זה נראה טוב בפתיחה. לפחות לחלק. קטן.

מעל 500 משחקים שוחקו בשבוע הראשון של עונת המכללות. ככה זה באמריקה: הכל גדול, עמוס ורווי. בתוך כל הטררם הזה – קרוב ל-20 סיפורים כחול-לבן החלו להיכתב. והאמת שהפתיחה הרבה פחות מרשימה ממה שציפיתי. כמובן שעדיין מוקדם לסמן קו מגמה ברור ולבנות נרטיב, אבל אם הימרתי בקדם העונה שהאירוע הולך להיפתח בדהירה על 200 קמ"ש – התבדיתי. בין אם זה נועם דברת הפצוע, איתן בורג ועומר מאייר שמקוששים שאריות מהספסל או רון ציפר ואייל הראל שמיובשים בקצה הרוטציה - ההתחלה לא פשוטה בכלל.

האזינו לרואי מקריא את הטור

7:37

רוב מוחלט של הנציגים שלנו בליגת המכללות פותחים את העונה כשהם נאבקים על דקות והשפעה. דקות משחק וקרדיט הם משתנה שתלוי בהרבה מאוד פרמטרים, שבקשר ליותר מידי נציגים ישראלים - מסתדרים כרגע בכיוון הלא נכון. מעניין יהיה לראות אם אלו רק חבלי לידה או תופעה שתלווה אותנו אל תוך העונה. ושוב, המבט תמיד מופנה אל מה שהשאירו מאחור: משבצות יוקרתיות במיוחד של ישראלים מובילים בליגה שלנו.

שם	קבוצה	משחקים	דקות (ממוצע)	זריקות מהשדה (ממוצע)
עומר מאייר	פרדו	2	14	5
שון אבייב	סינסנטי	2	21	9
עמנואל שארפ	יוסטון	2	30	10.5
איתן בורג	טנסי	2	16.5	2.5
רון ציפר	לואיזיאנה סטייט	1	1	0
נועם דוברת	מיאמי	0	0	0
אלון מיכאלי	קולורדו	1	16	5
יובל לוין	פרדו פורט ווין	3	13	4.3
עומר חממה	קנט סטייט	2	17	4
איל הראל	פסיפיק	1	1	0
דניאל גואטה	אוקלהומה סטייט	1	14	1
אור אשכנזי	ליפסקומב	2	14	1.5
יהונתן לוי	פפרדיין	2	12	3
ג'ום כארם	יוטה ואלי	2	4.5	1
יואב ברמן	קווינס	3	30.7	11.3
עפרי נווה	אורל רוברטס	2	30.5	10.5
אבנר דרור	הארוורד	1	3	0
אור פארן	מרסיהארט	2	14	3
ארז פורן	נורת'רן אריזונה	1	4	3

סיכום שבוע ראשון לעונה: נכון שזריקות מהשדה זה לא חזות הכל, אבל הנתונים מלמדים שבפתיחת העונה הזו - רוב מוחלט של השחקנים הם בגדר שחקני רוטציה עם תפקיד והשפעה מוגבלת.

תסתכלו על הטבלה הזו. קחו כמובן בערבון מוגבל הלאה כי סמול סמפל סייז וכו', אבל זה בדיוק מה שאנחנו בודקים פה – את ההתחלה. שימו רגע פערי רמות בין הקבוצות בצד (ממש לרגע), קו מחבר עובר בין הארבעה שדווקא כן מקבלים דקות משמעותיות ומשפיעים על הקבוצות שלהם: כולם כבר היו פה. עמנואל שארפ, שון אבייב, יואב ברמן ועופרי נווה הם שחקנים שהאטמוספירה האמריקאית כלל לא זרה להם. לשלושה מהם יש ניסיון בליגת המכללות, אחד מגיע אחרי הצטיינות בתיכונים. כלומר, הם מגיעים מתוך הסיסטם. הם מכירים ויודעים ומחוברים, והיתרון שלהם על שאר הפרשמנים המבולבלים שחצו בקיץ את האוקיינוס האטלנטי - ברור.

זוכרים את פערי הרמות? עכשיו נחזיר אותם לדיון, ועם כל הכבוד לברמן ונווה שנותנים אחלה של סיפתח בפרוגרמים קטנים יותר, נשים את הפוקוס על אלו שעושים את זה ברמה הכי גבוהה שיש לליגת המכללות להציע. לשארפ ואבייב אין כל צל של ספק ביחס למקום שלהם בקבוצה, להתאמה שלהם לסיטואציה ולדומיננטיות שהם צריכים להפגין. אולי לגבי הזהות הישראלית שלהם כן מתעורר ספק קל, אבל זו כבר שיחה ליום אחר.

