תוצאות חיפוש

מעניין אם יש עדיין מישהו בהפועל תל אביב שזוכר לעשות מדי פעם זום אאוט. אם הנונשלנטיות שבה היא מגיעה למאזן 8-2 בליגה השניה בטיבה בעולם, תוך כדי שהיא מטאטאת מעליה יריבה בינונית ומטה כמו בסקוניה, מתחלפת לעיתים במבט סביב שאומר שוואלה, לא יאמן שאנחנו פה. כי בסקוניה היא יותר מטה מאשר בינונית, אבל במושגי יורוליג. מגרש המשחקים שעליו הפועל תל אביב מעולם לא דרכה. מגרש משחקים שבו היא מרגישה שנוח לה. שלעיתים קרובות, כולל אמש, מרגישה שקל לה.

יריבה בהזמנה. איך אני שונא את הביטוי הזה. ועדיין, בדיוק לכבוד יום הרווקים הסיני, ירושלים הזמינה את נפטונאס בלי שלושה שחקנים: ג'ורדן טאקר, ארנס ויליצ'קה וג'יימס קרניק. טאקר לא כזה משמעותי אבל בלי 9.2 האסיסטים ו-12 הנקודות של ויליצ'קה בתוספת 12 הנקודות החסרות של קרניק, זו אכן "יריבה בהזמנה". הבעיה היא שכשאתה מזמין דברים מאתרים מפוקפקים, יש סיכוי שלא תקבל בדיוק מה שהזמנת. יש סיכוי שתקבל משהו שונה לגמרי.

האם יש דברים בטענות של עופר ינאי וקבוצתו לגבי השיפוט בגמר ווינר סל שהתקיים השבוע בין הפועל ירושלים והפועל תל אביב והסתיים בנצחון של הירושלמים 89-84? האם ג'ארד הארפר קיבל שריקות "כאילו הוא פריים מייקל ג'ורדן" לטענת ינאי? האם יש לפסול את השופטים ספי שמש ואדר פאר מלשפוט את הפועל ת"א, כפי שהוא דורש?

בשנת 2005, במציאות הכי שונה שאתם יכולים לחשוב עליה, בעלי הפועל תל אביב דאז שאול אייזנברג, חגג אליפות. "מבחינתנו אנחנו אלופים", צוטט אז. נסו לדמיין: קבוצה מנצחת סדרת חצי גמר, במקום לשמוח בצורה מאופקת ולשחרר קלישאות כגון "הפנים לסדרת הגמר", הוציא הבעלים הלכאורה ידוע לשמצה, חולצות אליפות, וביקש משחקניו לגזור רשתות. וזה אחד הדברים הפחות חריגים שהוא עשה. בבקשה, בובה של לילה, החזירו את הדמות לאלתר.

מעל 500 משחקים שוחקו בשבוע הראשון של עונת המכללות. ככה זה באמריקה: הכל גדול, עמוס ורווי. בתוך כל הטררם הזה – קרוב ל-20 סיפורים כחול-לבן החלו להיכתב. והאמת שהפתיחה הרבה פחות מרשימה ממה שציפיתי. כמובן שעדיין מוקדם לסמן קו מגמה ברור ולבנות נרטיב, אבל אם הימרתי בקדם העונה שהאירוע הולך להיפתח בדהירה על 200 קמ"ש – התבדיתי. בין אם זה נועם דברת הפצוע, איתן בורג ועומר מאייר שמקוששים שאריות מהספסל או רון ציפר ואייל הראל שמיובשים בקצה הרוטציה - ההתחלה לא פשוטה בכלל.

"גבירותיי ורבותיי / הרשו לי להציג לפניכם את הריקוד המטורף / גבירותיי ורבותיי / הבה נצא במחול ונרקוד את ריקוד המכונה". צ'מעו, זה לא כל כך יפה, הקטע שדפקתי כאן. לא בטוח שכותב המילים הללו, שלומי ברכה, יאהב את השימוש בהן דווקא בהקשר הזה. אבל הוא בלתי נמנע. גם גדולי המכביסטים, כמו הגיטריסט והמשורר של משינה, כבר מתחילים להבין: הפועל ת"א היא מכונה. מה זה מכונה. גילה גילה קוג'ה בודי (סליחה. זה משיר אחר).

