הטובה מבין השאר

בשנת 2005, במציאות הכי שונה שאתם יכולים לחשוב עליה, בעלי הפועל תל אביב דאז שאול אייזנברג, חגג אליפות. "מבחינתנו אנחנו אלופים", צוטט אז. נסו לדמיין: קבוצה מנצחת סדרת חצי גמר, במקום לשמוח בצורה מאופקת ולשחרר קלישאות כגון "הפנים לסדרת הגמר", הוציא הבעלים הלכאורה ידוע לשמצה, חולצות אליפות, וביקש משחקניו לגזור רשתות. וזה אחד הדברים הפחות חריגים שהוא עשה. בבקשה, בובה של לילה, החזירו את הדמות לאלתר.

בפורמולה 1 משתמשים הרבה בביטוי “Best of the Rest” כדי לתאר את הקבוצה שמובילה את ה-midfield. הטובה מבין מי שאינן שייכות לטופ הדומיננטי של רד בול, מקלארן ופרארי. בפועל, זו הקבוצה שתסיים במקום הרביעי, בתחרות הכי יוקרתית בעולם. אין לאף קבוצה סיכוי להתחרות בטופ 3, אז הן מסתפקות בתואר הזה.

https://www.youtube.com/watch?v=vYTVskXzITw

כשמסתכלים על הליגה שלנו, לא קשה להסיק מי הן הטופ 3. אבל מי הן הקבוצות המועמדות לזכות בתואר של "הטובה מבין השאר"? לפני פתיחת העונה יכולתי אני, וגם אתם, להצביע על 3 קבוצות שיתחרו על התואר הזה: חולון, העמק והרצליה. 5 מחזורים בתוך העונה ואפשר כבר להגיד שחולון והעמק יהיו שם עד הסוף. הרצליה, נכון לעכשיו, תשמח אם תסיים בטופ 6.

אז מה בכלל הופך את הפועל חולון והפועל העמק לזנב בטופ 3? מה ראינו עד עכשיו, מעבר לטור הנצחונות, שהופך אותן לכאלה? מי יכולה להפתיע ולהיכנס למאבק או לפחות לטופ 6? מי בוודאות לא תהיה שם? ננסה להסביר דרך המשחקים של מחזור מספר 5. להזכיר עכשיו שהכל אמת לשעתה? אל תדאגו, נזכיר גם בסוף.

נתחיל בעומדת על הפודיום, הפועל העמק

בהפועל העמק משחק מלך הסלים של הליגה, קיילר אדואורדס. כן, כמובן שהוא סיבה מרכזית להצלחה של העמק אבל אם תשאלו למה היו ציפיות מהעמק לפני העונה, ולמה הציפיות כרגע מתממשות, אז התשובה היא העובדה שבעל הבית של הקבוצה הוא הישראלי הטוב ביותר שלא משחק בטופ 3. הוא לגמרי "Best of the rest", יצא לנו טוב.

בשלב מסוים, בניצחון המוחץ על רמת גן, לניב משגב היו 4 נקודות עם 0/5 מהשדה ועדיין, לרגע לא היה עוררין מי השחקן הכי טוב על המגרש. בעל הבית כבר אמרנו? 11 אסיסיטים על 2 איבודים בלבד. כשיש בעל בית זה חשוב לקבוצה שרוצה לרוץ עד הסוף (מזכיר שוב, לרוץ למקום 4).

בעל בית, ניב משגב. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

אוקיי, מי עוד? קיידן שדריק. בעולם של הכדורסל ישראלי, מסנטר מצופים שני דברים: לשמור ולדעת לאן לזוז בפיק אנד רול. במשחק נגד רמת גן, שדריק הראה דברים חדשים. מסירות אדירות מהשורט רול, אפילו מסירות אחרי שנשלח להאלי הופ ונסגר. המסירות האלה השאירו את שחקני הפועל העמק לשלשות חופשיות פעם אחר פעם. הוא גם נעל מספר פעמים בצבע שחקנים נמוכים ממנו, דבר שבוודאות לא ראינו עד עכשיו. 17 נקודות ו-11 ריבאונדים זה טוב, זה גם מרשים.