משון ועד שון לא היה כמו שון

ממש כאן ניתחנו את האתגרים שעומדים בפני שון אבייב בעונה הקרובה. נזכיר: מדובר בסקורר אתלט חסר עכבות שרואה רק דראפט מול העיניים. הוא צריך להראות שהוא חבילה מספיק שלמה כדי לשכנע קבוצות NBA לקחת אותו בסיבוב הראשון. במשחק הבכורה שלו זה עבד מצוין, עם 18 נקודות ב-7/12 מהשדה ב-25 דקות מהחמישייה. מספרים מרשימים בהחלט. כמה מרשימים? הכי הרבה נקודות לפרשמן בהופעת הבכורה בסינסינטי ב-15 השנה האחרונות. רוצים לנחש מי הפרשמן הקודם שהתעלה עליו? אחד שון קילפטריק, שבנובמבר 2010 דפק 21 נקודות בבכורה שלו. מי? כן כן, אותו קילפטריק מהשילוש הקדוש קילפטריק-בנט-מייקר. אוהדי הפועל ירושלים שחווים כרגע תסמיני פוסט-טראומה – אני מתנצל.

תפיגו את המתח עם קצת היילייטס של הטאלנט מהמחזור הראשון:

בין שישי לשבת ארחו הברקאטס את ג'ורג'יה סטייט למפגש מסקרן באולם הביתי החם. המשחק הזה הבליט את המאפיינים העיקריים של הקבוצה הזו: עליונות פיזית וסייז, במיוחד כשאבייב (2.01) פותח בעמדה 3 לצד קו קדמי גדול שכולל את הסניור הספרדי באבה מילר (פאוור-פורוורד, 2.11) ואת הסנטר מוסטפה צ'אם (סופמור, 2.18), חתירה לקצב משחק גבוה ואגרסיביות בלתי מתפשרת בהגנה האינדיבידואלית. הפוזשנים ההתקפיים של סינסינטי קצרים גם בהתקפה העומדת, והפואנטות מגיעות מהר ומורכבות לרוב מחדירות של הגארדים לצבע שמסתיימות באיום על הסל או בהזנה של שחקני הפינות לזריקה מבחוץ /קאץ' אנד דרייב. הגבוהים משמשים בעיקר כרים-ראנרים שאוספים זבל וחיים מהשטף. רוצים דוגמה להתקפת מעבר טיפוסית? קחו:

הסגנון הזה מתאים לאבייב כמו כפפה ליד. היה קל לומר את זה אחרי המשחק הראשון, אבל גם בהופעה פחות מרשימה, במשחק בו היה פחות מעורב התקפית – זה זועק לשמיים. אבייב הוא גארד-פורוורד אול-אראונד גדול שיודע לעשות הרבה מאוד דברים: לשים כדור על הרצפה, לקלוע מבחוץ, להגיע באגרסיביות לטבעת וגם, פוטנציאלית, לייצר לאחרים. הוורסטיליות הזו נותנת לו הרבה מרחב להשתלב בהתקפה של סינסינטי באחד משני התפקידים: בתור זה שמתחיל את האקשן ומבצע את החדירה הראשונית לצבע או כשחקן שמקבל את הכדור בחלק השני של ההתקפה וצריך לייצר נקודות.

קחו דוגמה לשני פוזשנים שממחישים את הנקודה: האחד, הגיע בתחילת המחצית הראשונה. הגארד דיי-דיי תומאס (איזה שם מגניב) עובר את החצי ומשתמש בחסימה של צ'אם כדי להיכנס לצבע. תומאס מגיע לאיזור הטבעת ומצליח להוציא מסירת קרוס על הבייסליין לאבייב הנחמד שממתין בסבלנות בפינה. אבייב מקבל את הכדור, ועם הטעיית קליעה וחצי חדירה מצליח לחלוף על פני השומר המבוהל בקלוז-אאוט. תומאס מתייצב באותה הפינה ששון פינה בזה הרגע, ומקבל ממנו חזרה את הכדור לקאץ' אנד שוט מהיר שצולל עמוק לרשת.