אנחנו במיאמי, בחופשה מטעם עמותה נפלאה בשם "להושיט יד" . זה היום האחרון שלנו בעיר, יום בלי תוכניות. ופתאום, ממש בדרך פלא, דני מחליט שהוא קופץ לעיר. ולא סתם קופץ אלא מגיע בסערה. אז כמובן שהגענו למשחק.

קבלו הצצה אל מאחורי הקלעים, ואפילו בחינם: השבועות הראשונים של עונת ה-NBA הם הקשים ביותר בכל הקשור לכתיבת טורים. אני מתחיל לעבוד על כתבה ביום שישי, ועד יום ראשון בו היא עולה יכולים לקרות שינויים שבשלב הזה הם די משמעותיים. כשבחרתי להתמקד השבוע בשיקגו היא הייתה במאזן 1:6, ידעתי שעד שתעלה הכתבה המאזן יכול כבר לרדת ל-3:6 וזה אכן מה שקרה. למרות שבמקור חשבתי בכלל לחכות לבולס עוד שבוע לפחות, מבט נוסף על לוח המשחקים גרם לי להתעקש עליהם, כי הם כבר ניצחו שורה של קבוצות רציניות.

אמנם הלב הפוליטי של משפחת אדלסון מצוי עמוק בימין, החל מהנשיא טראמפ ועד מישהו בימין הישראלי. אני לא באמת עוקב. אל תשפטו אותי. אבל בניגוד לתזזיתיות והאסרטיביות של הטראמפים, הרי שבכל הנוגע להתנהלות של אדלסון ג'וניור וההנהלה של הפועל ירושלים, הגישה היא יותר בני גנצית. בנחת. בניחותא. לא ממהרים להיכנס לפאניקה. לא ממהרים להחתים. לא ממהרים להחליט. לא ממהרים כמדיניות. והנה, בחלוף שני טורנירי הכנה, שאחד מהם זלג עמוק אל תוך חודש נובמבר 2025, תם הטקס על דיון שכנראה מעולם לא התקיים שם. הדיון על מעמדו של יונתן אלון. אפשר לעבור לדיון הבא.

רגע, אז גביע ווינר הוא תואר או לא? כדי לא להבעיר עליי את כל פיד כיפות בחלק שעוד פתוח לקהל הרחב, לא אחווה את דעתי העתיקה. יודעים מה, לצורך האירוע אני אפילו אזרום עם התזה שאוהדי הפועל ירושלים מחויבים להיות מחויבים לה כרגע, מתוקף היותם בצד המנצח: לכאורה, כל גמר הוא גמר, כל גביע הוא גביע, והסופרקאפ שלהם, ועכשיו גם גביע ווינר שלהם. אז בעצם, יש לנו כבר דאבליסטית. יש טעם בכלל להמשיך את העונה?

בגביע ווינר, טורניר הכנה אשר נגרר עמוק אל תוך העונה עצמה, אין מניעה לרשום זרים אשר אינם חלק מהמכסה המותרת לכל קבוצה. לפיכך, יתכן בהחלט שנראה הערב את הפועל תל אביב רושמת לפחות אחד משני הזרים המשמעותיים שלה שטרם נרשמו, קרי אוטורו או מיציץ'. כרגע, בעוד היא ממשיכה במסע ההצלחות שלה בליגה השניה בטיבה בעולם וטרם נדרשת לקבלת החלטה על צירוף אפשרי של 4 נוסף לסגל, אנחנו מתייחסים פחות להחלטה המוקדמת שלה לרשום את טאי אודיאסי למשחקי הליגה. יתכן בהחלט שהעניין הזה יצוף בהמשך, או אז עשוי להתגלות שיש רצון, יש (כמובן) כסף, יש (אולי) צורך מקצועי, אבל אין ספוט פנוי, כי יש כבר 10 שנרשמו.

כוח העל שלכם בסופ"ש הקרוב הוא היכולת המאגית להרכיב את השחקן הישראלי המושלם, זה שתמיד רציתם בקבוצה שלכם. השחקן שבכל מרכיבי המשחק הוא הכי טוב בהם. הקליעה, המסירה, ההגנה, הראש, השכל, הרגליים והמאני טיים. מאיזה שחקן תקחו כל חלק?