עוד חוזר הניגון

יש משחקים שאתה יוצא מהם עם תחושת פספוס, כזאת שעושה לך מועקה בלב וממלאת אותך במחשבות על מה היה אפשר לעשות יותר טוב, כי היה אפשר. ויש כאלה שאתה יוצא מהם עם תחושת דז’ה־וו, כזאת שאתה כבר מכיר, פחות מועקה ויותר הכלה. שני המשחקים האחרונים של פורטלנד, מול דטרויט ומול אורלנדו, נותנים בהתאמה את התחושות הללו: מול דטרויט זו הייתה פתיחה רופפת, פיגור דו־ספרתי שמופיע מוקדם מדי, ריצה שמגיעה בדיוק בזמן כדי להחזיר את הקבוצה למשחק וסיום שבו פורטלנד נשארת עם קצת מחמאות אך בלי ניצחון. וכך זה חזר על עצמו שוב, מול אורלנדו, לילה אחרי. משחקים שהתחילו בפיגור עמוק, והסתיימו על חודה של נקודה.

רוצה להמשיך לקרוא?

רק המנויים של hadisco.co.il יכולים לקרוא את הפוסט הזה.

הצטרפות לתוכנית מנויים