תוצאות חיפוש

שירי ההלל לכוכב האובד ששב עוד ייכתבו. ממש כאן, בהמשך הטור הזה. אבל ה-MVP שבאמת החיה את חלום הפיינל פור של הפועל ת"א אינו זה שקלע 19 נקודות או ירה אי אלו שלשות. למעשה, מדובר בשחקן שבילה על המגרש כמעט 30 דקות, ולקח זריקה אחת לסל. וסיים עם חמש נקודות. ובלעדיו, האדומים כבר היו הולכים הבוקר לים שאין בבוטבגראד.

משחק שלישי בסדרה נותן לנו המון מידע. מלמד אותנו על התובנות שהוסקו עד כה ועל האופן שבו יושמו, אם יושמו. על ההתאמות. על היריבות. עוד רגע נדבר כאן על כמה דברים שקרו אתמול במשחק שבו חזרה הפועל תל אביב לסדרה מול ריאל מדריד. רגע לפני, בואו נתעכב טיפה על מה שפתאום נראה כמעט טריוויאלי. הפועל תל אביב, ולא משנה כמה כסף היא משלמת, ולא משנה עד כמה היא בטוב או ברע מול הקהל שלה, משחקת העונה לראשונה ביורוליג. בעונתה הראשונה, מגיעה לסדרת פלייאוף ביורוליג. בסדרה הראשונה שלה אי פעם, מנצחת משחק פלייאוף ביורוליג. מול ריאל מדריד. ואם השיר הזה נראה לכם מוכר, אז כל הכבוד לכם. באופן אישי, לי הדבר הזה עדיין מרגיש משונה, יוצא דופן וכן – היסטורי. ריספקט להפועל תל אביב.

יצאנו לדרך. אחרי סיבוב ראשון נפלא, מרתק, הפכפך, עם שלושה משחקי 7, התחיל הלילה הסיבוב השני עם שני משחקים שיש הרבה מה להגיד עליהם. הכתבה הזאת כוללת התייחסות לכל ארבע סדרות הסיבוב השני. אתחיל בניתוח רחב יחסית של ההפתעה בסן אנטוניו, אמשיך לעוד הצגה של הניקס ואסיים בפריוויו לשתי הסדרות שיתחילו הלילה. בהצלחה לשעות השינה של כולנו.

במקום הפורמט המוכר של שאלות מהקהל, בואו נתחיל את הטור הפעם בשאלה אל הקהל. מי הכוכב הכי גדול של מכבי תל אביב? כי בירושלים, הרי, זה קל. ואצל זאת שניצחה אתמול בארנה? ואל תגידו קטש. אני מדבר על שחקן הווה. לוני ווקר? ג'ימי קלארק? רומן סורקין? לכל אחד מהשלושה בצהוב היה אתמול חלק משמעותי בנצחון הדחוק שהשיגה הקבוצה שלו. ג'ארד הארפר, הכוכב המובהק של פרויקט אדלסון, התגלה שוב ככוכב היחיד. שלעיתים מצליח לקחת את כל הקבוצה על כתפיו ולנצח. לבד. אתמול כמעט, ממש כמעט, אבל לא.

יש שתי דרכים לשלוח משחק להארכה בהחמצה מפוארת, ושתיהן מומשו אתמול במרחק של יותר מ-2,000 ק"מ זו מזו. אפשר להיות מריו הזוניה, שהגיע ל-32 נקודות כשעל השעון 3.9 שניות, והישווה ל-114:114 מול מורסיה; הוא החטיא מהעונשין במקום להכריע, אבל קלע עוד 8 בתוספת הזמן והביא ניצחון לריאל מדריד. ואפשר להיות רומן סורקין, שקלע סל שדה ראשון (אחרי 0 מ-7) כשעל השעון 2.7 שניות, והישווה ל-92:92 מול הפועל ירושלים; גם הוא החטיא מהקו במקום להכריע, וקלע עוד 8 נקודות בתוספת הזמן כדי להביא ניצחון למכבי ת"א.

קלאסיקו. כן, אנחנו (אני) עדיין משתמשים במושג הזה. נכון, זה עוד משחק ליגה, ונכון שהמקומות 1 ו-2 נעולים לתל אביביות אז אין חשיבות טבלאית למי תנצח - אבל עדיין, הפועל ירושלים מול מכבי תל אביב זה קלאסיקו, וקלאסיקו צריך לכבד עם הכנה.

אני לא מהחובבים הגדולים של קזינו ומשחקי הימורים וכמובן שלא ממליץ עליהם לאף אחד. ועדיין, בהזדמנויות המועטות בהן יצא לי לבקר בבתי קזינו בחו"ל, משהו ברולטה תפס אותי במיוחד. תחושת חוסר האונים המעט ממכרת שאוחזת בך ברגעים בהם הכדור מסתובב; הניסיון הנואש בלייצר היגיון וחוקיות בכללים; פאנצ'ים קצרים ודרמטייים שמייצרים השלכות הרות גורל; ובמיוחד - חוסר הוודאות לגבי מה יקרה בשנייה אחרי שהכדור יתיישב על המספר שלו. העונה ברולטה של היורוקאפ - הכדור נחת במשבצת של בורק שמניפה ברזל ראשון ב-116 שנות קיום. זמן לחגוג עם החבורה של פרדריק פוטו את התואר, ועל הדרך לשאול כמה שאלות.

