תם הטקס

אמנם הלב הפוליטי של משפחת אדלסון מצוי עמוק בימין, החל מהנשיא טראמפ ועד מישהו בימין הישראלי. אני לא באמת עוקב. אל תשפטו אותי. אבל בניגוד לתזזיתיות והאסרטיביות של הטראמפים, הרי שבכל הנוגע להתנהלות של אדלסון ג'וניור וההנהלה של הפועל ירושלים, הגישה היא יותר בני גנצית. בנחת. בניחותא. לא ממהרים להיכנס לפאניקה. לא ממהרים להחתים. לא ממהרים להחליט. לא ממהרים כמדיניות. והנה, בחלוף שני טורנירי הכנה, שאחד מהם זלג עמוק אל תוך חודש נובמבר 2025, תם הטקס על דיון שכנראה מעולם לא התקיים שם. הדיון על מעמדו של יונתן אלון. אפשר לעבור לדיון הבא.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

12:57

דבר מוביל לדבר (או וולקאם, מיסטר הייד)

בעולם שחלקו הגדול מקרי, יש דברים שלא מגיעים מהחלל הריק. שתי הקבוצות ושני המאמנים החלו את המשחק עם חמישיה שחיפשה את הפראייר, וסידרה בהתאם את המאצ'אפ ההגנתי. בצד של הקבוצה מהיורוליג פתח פלטין, אז אותו אפשר לגמרי לבדוק ועליו אפשר לזרוק את הארפר. בצד של הקבוצה שרוצה יורוליג פתח זוסמן. ומאחר שזוס מקוטלג כפראייר, נתנו למיציץ' לנוח איתו או לרמות ממנו.

אז הארפר, מהצד של ירושלים, לגמרי הסתדר הגנתית. כולל כשהפועל תל אביב חיפשה אותו בכוח, כולל חסימות גארד טו גארד שאמורות היו לסבך אותו. ולא סיבכו אותו. כולל מהלכי פוסטאפ ספורדיים שניסו עליו. ומיציץ'? תראו איך דבר מוביל לדבר: יובל זוסמן מודל המשחקים האחרונים הוא זוס אחר. הוא לא דוקטור ג'קיל. הוא מיסטר הייד. כלומר, הוא לא מתחבא, אבל הוא כן הגרסה האסרטיבית/הרעה של הדמות החנונית. נו, לכו תראו שוב את הסרט של פלמינג.

קבלו את מיסטר הייד. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

ובמהלך אסרטיבי אחד, הוא שינה את מהלך המשחק. אחרי שלשה מוקדמת וקשה שלו, אוף דריבל, הוא לקח אלי טבעת את מיציץ' המנומנם וסחט עבירה שניה מאוטורו, 3 דקות וחצי מפתיחת המשחק. להפועל תל אביב, בגרסת הסגל המסוים הזה, לא היה שום דבר שמתקרב למחליף לאיש הגדול ושובר השיוויון שלה. ואגב פראייר, העבירה השלישית של אוטורו הגיעה אחרי שאף אחד, לבקשת קואץ' איטודיס, לא שמר את פריצקי. ואוטורו, שוב אוטורו, היה זה שנקלע לארוע כשבא לעזרה.

כשיונצ'וק התפרע

עוד מעט נדבר כדורסל. במד הכוח הפרטי של שלוש הקבוצות הגדולות, ממוקם יונתן אלון אחרון ברמת ההיררכיה. מן הסתם. אין לו את הנסיון, הקילומטרז' או הכריזמה שיש לקטש את איטודיס. מצד שני, אולי להבדיל משניהם, יש בו משהו ששובר את התדמית. להבדיל משניהם, נראה שהוא לא רואה ממטר. נכון, אין לו מיציצ'ים או ווקרים, אבל יש לו גישה אל מול שחקניו, לפחות לפעמים, של בוא בוא בוא בוא בוא בוא, אני לא רואה אותך ממטר.

באחד המהלכים שהגדירו את המשחק שהביא למועדון שלו עוד סוג של תואר, האיש המכונה יונצ'וק דפק הצגה בואכה קונצרט במהלך הרבע השני, כאשר פיספס אנתוני לאמב מסירה פנימה לאוסטין וויילי, מול הרכב נטול סנטרים של היריבה מתל אביב. קואץ' אלון חטף את החפפה, ועשה כל אשר ביכולתו כדי שאף אחד לא יפספס את תנועות הידיים והאדום בעיניים.

