תוצאות חיפוש

"כשהמועדון שלנו למד שמכבי ת"א נותרה ללא בית בטוח לאירוח משחקיה, התגובה שלנו הייתה ברורה ופשוטה - אמרנו שהבית שלנו הוא הבית שלכם", אומר נשיא פרטיזן בלגרד, אוסטויה מיאיילוביץ', בשיחה עם "הדיסקו". "בלגרד פתחה את שעריה, כפי שעשתה פעמים רבות בעבר, כדי לסייע לחברים ברגעים הקשים ביותר שלהם".

בשנתיים האחרונות השתנו סדרי עולם. מלחמות, הפיכות, שלל הפתעות טובות ורעות, ועוד איזה משהו קטן. דני באולסטאר. כן, אני יודע, אני מגזים. אבל עבורי, עבור אחד שהעריץ את המשחק הזה כל חייו, זה רגע שהוא הרבה מעבר לספורט.

3 דקות לסיום, 13 הפרש, המשחק גמור. טי ג'יי ליף יורד לספסל אחרי שסיים האלי הופ נהדר, נותן צ'סט באמפ לסורקין המחויך, בדיוק משמאלם, בפוזת שילוב הידיים המוכרת, עמד עודד קטש. פנים עצבניות, אפס חיוכים.

הלילה, בשעה 01:00, יתקיים מה שעשוי להתברר כאחד הרגעים המשמעותיים בתולדות הספורט הישראלי. בשעה הזאת תשודר תוכנית בה יכריזו על מחליפי אולסטאר 2026 ב-NBA, כאשר אחד המועמדים להיכנס הוא דני אבדיה. אין לי מושג איך זה ייראה, אם ימתחו את זה לתוכנית של שעה או פשוט יכריזו. מה שדי בטוח זה שהמשדר הזה יעורר עניין בישראל הרבה יותר מבכל מקום אחר. הציבור הישראלי מעורב עמוקות בקמפיין דני לאולסטאר, ובאופן כללי בעונה יוצאת הדופן של אבדיה, וזה יהיה הרגע שיוכל לתת חותמת לעונה הגדולה הזאת. רגע קצת מוזר, אבל בספורט הישראלי רגילים לכך שכמה מהרגעים הגדולים שלו כוללים המתנה להכרעה של שופטים כלשהם.

"משיח, משיח, משיח", שאגו אוהדי הפועל ירושלים בסיום, או שזה היה "גביע, גביע, גביע" על אותו הלחן. זה לא באמת משנה. בזמן שאני תהיתי מי הוא אותו משיח מבחינת אוהדי ירושלים, העדשה תפסה ניגודיות מושלמת. בפריים אחד: הפרצופים הקורנים של אנשי ירושלים, הספסל חוגג ויונתן אלון עובר אחד אחד ומודה לשחקניו. בפריים השני: עופר ינאי נעלם במדרגות ההיכל, עוזב את היציע מאוכזב ומהר.

המשפט "מה זאת אומרת לאן הגענו? בדיוק לאן שהלכנו", שהגה העיתונאי דב אלפון, עוסק בנושאים אקטואליים-פוליטיים, חשובים יותר מכדורסל. רק שהוא הולם באופן מושלם את ההפסד של הפועל תל אביב להפועל ירושלים ברבע גמר גביע המדינה ואת פספוס התואר הראשון העונה של הקבוצה היקרה בתולדות הכדורסל הישראלי. הבעלים, עופר ינאי, והמאמן, דימיטריס איטודיס, צעדו לכישלון הזה בעיניים פקוחות. הקיר היה לנגד עיניהם, והם לחצו על הגז ונסעו לתוכו ב-200 קמ"ש.

אנחת רווחה מובנת נשמעה מהכיוון הכללי של הספסל הצהוב עת הסתיים לו סיוט רבע גמר גביע ווינר. משחק שהיה רחוק פעולה גדולה אחת של איזה ג'מיה הול מלהביא ללחיצה מוקדמת מהצפוי על כפתור הפאניקה. רגע, אנחנו בטוחים שעוד קיים כפתור כזה? התשובה, אגב, היא כן. הראיה לכך היא ההחתמה המרשימה בעליל והיקרה עוד יותר בעליל של לוני ווקר הרביעי, אשר הצטרף לשורותיה מהלך הקיץ האחרון. ווקר היה גיבור ההעפלה לחצי הגמר. ווקר הוא גם גיבור טורנו הפעם.