באחד מהראיונות התכופים למדי בהם שבר עופר ינאי שתיקה, סיפר הבוס האדום על ההתנהלות שלו אל מול נייג'ל הייז-דיוויס, רגע לפני שזה בחר סופית פאו או הפועל תל אביב. ינאי שיתף את טיעון המפתח מול הטאלנט, לפיו את הזכייה שלו ביורוליג עם פאוור האוס הוא כבר ביצע. עכשיו, האתגר האמיתי (והכסף האחושילינג) הוא להצליח בזה עם קבוצה חדשה. בסוף, הלך ההייז דיוויס אל זרועותיו הפרושות לרווחה של דימיטריס יאנאקופולוס, איש של נועם, אנדרסטייטמנט ומחוות עדינות. בסוף, הלך אל הקבוצה הגדולה. עם הערך המוסף. עם ההילוך הנוסף ששמור לאלו ששייכות למועדון הפיינל פור. ההילוך הנוסף שיש לריאל מדריד, מלכת המפעל. ההילוך הנוסף, לפחות נכון לעכשיו, שאין לפרויקט של ינאי.

כשהפועל תל אביב הבטיחה את העפלתה לרבע גמר היורוליג, הזכרנו, לצד הברכות, שכדי לעבור את ריאל מדריד ולהעפיל לפיינל פור יהיה עליה להראות משהו שטרם הראתה במהלך העונה. משהו שחורג מהיכולת האישית של בריאנט, ג'ונס, מיציץ' ובלייקני, משהו מעבר לכישרון הטהור שהספיק לה בדרך כלל כדי לגבור על קבוצות שסיימו מחוץ לטופ 8, ולא הספיק בדרך כלל כדי לגבור על קבוצות עם רמת כישרון מאזורי הטופ 4. למשל ריאל, שגברה עליה פעמיים במהלך העונה. אחרי שני משחקים, כשריאל כבר עם 0:4 מול האדומים, תשובת הביניים ברורה: הפועל ת"א לא מצאה בתוכה מימד נוסף שהיה חבוי מן העין. מה שראינו כל העונה, זה מה שאנחנו מקבלים בסדרה. וזה לא מספיק. לא קרוב ללהספיק.

אנחנו בעיצומו של הסיבוב הראשון שלא מפסיק לתת. בין יומיים שכוללים שישה משחקי 6, בכל משחק יש סיפור מעניין, בכל סדרה קורים הרבה מאוד דברים. בימים הקרובים שתי מוליכות המזרח יעמדו בפני משחקי הדחה לא פשוטים ולברון ג'יימס ינסה להימנע מלהיות הראשון שחוזרים מולו מ-3:0. ובתוך כל זה, ההדחה של דנבר היא הסיפור הגדול של הסיבוב הזה. כי זו הקבוצה שנחשבה לאחת משתי המועמדות הבכירות לאליפות לכל אורך העונה, גם כשהיא קרטעה במהלכה. הקבוצה שעל פניו עשתה הכל נכון הקיץ, העמידה סביב ניקולה יוקיץ' את הסגל האיכותי והעמוק ביותר שאי פעם היה סביבו, הולכת הביתה בסיבוב הראשון אחרי הפסד לשאריות של מינסוטה, לטרנס שאנון ג'וניור.

אני מודה, הייתי סקפטי. כששלב הבתים של עונת היורוקאפ הקודמת הסתיים, והבראקט נגלה לנגד עינינו, לא הייתי בטוח בסיכוייה של הפועל ת"א ללכת עד הסוף. אוקיי, טורק טלקום אנקרה (או בודוצ'נוסט) במשחק בודד זה מוקש, אבל הוא עביר. ואז מה? סדרה נגד ולנסיה המעולה, בלי ביתיות? חתכת בעיה. "אני אוהב מאוד את המצ'אפ הזה", הפתיע והרגיע א"ס. איזה מצ'אפ? מול ז'אן מונטרו? "פדרו מרטינס הוא צ'וקר", מיהר להבהיר ולהפציץ.

נתחיל במשפט קלישאתי ומפוצץ. זאת הייתה השנה הטובה ביותר בקריירה של דני אבדיה. עונת 25/26 סיפקה לנו את קפיצת המדרגה המשמעותית ביותר של הילד מהרצליה והציבה אותו בעמדת הובלה בליגה ככלל ובתוך קבוצתו בפרט. עונה שהתחילה בסערה עם פרידה מהירה ממאמן, המשיכה עם פציעה טורדנית שלא שיחררה ונגמרה בעלייה היסטורית לפלייאוף. הסיכום הזה ייקח אותנו אחורה ויסקר את כל מה שעבר עליו, מהשינויים הסטטיסטיים והמקצועיים ועד הדרמות מאחורי הקלעים והמשמעות שלהן. מרגעי השיא ושבירת התקרות ועד ההגעה לבמת הכדורסל הגדולה בעולם. אז שבו בנוח, קחו כוס קפה או תה ובואו נצלול פנימה אל תוך עונת הכדורסל הגדושה, המרגשת ומלאת הרגעים של דני אבדיה.