מכירים את הקלישאה המטופשת של לא מעט מלהגי כדורסל, לפיה הדבר הכי חשוב לשחקן כדורסל זה יציבות? ובכן, זה קשקוש. כרגע אנתוני לאמב הוא הדבר הכי יציב שיש להפועל ירושלים להציע. יציב וקטסטרופה. והפעם, אולי בחסות ההצגה מהרבע השני, קיבל הלאמב את מספר הדקות הכי מועט שלו העונה. למרות שה-4 היחידי הנוסף (לוי) פצוע. למרות שגם סמית' הוגבל (משמעותית) בדקות, באופן שמנע ללכת אל וריאציות שני הגבוהים ביחד. למרות כל זאת, לאמב הסתפק ב-15 דקות. וגם זה מהלך של המאמן שתרם משמעותית לנצחון.

מהלך של מאמן. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

עכשיו ברצינות

בסדר בסדר, זוסמן, לאמב וכו וגו ודו. בואו נפסיק ללכת סחור.

הירש, מה אומר?

להפועל ירושלים זה בוסט של ביטחון אחרי הניצחון מול בחצ'שהיר. בשקט בשקט, ירושלים משלימה את המהפך מהקבוצה ההגנתית של שלוש העונות הקודמות לקבוצה של כישרון ויצירתיות, של הארפר וקרינגטון וכן, גם הובר. ובעוד יותר שקט, אל תגלו לאף אחד שאין הרבה הבדל בין ההתקפה החופשית של הפועל תל אביב הפרועה לבין זו של ירושלים קשת היום לכאורה. בסוף, אצל שתיהן הבסיס הוא spread  פיק אנד רול וספייסינג. עם מיציץ' וגם עם הארפר - כנראה שזה בדיוק מה שצריך לעשות.

עכשיו ברצינות: איזה מאת'ר פאקר זה הג'ארד הארפר הזה. כמה שהוא טוב הג'ארד הארפר הזה. ובאמת, בכל אלמנט התקפי שאתם יכולים לבקש. במספרים, זה 33 נקודות באחוזים פסיכים. 13 זריקות עונשין – כי אין אמן ואומן כזה בתחום. 5 אסיסטים. בכדורסל, זה מאסטר קלאס. הנה הוא מזהה את כיוון הרגליים של השומר שלו ולוקח אותו בדיוק בנתיב הזה. הנה הוא הולך ריג'קט (כלומר נגד כיוון החסימה) בפיק נ' רול. הנה הוא יוצא מחסימה בכלל ומחסימה מדורגת בפרט, מול קרציה כמו פלטין, וממשיך את כיוון התנועה כדי לסיים בטבעת. הנה הוא סתם דופק לשומר שלו מגה טריצה בתוך הגרון.

וכן, גם זה ברצינות: איזה מאת'ר פאקר זה הרועי הובר הזה. רק מי שראה את איטודיס רץ להזעיק פסק זמן ברגע שכדור תועה הגיע לידיו של הגארד הזה, שלא ממש טועה, מבין את אפקט הפחד שמכניס ליריבות שלו ההובר הזה. תהיתי לפני פתיחת המשחק, ביחס לרישום הזרים, איך יסתדרו שם בלי האיש המכונה קאש ווינסטון. איזה קאש ואיזה ווינסטון. לפחות הערב, ולא רק הערב, הפועל ירושלים מסודרת לגמרי עם הגארד המחליף שלה.

איזה מאת'ר פאקר זה הרועי הובר הזה. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

ובסוף, זה בעצם הסיפור. וזה מה שמוביל כרגע את הקבוצה של אלון להתעלות במרבית משחקי השפיץ שלה. הוא מגיע. כלומר מרבית השחקנים שלו מגיעים. איך? למה? מה הוא עושה טקטית ואחרת כדי שזה יקרה? זה ממש לא חשוב. מאמן טוב הוא מאמן שהשחקנים שלו משחקים טוב. והערב שיחקו מרבית השחקנים שלו טוב כשזה היה חשוב. כולל אלו שאתה אף פעם לא באמת יודע מה מצב הבטחון העצמי שלהם. כלומר האזרח קרינגטון ומיסטר הייד.