בנערותי, חלמתי להיות דיג'יי. כיאה לבחור צעיר שחולם חלומות ושואף להגשים אותם, עשיתי את הצעד הראשון והמתבקש - ונרשמתי לחוג באחד המתנ"סים השכונתיים בעיר. קניתי אוזניות מגניבות, שרפתי שעות ארוכות ביוטיוב בצפייה בפסטיבלים הגדולים בעולם, והגעתי חדור מוטיבציה לכבוש את הבמות. הנושא המרכזי שאותו למדנו, אני ועוד עשרת החניכים הנוספים בחוג המדופלם, הוא אומנות ה-BeatMatching. או בשפת הקודש: התאמת קצב. תורה שלמה של איך לוקחים שיר ומושיבים אותו בדיוק בקצב של הסט כדי לייצר חיבור נכון וזרימה באוזן.

הכותרות באתרי האינטרנט מספרות לנו שמכבי פספסה ניצחון בולנסיה. היא התחילה טוב וסיימה רע. עודד קטש אמר בסיום שמכבי צריכה ללמוד לשחק 40 דקות. כותרות אחרות סיפרו לנו ממש לא מזמן, למשל אחרי המשחק בברצלונה, שמכבי סבלה מהתחלה גרועה ואז צמצמה בהמשך. גם אז קטש אמר שצריך ללמוד לשחק 40 דקות. השאלה אם זה בכלל משנה - להתחיל טוב ואז להפסיד, או להתחיל רע ואז, ובכן, להפסיד. הפילוסופיה של פדרו מרטינס גורסת שלא ממש.

המחשבה הכי מציקה בחוויית הצפייה בהפועל ת"א ביד אליהו היא מה אם. וואט איף. What if: משחק בית ביורוליג. ממרומי המקום הראשון בטבלה (אמת לשעתה). אחרי ניצחון בדרבי רגל. וכשהקבוצה שניצחה בבלומפילד מגיעה להתארח בהיכל. במצב רגיל ונורמלי, זה היה צריך להתפוצץ. אבל זה לא רגיל ולא נורמלי. ולא שזה חדש, אבל כשהתוצאות פחות זורמות - ומה שהתחיל כהצגות וקונצרטים, והידדרדר לניצחונות דחוקים, הופך לפתע להפסדים - הבעיות מתחילות לצוף ובעיקר לבעבע.

משחקי יום ה' סיכמו, ולא בפעם הראשונה העונה, שבוע בלהות לקבוצות הישראליות. חולון, ירושלים, מכבי והפועל תל אביב. כולן מפסידות. רובן נראות רע במיוחד. והכי רע מכולן נראית הפועל תל אביב. וכשמתייצב קואץ' איטודיס בסוף המשחק ואומר, פחות או יותר, שהבעיה של הקבוצה שלו איננה רק כדורסל, אני מאמין לו. כי הפועל תל אביב לא משחקת כדורסל. וכל עוד ניצחה, מי אנחנו שנגיד מילה. העניין הוא שמזה זמן רב היא גם משחקת כדורסל שלא עובד, שנראה רע, שאין בו יותר מדי הגיון, וגם מפסידה. אז עכשיו נגיד. יותר ממילה.

כשאולימפיאקוס תעלה הערב למשחק היורוליג מול ברצלונה בהיכל השלום והאחווה, תיאוריות הקונספירציה יפרשו כנפיים ויקבלו חיזוקים בלתי צפויים. אולי לא כולכם מודעים לכך, אבל מסתובבים בקרבנו אנשים המשוכנעים שריכרדס לומאש וקוסטאס פפאניקולאו הם למעשה אותו אדם. ואחרי ההצגה הגדולה שניפק אתמול החצי הראשון, זה אך טבעי שהחצי השני יושבת ולא ישחק למחרת (אגב, הוא באמת לא ישחק). בכל זאת, אי אפשר להעמיס יותר מדי על החבר פפאניקולומאש.