הדוגמה השנייה מגיעה באמצע המחצית השנייה. הפעם אבייב בתפקיד היוצר, עולה מהפינה ומקבל את הכדור מהרכז. שינוי כיוון מהיר מכדרור והופ - הוא כבר עמוק בתוך הצבע, עם ליי אפ אגרסיבי על הפרצוף של הסנטר היריב. אז מה הבנו? אם יש לך את הסייז הנכון וסט כישורים שהופך אותך לאיום אמין גם עם הכדור וגם בלעדיו – מצבך טוב. ושוב, שלא תגידו שאני מתלהב ממספרים: אני כותב את הדברים האלה דווקא אחרי משחק של 1/6 מהשדה.

צילום:  Cinncinati Bearcats

אני רוצה לפרגן לאבייב גם בצד ההגנתי. הגנה זה אלמנט יותר קשה לאיפיון, בעיניי, מהתקפה, ולכן הייתי סקרן לראות איך הוא נראה בצד הזה של המגרש. אז נכון, היו כמה הירדמויות שעלו בבק-דורים כואבים, אבל ברוב מוחלט של הפוזשנים ההגנתיים, אבייב הפגין ריכוז, עירנות ואגרסיביות מול השחקנים עליהם הוא שמר. שילוב של גודל עם זריזות רגליים מאפשר לו לשמור, פוטנציאלית על שלוש עמדות. לא חף מקשיים אבל כרגע – משכנע.

קלעי גם כשלא קולעים

עוד שחקן שנתן הצגה במחזור הפתיחה ולא ליקק דבש במשחק השני הוא עמנואל שארפ. למה לחפור? פשוט תראו מה הוא עשה באמצע השבוע שעבר:

במוצאי שבת (בשעה 22:00! איזה כיף!!!) פגשו הקוגרס את טאוסון הצנועה למשחק בית שעל הנייר אמור היה להתנהל בקלילות. בפועל קיבלנו משחק לא קליל בכלל, כשהטייגרז מצליחים לחזור פעמיים מפיגור באמצעות שתי ריצות, אחת במחצית הראשונה ואחת בתחילת השניה. בשלב מסוים הדלק של האורחים נגמר, ויוסטון הצליחה לעצור אותם כמעט לחלוטין ולקחת את הניצחון.

הקבוצה של קלווין סמפסון מדורגת בטופ 3 כמעט בכל דירוג מכללות שתראו מהעת האחרונה, וזה בעיקר בגלל הקו האחורי המוכשר שלה. שארפ ומילוש יוזאן הסניורים מכתיבים את הטון, כשגם הפרשמן קינסטון פלמינגס בן ה-18 פורע שטרות כבר מ-day one בעמדת הרכז. הסגנון ההתקפי מושתת ברובו על הזריקה מבחוץ. עם 39.4% קבוצתי בעונה שעברה (מקום רביעי בכל ארה"ב) – כנראה שאכן יש את הכלים לעשות זה.

במשחק נגד טאוסון עמנואל שארפ קצת הלך לאיבוד. הוא פתח את המשחק עם שתי שלשות מרשימות (אחת מהן מטר וחצי מהקשת עם יד בפנים של סנטר שיצא אליו חזק), אבל לא הצליח לייצר עקביות. הוא ביצע את העבירה השנייה שלו יחסית מוקדם במחצית הראשונה, מה שהלחיץ את סמפסון שהוריד אותו מידית לספסל. חמש הזריקות הנוספות שלקח מבחוץ לא נכנסו, ו-2 איבודי כדור רצופים שלו במחצית השנייה (אלוהים יודע איך רשמו לו רק איבוד אחד), תורגמו מהר מאוד לנקודות במעבר בצד השני.

בדקות האלה צף לו החסרון המרכזי של שארפ: שחקן שהוא לעיתים די קרובות Careless with the ball, שרחוק כרגע מלהיות מוביל כדור אמין. עם זאת, כשאתה קלעי מוכח ברמה הזאת, גם בערב פחות טוב הקבוצה שלך יכולה להנות מהפאניקה ההגנתית שאתה מייצר רחוק מהכדור. כששארפ ויוזאן עומדים בפינות - הריווח מקסימלי, ויש הרבה מאוד מקום לחדירות או לניצול יתרונות של הגבוהים בצבע. התפקיד של שארפ במשחק הזה היה בעיקר להזיז את ההגנה כדי לייצר את הריווח המתאים לפאנצ'ים ההתקפיים. נשמע פסיבי משהו, אבל לחלוטין לא משחק שימנע ממנו לקחת 15 זריקות מהשדה ביום הנתון הבא. בכל זאת, ככה זה כשבעורקים זורם לך דם של קלעי.