הטרלול

עד שלא יוכח אחרת, הפועל תל אביב היא אחת מהקבוצות הטובות ביותר ביבשת הישנה. מועמדת די בטוחה לאזור הפלייאוף. רק שהקשר בין הפועל תל אביב של הליגה השניה לבין זאת של ישראל הראשונה הוא די קלוש. דיברנו כאן רבות על הטרלול אשר בבסיס סגל שמורכב מ-456 שחקנים ומתוכן 345 זרים. אם המטרה היא היורוליג, וזאת אכן חייבת להיות המטרה המרכזית, זה כרגע נראה אש וצפונה.

רגע, לפני שנמשיך: הירש – ההפסד הזה הוא ביג דיל?

דל"פ: הפסד התואר הוא מכה קלה בכנף להפועל תל אביב. איכשהו, קשה לעשות את הסוויץ' מהמיקוד בסופיה וביורוליג להתאבדות על תואר מקומי, בטח למישהו כמו ואסה מיציץ'. תדמית הלוזרית לא נסדקה, אבל עם גינת ומדר בריאים זה אמור להיות אחרת כשחשוב.

או. על זה רציתי לדבר איתכם. בכל הנוגע לאדפטציה לחוקי הזרים כאן, הסיפור מורכב יותר. העדיפות המובהקת של האדומה מתל אביב על פני כל יריבותיה מגיעה בדמות מספר שחקנים שוברי שיוויון. בהיעדרם של תומר גינת וים מדר, כאשר ישראלי אחד חייב לשחק בכל רגע נתון, ואין אף ישראלי שמקבל דקות משחק ביורוליג, יש כמעט תמיד שחקן אחד חסר בכל חמישיה שהיא תעמיד. ושוברי השיוויון מתמעטים באופן דרמטי. ובסיטואציה הזאת, הפועל תל אביב היא לא קבוצה טובה יותר מאשר הפועל ירושלים.

על הדרך מהיכל השלום והאחווה לארנה

כתבתי כאן אחרי ההפסד לאולימפיאקוס, ואכתוב שוב אחרי הפסד בזירה המקומית לירושלים: להפועל תל אביב יש הרבה ללמוד מהמשחק הזה. השיעור שהיא קיבלה מההארפרים של העולם יכול לעשות לה טוב בהמשך.

ואני אסביר: סוגיית רישום הזרים היא לא עניין פשוט. כמה גארדים מלבישים? כמה גבוהים? מה עושים עם מלקולם? מי, בעצם, השחקן שעושה את ההבדל הכי גדול עבורה? לאחר העבירה השניה של אוטורו, מצאה עצמה הקבוצה העשירה של תל אביב כשהיא חשופה בצריח ובסנטר. ונראתה אנושית כפי שלא נראתה מזמן. לא בטוח שהיא תוכל להרשות לעצמה את הויתור הזה שוב. בכלל לא בטוח, ביום אחרי שגינת ומדר חוזרים, שנראה שוב חמישיה שכזאת במשחק על תואר.

עם כל הכבוד, ויש, הפתרון של הרכבי סמולבול שכוללים את בראיינט ב-4 + וויינרייט ב-5? לא מזה תיבנה זאת שמתיימרת להיות אימפריה, לאורך זמן.

ההתקפה

הפועל תל אביב, בגרסת סגל היורוליג שלה, כמעט בלתי עצירה עד כה בצד שאליו נוהגים להתקיף. והפעם, העצירה שלה החלה במשחק ה-0/9 לשלוש של מיציץ'.

הופמן, תן לי את הטייק שלך על זה:

הפועל ירושלים באה עם תוכנית משחק: מיציץ' ינצח אותנו רק בנקודות. לפחות בחלק מהמשחק, פלאט עמוק עם וויילי (מצוין הגנתית) והשאר נשארים קרוב לשחקן שלהם. כן, הוא סיים עם 6 אסיסטים, אבל אוטורו עם 6 נקודות בלבד. ובכלל, כל הפועל תל אביב סיימה עם 7 שלשות בסך הכל. זה יכול ללמד אותנו על מה בחרו להתמקד בירושלים.

מיציץ' בהחלט החטיא כמה זריקות רעות, אבל גם לא מעט זריקות שהוא אמור לקלוע. לצידו, החטיא לא אחת גם הבלייקני, שזה ארוע שכמעט ולא מתקבל על הדעת. כשאתה מחבר את ה 0/9 של מיציץ' עם ה 1/6 של ברייאנט וה 5/13 לשלוש של בלייקני, יש בנתונים האלו, בתכלס, את כל מה שצריכים לדעת על מה שקרה אמש להתקפה של איטודיס.