צ'יילדס, ווילר והנרי משלימים חמישיית זרים איכותית ובעיקר שחקנים שלגמרי יודעים ומרוצים מהמקום שלהם. ביחד עם ישראלים משלימים שכמו הזרים, מודעים למקום שלהם בהיררכיה וגם מודעים ליכולות שלהם, העמק נראית כמו קבוצה שמקום 6 יהיה כישלון בשבילה. ועוד לא דיברתי עוד על מנקו. קרדיט ענק לאברהמי.

נמשיך בפודיום - הפועל חולון

על פי המשחק של הפועל חולון מול קרית אתא, אפשר להעיף את חולון מהפודיום (בכאילו), והאמת שיש כמה נורות אזהרה שדלקו במשחק הזה. אבל מכיוון שאני רוצה לתת את הקרדיט לקרית אתא, אדבר על המשחק מהזווית שלה, קבוצה שעוד יכולה להצטרף למירוץ. לגבי חולון, גשו לטור הקודם שמספר על הטיול שהיא עשתה בנס ציונה. השבוע חולון היתה חלשה אבל היא לגמרי בטופ של הטופ, שמחוץ לטופ.

מי יכולה להצטרף למירוץ?

הפועל ב"ש. נכון, הם רק עם שני נצחונות. נכון, הם הפסידו לראשון לציון. ועדיין, ההפסדים האחרים היו מול מכבי תל אביב והעמק ושני הנצחונות היו משכנעים מאוד. אחד בדומיננטיות מרשימה על נס ציונה ואחד במחזור הזה על רעננה, שאומנם נגמר ב-4 הפרש בלבד, אבל בערך מאמצע הרבע השלישי לא היה ספק מי תנצח את המשחק הזה.

הקרדיט על העובדה שאנחנו מדברים עליהם מגיע לכל המערכת הזאת שנקראת הפועל ב"ש. מועדון מסודר, עם מנכ"ל טוב (תומר ירון) שמבין כדורסל, מנהל מקצועי (דניאל רביץ) עם עין מדהימה לזרים, בעלים/יו"ר (כפיר ארזי) עם תשוקה אדירה ודחיפה למצוינות (תאמינו לי, שיחקתי שם) וגם מאמן ליגה טוב עם שיטה ברורה והתאמה לשחקנים הנמצאים.

מה שעשה את ההבדל בין רעננה הסימפטית לבין באר שבע בעלת הפוטנציאל הוא העומק. טוב נו, גם האיכות. באמצע הרבע השלישי ההפרש עוד עמד על 5 לזכות רעננה, אבל אז ריצה של 19-8 עד סוף הרבע השלישי ולרעננה נגמר האוויר.

לרמי יש שיטה והוא לא זז ממנה. הגנה אישית חזקה עם מעבר בכח בחסימות. התקפית, כל התקפה תתחיל בהכנסת כדור ומשם קריאת מצבים. זה מאוד מתאים לשלישית הזרים המובילה שלהם. 61 נקודות משותפות בין אלבי, אנג'ל ודמפס בתוספת של מי שעומד בציפיות שהוא מעמיד לעצמו, ויטלם, הופכים אותם, לטעמי, לקבוצת פליאוף לגיטימית. אולי שיגיע כבר הקהל.

סי גי'י אלבי, מתאים לבאר שבע ולמאמן שלה. צילום: לירון מולדובן, באדיבות ליגת ווינר סל

עכשיו לכוכבת המחזור, קרית אתא. אוי מה שהם עשו לחולון. פריז בסקטבול של הקריות משחקת בצורה הזאת: היא תלחץ הכי חזק שהיא יכולה ותרוץ בשיגעון. מה שאתה תעשה פחות מעניין את מאמן אתא, בנטוב, העיקר שהקבוצה שלו תגיע למשחק של הרבה פוזישנים שבו היא מגבירה את הסיכוי שלה לנצח.

ככה בדיוק היא עשתה לחולון. בכל פעם שנדמה שחולון השלימה את המהפך, הגיע סל מהיר של לוק, ניל, הול או האנה. אין זמן לבכות על שלשה לא הגיונית של מנפורד או מקריי, יש רק צד שני ומהר. אסייג ובייטנר מנהלים בשקט את הכאוס המאורגן הזה בתוספת של הוכשטטר המצוין. יש פה קבוצה שאם לחולון היה קשה להתמודד איתה, תחשבו מה היא עושה לרוב הקבוצות שמתחתיה.

