. בשוק עבודה מצומצם במיוחד, קשה במיוחד להישאר על הגל. בהיעדר אפשרויות, מאמנים טובים ובכירים מחפשים אופציות בטוחות. היי, גיא גודס הוא פאקינג מנהל מקצועי באשקלון, כן? היי, דן שמיר ויתר לטובת חיים טובים בבית ההבראה של אדלסון.
בהיעדר אפשרויות, המאמן הישראלי הופך להיות מסורס ומפוחד. הוא מתראיין כמו פחדן בואכה בלנדר. הוא מתחזק מערכות יחסים לא בריאות עם האקוניסים של העולם, כי הם אלו שיחליטו אם הוא יקבל חוזה ומשכורת מחר. הוא בונה קבוצות תוך כדי בחירות פוליטיות, כדי לצאת סבבה עם מי שצריך. הוא לפעמים גם משחק כדורסל של פחדנים (להבדיל, אגב, מאחד כמו אלדד בנטוב שמרשה לעצמו להתפרע ולהתנסות בסגנון הכדורסל. אולי כי הוא מכיר מהבית את היו"ר נפתלי בנטוב?). הוא שומר על פוקר פייס תוך כדי שהוא שומע כל מיני פרשנים או מנהלים שמסבירים לו על הטעויות שלו במשחק או בכלל, למרות שאין להם מושג מהחיים שלהם בכלל או בכדורסל בפרט, כי הם חשובים והוא בסך הכל עובד זמני ששואף לקביעות.
ברשותכם, אחזור על דברים להם אני מטיף מזה זמן. מינהלת הליגה לא צריכה לתמרץ כספית ענייני שחקנים צעירים וכל מיני מהלכים פופוליסטיים כאלו. היא כן צריכה לתמרץ אלמנטים שמשמרים יציבות, המשכיות ומֻוכָּרוּת. הדרך גם להשתפר מקצועית וגם בכל הנוגע לקשר עם הקהל הוא לשמור על אותם פרצופים. כמו בסדרה צ'ירס (יענו חופשי על הבר) אני רוצה להגיע למקום שבו האנשים מכירים האחד את השני. אני רוצה בונוסים על שחקנים שנשארים משך שנים, ולא משנה אם ישראלים או לא. לא פחות, אני רוצה בונוסים על מאמנים שנשארים משך שנים. זה יעשה טוב מקצועית, זה יעשה טוב יח"צנית, זה יעשה טוב נקודה. ועדיין, גם אם זה יקרה, להיות מאמן כדורסל ישאר חרא של עבודה.
תגובות