בקבוצה שבה המדיניות היא לקלוע, ואש בזמנכם החופשי, הנחת העבודה ההגיונית בהחלט היא שהפועל תל אביב כל כך טובה ומוכשרת, שבסוף יהיה בסדר. ומכאן נגזרות לפחות שתי תובנות שאותן מוטב לה לקחת הלאה:

1. הסגל הישראלי שלה הוא לא כזה שאיתו קל לשחק את הכדורסל המסוים הזה, שבו שחקן אחד מכדרר, זורק וזהו. בלא מעט הרכבים אתמול זה הרגיש כמו גרסה התקפית של טריאנגל אנד טו. כלומר שני שחקני התקפה שעושים תורות ומעיפים לטבעת, כשהשלושה האחרים מנסים איכשהו לייצר עבורם הזדמנות שניה ושלישית, אחרי ההחטאות. כך החזיקו אותה שגב, בלייזר ופלטין במשחק.

2. אולי אולי, ואני יודע שזה נשמע מוזר, כדאי לה לחשוב על פלאן בי התקפי. כזה שבו יוכלו להשתלב שחקנים שלא מרגישים בנוח או שלא מתאימים לסגנון של הגש ורוץ לרשת. אני יודע, כשמוסרים גם אפשר לאבד כדורים. ואם לא מוסרים ורק זורקים, אפשר לסיים משחק עם 5 איבודים בלבד. אבל את מי זה מעניין כמה כדורים מאבדים?

5 נקודות לסיום

1. בארסה – מתנצל. יודע שזה לא קשור בשום צורה שהיא, אבל איתמר סבג שלח לי הודעה באינסטגרם שהייתי חייב להביא לידיעתכם. והיא הולכת בערך ככה: "האוזמן, שנה שעברה לא אהבת את השם של ג'ובה לזוסמן וכריס ג'ונסון, אז קבל אחד חדש העונה: בר טימור ו-ואסה מיציץ' = בארסה". הרי לפניכם התיעוד.

2. מיסטר ווינר – טריפל ג'יי הוא אחד הזרים הלא מרשימים שנחתו באזורנו. הוא גם זה שנתן שתי שלשות חשובות על הראש של קטש בחצי גמר המפעל הזה, ואתמול הוסיף עוד שתיים רצופות וחשובות בתחילת הרבע השלישי, על הראש של בראיינט. תוסיפו לזה הגנה מרשימה למדי על בלייקני/ מיציץ', ותקבלו שוב הצצה נדירה, כזאת שמגיעה אחת לחודשיים בערך, לשחקן 3 & די. נגיד.

3. תארו לעצמכם לרגע – במהלך הסופ"ש נדדו מחשבותיי אל הכיוון הכללי של משחקי חצי גמר גביע המדינה. פעם, אתם יודעים, היה ערב כפול שכזה, בדרך כלל ביד אליהו הישן, שבו שיחקו 4 הקבוצות שהעפילו לשלב. ומכבי תל אביב פחדה מאוד מערב חצאי הגמר, כי זה השלב שבו מצאה עצמה מתמודדת עם קהלים של 3 קבוצות שרצו שהיא תפסיד. עכשיו, כשהפועל היא מכבי תל אביב על סטרואידים, תהיתי מה היה קורה ולמי היו צורחים יותר אוהדי הקבוצות האחרות. בעצם, במקרה של הפועל תל אביב, השאלה הזאת חלה גם על האוהדים שלה. או אלו שלפחות היו בעבר האוהדים שלה.

4. בכיינים – צפיתי בתדהמה (סתאם, לא היה צפוי מכך) במופע הנהי המביך של עופר ינאי ואיטודיס, בהתאמה. לא יודע מי שם מדליק את מי וגם לא איכפת לי. אין שום דבר מוסדי נגד הפועל תל אביב. השופטים לא דפקו את הפועל תל אביב. תפסיקו כבר עם זה. תפסיקו להיות בכיינים.

5. ועכשיו מה, מה עכשיו? בסדר, אז עוד סוג של תואר נכנס לארון. וסיפור יונתן אלון, שלא באמת היה, חוזל"ש סופית. הפועל ירושלים יכולה וחייבת להיות אחלה של קבוצה העונה. להגיע ליעדים ולזכות בתארים שהם גם אמיתיים. כדי שזה יקרה, צריכים להנחית כאן לפחות שחקן זר איכותי נוסף. לפחות. אחרת, זה עלול בהחלט להסתיים מבחינתה בכמעט.

שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.