לא מאמינים לי? חושבים שזה מזל של פתיחת עונה? קבלו את אודי הירש הגדול:

יש תחושה שאלדד בנטוב פיצח את הקוד. איזה קוד? הלוואי שהייתי יודע להסביר. אבל זה הקוד שריק קרלייל פיצח כשלקח את אינדיאנה לגמר עם לחץ על כל המגרש והתקפה מהירה ורנדומלית; וקני אטקינסון  פיצח בקליבלנד בעונה הרגילה עם ראן אנד גאן שהוא מכנה "כאוס מאורגן"; ותומאס איזאלו פיצח בבון ובפריז. איזשהו קוד מסתורי של אנשים חכמים מאיתנו, כנראה, שמבינים שמשהו משתנה בכדורסל, ושהדרך שחשבנו שצריך לשחק בה כדורסל, הדרך השפויה, היא בעצם הדרך המטורפת והדרך המטורפת - ריצה, לחץ ומלא חילופים - היא הדרך השפויה. קצת כמו בספר מלכוד 22. כן, השיגעון של אלדד בנטוב הוא היתרון של קרית אתא על ליגה שכולה שפיות. כלומר שיעמום. חוזר שנית: אלדד בנטוב הוא יתרון בליגה. הייתם מאמינים? שיגעון.

מי יכולה להפתיע?

פה אין הרבה בשר אבל אולי בכל זאת? יאללה עם המרפק וקצת עם הרגל: נס ציונה. רגע, אל תסקלו אותי באבנים בכיכר העיר, תנו צ'אנס. אולי זו משאלת לב אבל זו משאלת לב עם נימוק סביר. הפתיחה הקשה של נס ציונה לעונה נבעה מכמה סיבות, המרכזית שבהן היא העובדה ששני השחקנים המרכזיים נפצעו. בשבוע שעבר ברייס בראון הוקפץ היישר מכסא a3 בטיסה מגרמניה למשחק ולא תרם הרבה. במשחק מול גליל עליון החלשה פתאום ראו ניצוצות למה ששרפי רוצה. רודריגז כרגיל מעולה, בראון האלפא ההתקפי, וויטהד מנהל את כולם ומושקוביץ מראה סימני התאוששות. אל תישנו עליהם אני אומר לכם. אוקיי, תשנו. זה יותר משאלת לב מנימוק סביר.

למי אין סיכוי להיכנס למירוץ?

גליל עליון. ואלו שמות: שניידרמן, אמיר, רז אדם, בון, גולסטון. חמישה גארדים שאמורים להתנהל עם הכדור, לסדר את ההתקפות ובייחוד אצל מאמן כמו גוני, להחזיק את הקבוצה. גור שלף, פרשן המשחק, תהה בינו לבין עצמו אם הוא יכול להצביע על משהו שגליל עושה בהתקפה והוא לא הצליח למצוא נקודה אחת שהוא יכול לפרשן או להסביר. תן לי לעזור לך גור, אין כזאת. 55 נקודת בלבד, 22 איבודים ומשחק שלם ללא פאנץ' התקפי. כואב לי לכתוב את זה על שחקן ישראלי אבל שניידרמן, למרות חמשת האסיסטים שלו, זה לא רכז ראשון בליגת העל. אני בכלל חושב שהוא לא רכז והתפקיד הזה גורם לו עוול. אשמח לאכול סומבררו איתו אבל הם צריכים זר בעמדה הזאת. כבר הביאו את בון אז אולי כדאי לתת לו יותר מ-4 דקות של כדורסל.

אחלה רול פלייר, אבל לא מוביל. אור קורנליוס. צילום: דני מרון, באדיבות ליגת ווינר סל

נתניה. פרויקט חשוב נתניה, בלי ציניות. אולי זה טוב שהם לא באמת תחרותיים. אולי זה ממש סבבה שתהיה קבוצה שכל מטרתה היא לקדם שחקנים. סה"כ התאמצו נגד מכבי תל אביב אבל לא באמת ראיתי כי דגלי המחאה הסתירו לי. פרייז'ר לא רע, וגם ביוקנן. להגיד לכם שאני יודע להצביע מה הם רוצים מעצמם התקפית והגנתית? לא. קבוצה שהישראלים המובילים שלה הם קורנליוס וטיומקין שאולי יכולים להיות אחלה רולפליירים בקבוצות אחרות אבל כמובילים, זה לא זה. ילחמו נגד הירידה.

הבטחתי שאזכיר לכם: הכל, אבל הכל אמת לשעתה.